פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצו א
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – לא נהג אבלות
מועד קטן כ ע"א
ת"ר: קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל – אינו צריך לכפותה אחר הרגל דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת. {משמע, שאם לא קיים אבלות קודם הרגל, צריך להתחיל אבלותו אחר הרגל, שלא יהא חוטא נשכר}.
כתב השו"ע ע"פ הראב"ד (הובא בתורת האדם שער האבל – עניין האבלות סע' פג): "אבל שלא נהג אבלותו תוך שבעה, בין בשוגג בין במזיד – משלים אותו כל שלשים".
וכתב התפארת למשה[1] (ד"ה בשו"ע סי' שצו סע' א) שאם השלים אבלות שבעה בתוך שלושים יום לאבלותו, מיד כשהגיע יום השלושים – מפסיק את אבלותו, ואפילו שלא סיים את השבעה.
לא קרע בשעת חימום
כתב השו"ע ע"פ הראב"ד (הובא בתורת האדם שער האבל – עניין האבלות סע' פג): "חוץ מהקריעה, שאם לא קרע בשעת חימום – אינו קורע אלא תוך שבעה, חוץ מאביו ואמו – שקורע אפילו לאחר שבעה".
חולה שלא יכול לקרוע
- אבל על שאר קרובים, שהוא חולה ולא היה יכול לקרוע, האם צריך לקרוע אחר שבעה: (ש"ך ס"ק א, ט"ז ס"ק א)
ט"ז – אם לא קרע משום שאין דעתו מיושבת עליו - יכול לקרוע. אך אם משום שהוא חולה מסוכן - לא יקרע.
ב"ח וש"ך – קורע אחר שבעה, שרק בשעה שהבריא מחוליו נחשב בעבורו כשעת חימום.
- הכרעה: הבאה"ט (ס"ק א) תמה על לשונו של הט"ז[2], וכתב שיש לפסוק כב"ח והש"ך, שקורע אחר שבעה. וכ"כ ערוה"ש (סע' א): "דהוה אז שעת חימום הגמור".
מתוך הספר שירת הים - לפרטים