פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שצב ב

סעיף ב – נישואים אחר מות אשתו

נשיאת אשה אחר מות אשתו

מועד קטן כג ע"א

תנו רבנן: כל שלשים יום לנישואין, מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת, עד שיעברו עליו שלשה רגלים.^[1] רבי יהודה אומר: רגל ראשון ושני - אסור, שלישי - מותר.

• תוך כמה זמן אדם שמתה אשתו יכול לשאת אשה אחרת (באופן עקרוני): (ב"י)

• רי"ץ גיאת, רמב"ן ורא"ש – עד שיעברו שני רגלים, כדעת ר' יהודה (שהלכה כמיקל באבל).

• רי"ף, רמב"ם, ר"ח, ריצב"א, ראבי"ה ורשב"ם – עד שיעברו שלושה רגלים, כדעת ת"ק.^[2]

  • הכרעה: השו"ע פסק כרי"ף וסיעתו: "מתה אשתו, אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים".^[3]

• כתב החת"ס (ח"ב יו"ד סי' שנ, הובא בפת"ש ס"ק א) שיש מקרים שמותר לאבל לשאת אשה אחר שני רגלים, כגון: שהייתה אשתו גוססת בערב פסח ומתה בחוה"מ, ורוצה לשאת אשה באדר ב' (שעברו יב חודש אבל לא שלושה רגלים).

• וכן התיר החת"ס (ח"ב יו"ד סי' שמט, הובא בפת"ש ס"ק א) לשאת אחר שני רגלים, במקרה שהחתן האבל היה רב גדול ומכובד ואנשים רבים באים לפתחו, ואין מי שישמשנו, וביתו וכלתו לא משמשות אותו כראוי, ורצה לשאת אלמנה שהייתה נשואה גם לתלמיד חכם גדול, וכעת היא בודדה, עצובה ועזובה.

מה נחשב כרגל לעניין זה

נדרים כ ע"ב

ולא תתורו אחרי לבבכם - מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו.

• האם ראש השנה ויום הכיפורים נחשבים כ"רגלים" לעניין נשיאת אשה: (ב"י, ט"ז ס"ק ג)

• רמב"ן, מהר"ם ורא"ש – רה"ש ויו"כ לא נחשבים כ"רגלים", שצריך להמתין שישתכח מליבו אשתו הראשונה.

• אגודה – רה"ש ויו"כ נחשבים כ"רגלים" לעניין נשיאת אשה, כפי שנחשבים לעניין הפסקת אבלות.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ן וסיעתו: "ורה"ש ויו"כ - אינם חשובים כרגלים לענין זה".
  • אך הט"ז הביא את דברי האגודה. ונקה"כ תמה עליו מדוע הביאו, הרי רוב הפוסקים חולקו עליו.

• וכתב הדגמ"ר (הובא בפת"ש ס"ק א): "ונלע"ד דשמיני עצרת חשוב רגל בפני עצמו גם לענין זה". אך רע"א חלק עליו.

מקרים שמותר לישא אישה מיד

מועד קטן כג ע"א

^אואם אין לו בנים - מותר לישא לאלתר, משום ביטול פריה ורביה. ^בהניחה לו בנים קטנים - מותר לישא לאלתר, מפני פרנסתן. מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן, ואמר לאחותה בבית הקברות: לכי ופרנסי את בני אחותך. ואף על פי כן לא בא עליה אלא לזמן מרובה. מאי לזמן מרובה? אמר רב פפא: לאחר שלשים יום.

ירושלמי יבמות פרק ד הי"א

{אבל שנשא אשה ומתה} אם אין לו מי שישמשנו – מיד {נושא אשה אחרת}.

• אדם שמתה אשתו ואין לו בנים, או שיש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשנו, מתי רשאי לשאת אשה: (ב"י)

• רמב"ן – רשאי לשאת אשה רק אחר שלושים יום ("מיד" הכוונה שלא צריך להמתין ג' רגלים).

• ר"ת, רא"ש ושא"פ – רשאי לשאת אשה מיד (וכתב ר"ת, שמכל מקום לא יכנוס אותה בתוך שבעה).

  • הכרעה: השו"ע פסק כר"ת וסיעתו: "ואם לא קיים מצות פריה ורביה, או שיש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשנו - מותר לקדש מיד ולכנוס אחר שבעה; ולא יבא עליה עד לאחר שלשים יום".
  • וכתבו הש"ך (ס"ק ה) והט"ז (ס"ק ד) שמוכח מהרמ"א בסע' א, שהוא חולק על דברי השו"ע, וסובר שיכול לקדשה רק אחר שבעה, ומיד אח"כ יכול גם לכונסה.

חתונה כשהחתן או הכלה בשלושים לאבלותם

• כתב החת"ס (הובא בפת"ש ס"ק ב) שחתן שהתירו לו להינשא בתוך ל' יום לאבלותו, במשך ז' ימים המשתה - יכול לכבס, לרחוץ ולהתגלח (ואם לא גילח קודם החתונה, לא יגלח ב-ז' ימי המשתה). ואח"כ חוזר לאבלותו עד סיום השלושים.

• וכתב שו"ת יבי"א (ח"ה יו"ד סי' לא): "מותר לחתן להסתפר ולהתגלח ביום חופתו, בתוך שלשים לימי אבלו, ואפילו על אביו ואמו, וכן מותר לו להתגלח בתוך שבעת ימי המשתה, שהלכה כדברי המיקל באבל. ונראה שמותר להביא תזמורת ולעשות ריקודים ומחולות לכבוד החתן והכלה כנהוג".

אבל שלא הניח בנים

• אבל שלא הניח בנים מתי יכול לבוא על אשתו החדשה: (ב"י)

• רי"ף, ר"ת, ראב"ד ורא"ש – יכול לבוא עליה מיד אחר שבעה.

• רמב"ם – יכול לבוא עליה רק לאחר שלושים יום.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרי"ף וסיעתו: "אלא אם כן לא קיים מצות פריה ורביה, שאז מותר לבא עליה אחר שבעה".

• כתב הטור שההגדרה של "לא הניח בנים" היא שכל עוד שלא קיים מצוות פו"ר, יכול לשאת אשה לאלתר. והגדרת קיום פו"ר הוא שיש לו בן ובת. ואם מתו ילדיו, צריך שיהיה לו נכד ונכדה משני ילדים שונים שלו.

• כתב הרמ"א "וה"ה בשאר אבלות, אפילו באבלות דאביו ואמו, מותר לישא ולבא עליה אחר ז', אם לא קיים פו"ר".

הגדרת "אין לו מי שישמשנו"

• מהי ההגדרה שמי ש"אין לו מי שישמשנו" - יכול לשאת אשה אחרת קודם שעברו ג' רגלים: (ב"י, פת"ש ס"ק ג)

• פסקי התוספות – מי שאין לו בנות גדולות שנמצאות עימו, וגם אין לו כסף לשכור עוזר עבורו.

• תרוה"ד – מי שאין לו בת או כלה שתשמשו כראוי לו (ואפילו אם יש לו כסף לשכור עוזר).

  • ==== הכרעה: כתב הרמ"א: "י"א דאף מי שהוא עשיר ויכולת בידו לשכור לו משרתים ומשרתות, מכל מקום אם אין בתו או כלתו אצלו בביתו שתוכל לשמשו בחפיפת הראש או שאר דברים שמתבייש מאחרים, מקרי אין לו מי שישמשנו, וכל כיוצא בזה; ולכן נשתרבב המנהג שרבים מקילין בענין ונושאין נשים תוך שלוש רגלים^[4], ובעל נפש יחוש לעצמו". ====
  • וכתב חינוך בית יהודה, שכל ההיתר הוא רק אחר 2 רגלים, אך לפני כן, לכו"ע אסור.

אבל שבשבי עד שינשא

• שבוי שהתנה השר להוציאו מהשבי אם יישא אישה, האם מותר לו לשאת אישה אחר מיתת אשתו הראשונה: (ב"י)

• מרדכי בשם מהר"ם – אסור, "דאין לסמוך על דברי השר אשר פיהם דבר שוא", וכן אין זה דומה למי שיש לו בנים קטנים וצריך מישהי שתעזור לו.

• ב"י – מותר, משום שאם התירו לצורך ילדיו הקטנים כל שכן שיתירו לצורך הצלתו, ועוד שאם התירו לשאת אישה כדי שתשמש אותו כל שכן אישה שתצילו מהשבי.

  • הכרעה: הרמ"א פסק כדעת הב"י: "מי שתפשו השר ואינו רוצה להניחו מתפיסתו עד שישא אשה תוך שלש רגלים אחר מיתת אשתו, יש מתירין משום צער דידיה, וכן נראה לי עיקר".

אישה שמת בעלה

יבמות מא ע"א

משנה: ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.

גמרא {דף מג ע"ב}: וכמה איבול שלה? שלשים יום; וכולן לא ינשאו - עד שיהו להן ג' חדשים {כדי שתהא הבחנה בזרע האב}.

• כתב מרדכי (מו"ק רמז תתקלו): "אשה בבעל כל דהו ניחא לה לכן אינה צריכה להמתין שלשה רגלים".

• וכ"פ הש"ך (ס"ק ב) ע"פ הטור: "והיא שמת בעלה – אינה מתאבלת אלא ל' יום, אלא שאסורה ליארס ולינשא עד ג' חדשים, משום הבחנה".

• וביאר הב"ח (סע' ד, הובא בש"ך ס"ק ב) את דברי המרדכי שכתב: "בבעל כל דהו ניחא לה" שאישה "שוכחת אהבת הראשון אחר שלשים יום".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים