פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעח ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה – הבראה בערבי שבתות וערבי מועדים
הבראה בערב שבת
פסחים צט ע"ב
תניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך.
אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, והלכה כרבי יוסי בערב שבת.
וכתבו המרדכי (מו"ק סי' תתקלג) והגהות מיימוניות (הלכות חמץ ומצה פ"ו הלכה יב אות מ, הובאו בב"י) ע"פ הגמרא: מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשיכה (לפני בין השמשות) – חייב בהבראה, חוץ מערב פסח – שאין מברין בו את האבלים.
וכתב השו"ע: "מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשכה קודם בין השמשות, יש מי שאומר שמברין אותו אז; ולי נראה דכיון שאינו חובה - טוב שלא להברותו אז, מפני כבוד השבת, וכן נוהגין".
ומתוך זה כתב הפני ברוך (סי' ז סע' ו) ע"פ גשה"ח (פ"כ סי' ב יא): "בערב שבת וערב יו"ט אחר תשע שעות – אין להברות מפני כבוד השבת, אבל אסור לו לאכול עד הלילה". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" סע' ד, עמ' תצב).
בעניין דחיית סעודת ההבראה למוצ"ש – עיין לקמן סע' יא.
סעודת הבראה בחול המועד חנוכה ופורים
כתב השו"ע (סי' תא סע' ד): "ואין מברין בו {בחול המועד} אלא קרוביו של מת... וה"ה לחנוכה ופורים וראש חדש".
וכתב החזו"ע (ח"א "דיני סעודת הבראה" סע' ו, עמ' תצד): "מי שמת לו מת במועד, דעת רוב הפוסקים ומרן השו"ע שיש לעשות לאבל סעודת הבראה בחול המועד... אלא שעושים את סעודת ההבראה בעוגות וקפה... לעשות היכר לכבוד המועד".[1]
בעניין הבראה בשבת – (עיין לקמן סע' יא, וסי' שצג סע' ד)
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
והוסיף וכתב החזו"ע (שם): "אבל המנהג בירושלים שאין מברים על מת בחול המועד, זולת על אב ואם. ואז יש להברות גם לשאר הקרובים החייבים להתאבל. וקרוב אחר שמת בחול המועד יש להברותו במוצאי יום טוב עם התחלת שבעת ימי אבלות".