פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפא א

סעיף א – רחיצה לאבל

מועד קטן טו ע"ב

אָבֵל אסור ברחיצה דכתיב: "ואל תסוכי שמן", ורחיצה בכלל סיכה.

תענית יג ע"ב

והלכתא: אָבֵל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין ובין בצונן כל שבעה. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין - אסור, בצונן - מותר. אבל לסוך - אפילו כל שהוא אסור. ואם לעבר את הזוהמא - מותר.

• וכ"פ השו"ע: "רחיצה כיצד? אסור לרחוץ כל גופו, אפילו בצונן; אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין^[1] – אסור; בצונן – מותר. ואם היה מלוכלך מטיט וצואה – רוחץ כדרכו ואינו חושש". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב, הלכ' רחיצה סע' ה, עמ' קסד).

רחיצה אחר שבעה

• כתב הרמ"א: "וכל זה מדינא אינו אסור רק ז', אבל אח"כ מותר ברחיצה, אלא שנהגו האידנא לאסור (כל)^[2] רחיצה כל ל' יום, ואפי' לחוף הראש אסור (לקמן סי' שצ ובאו"ז), ואין לשנות המנהג, כי מנהג קדום הוא ונתייסד ע"פ ותיקין".

• וכתב הט"ז (ס"ק א) שלדעת האור זרוע הטעם שאסור לאבל לרחוץ הוא שמא יסרק ראשו. ומכיוון שאנו מתירים לסרק את הראש (כפי שיתבאר לקמן - סי' שצ סע' ו) יהיה מותר גם לרחוץ. אך לדעת הרש"ל הטעם שאסור לרחוץ הוא שמא יבוא להסתפר^[3], וטעם זה שייך כל 30 יום^[4].

• והחזו"ע (אבלות ח"ב, הלכות רחיצה הלכה ה, עמ' קסד) כתב שמנהג הספרדים להקל לרחוץ אחר השבעה.

• ונראה לענ"ד שבזמנינו, אף ליוצאי אשכנז יש להקל בזה מכמה סיבות, כמפורט בהערה.^[5]

טבילת עזרא לאבל בתוך שבעה

• כתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות רחיצה הע' א, עמ' קנט) ע"פ הנוב"י: "הדבר פשוט שמכיון שאסור מן הדין לאבל לרחוף גופו אפילו בצונן - אין שום היתר לאבל תוך שבעה שהוא בעל קרי לטבול טבילת עזרא".

נטילת ידיים לאבל בתוך שבעה

• כתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות רחיצה הל' ב עמ' קנט) שמותר ליטול ידיו כהרגלו עד סוף כף היד, בין כשקם משנתו ובין כשנכנס לבית הכיסא, שנוטל רק כדי להעביר רוח רעה מעל ידיו.

• עוד כתב החזו"ע (ח"ב הלכות רחיצה הל' ג, עמ' קס) שאף לכהן שהוא אבל מותר ליטול ידיו כהרגלו לצורך נשיאת כפים.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים