פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א
המדיר את אשתו מליהנות לו, או שלא תטעום אחד מכל המינים, או שנדרה היא וקיים לה הוא (משנה בכתובות ע,א), עיין ביורה דעה בסימן רל"ה סעיף ג'.
יו"ד סימן רלה סעיף ג
הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל אחד מהמינים, אפילו הוא רע ולא טעמתו מעולם, ותלאו בתשמיש, שאמר: קונם תשמישך עלי אם תתקשטי או תאכלי מין פלוני... יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובתה. ואם היא נדרה, שאמרה: קונם מין פלוני עלי או קונם שלא אתקשט בקישוט פלוני, או שאמרה: יאסר תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני או אתקשט בקישוט פלוני או אם אלך לבית אבי, והוא שמע ולא הפר לה, יוציא מיד ויתן כתובה. ולהרמב"ם בנדרה היא וקיים לה הוא, אם רוצֶה[1] לישב ולא תאכל מאותו המין, תשב. ואם הוא אומר אי איפשי באשה נדרנית, יוציא ויתן כתובה.
משנה כתובות ע,א: המדיר את אשתו מליהנות לו, עד ל' יום יעמיד פרנס, יתר מיכן יוציא ויתן כתובה; רבי יהודה אומר: בישראל, חדש אחד יקיים, ושנים יוציא ויתן כתובה, בכהן, שנים יקיים, ושלשה יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה; ר' יהודה אומר: בישראל, יום אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה, ובכהן, שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה; ר' יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה, ובעשירות שלשים יום.
המדיר אשתו מליהנות לו:
גמרא: וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה? באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך. אי הכי, פרנס למה לה? בדלא ספקה. אי בדלא ספקה, הדר קושיין לדוכתיה? א"ר אשי: במספקת לדברים גדולים, ואינה מספקת לדברים קטנים. הני דברים קטנים היכי דמי? אי דרגילה בהו, הא רגילה בהו, ואי לא רגילה בהו, פרנס למה לה? לא צריכא, דרגילה בבית נשא וקא מגלגלא בהדיה, דאמרה ליה: עד האידנא דלא אדרתן גלגילנא בהדך, השתא דאדרתן לא מצינא דאיגלגל בהדך... פרנס לאו שליחותיה קא עביד? אמר רב הונא: באומר כל הזן אינו מפסיד.
רמב"ם: כתב המשנה כפשטה בלי העמדת הגמרא.
ר"ן: הקשה כיצד חל הנדר הרי הוא משועבד לאשתו, ותירץ שהעמדת הגמ' נצרכת רק אליבא דת"ק הסובר שקונמות אינן מפקיעות מידי שיעבוד אך לדידן שקי"ל כר' יוחנן בן נורי קונמות מפקיעים, ורק את שיעבודו של הבעל אלמו שלא יפקע ע"י קונם של האשה, כדי שהאשה לא תוכל ע"י כך לאלצו לגרשה, אך הבעל יכול לגרשה אם רוצה, ולכן אין סיבה לאלם שיעבודה. הלח"מ הקשה מהרמב"ם שנפסק בסימן עו,י, שמשמע שגם לרמב"ם א"א להפקיע, ותירץ שקונם מפקיע רק שיעבודים ממוניים ולא חיוב עונה.
ב"ש עד,סק"א: כשמדירה מהנאה הריהו כאומר צאי מעשה ידייך במזונותייך, ושוב אינו משועבד וחל הנדר.
שאר הראשונים: כהעמדת הגמרא, שמועיל רק באומר צאי מעשה ידייך במזונותייך. וצריך להעמיד פרנס כשמספקת רק לדברים גדולים ובבית אביה רגילה גם לדברים קטנים, והוסיפו התוס' והרא"ש, שדוקא כשאחיה שאינם עשירים אינם רגילים לדברים הקטנים, וכן נפסק בשו"ע סי' ע,א[2]. ראה עוד סיכום לסימן פח,ה מחלוקת ראשונים אימתי אלמו שיעבודיהם ואימתי ניתן להפקיעו.
כשלא מפרש הזמן: גמרא: אמר רב: לא שנו אלא במפרש, אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: אפילו בסתם לא יוציא, שמא ימצא פתח לנדרו. הלכה כשמואל.
נדרה היא וקיים לה הוא:
כתובות עא,א: תנן: המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה; בשלמא לרב כאן בסתם, כאן במפרש, אלא לשמואל קשיא, הכא במאי עסקינן כגון שנדרה היא וקיים לה איהו, וקסבר ר"מ: הוא נותן אצבע בין שיניה. הגמרא מביאה בכך מחלוקת תנאים אם היא נתנה או הוא נתן.
רמב"ם: אם רוצה יכול לקיימה ואם אינו רוצה יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית ולהוציאה בכתובה. הט"ז יישבו שפסק כמ"ד היא נתנה אצבע בין שיניה, והב"ש עד,סק"ג דחה שא"כ לא היה לה כתובה. הפרישה בסי' עד יישבו שסברת "מיסנא סני" שייכת רק בתשמיש.
שאר ראשונים: חייב לגרשה מיד ובכתובה. ר"ן – בגלל הטעם שמיסנא סני לה (עא,ב).
שו"ע יו"ד: פסק בסתם כשאר הראשונים וכתב שלרמב"ם אם רוצה יכול לקיימה. ובסי' עד,ב כתב "יוציא ויתן כתובה" ומשמע בפשטות שכוונתו כשאר הראשונים שחייב לגרשה, וכן סובר הב"ש עד,סק"ט בדעתו, אולם לדעת הח"מ עד,סקי"ד סובר כרמב"ם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.