ארבע כוסות

שתיית ארבע כוסות יין בליל הסדר היא תקנת חכמים לשתות ארבע כוסות יין בהסבה ובדרך חירות על סדר אמירת ההגדה. החיוב כולל גברים ונשים כאחד.

מקור

המשנה בפסחים ‏^[1] קובעת כי אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. הגמרא ‏^[2] פוסקת שעל אף שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא שנשים בדרך כלל פטורות, במצוות ארבע כוסות גם נשים חייבות משום שאף הן היו באותו הנס. יש המסבירים כי הסיבה שחכמים כה הקפידו בדיני ארבע כוסות היא משום שהיא נועדה לפירסומי ניסא או לזכר יציאת מצרים ולכן יש להחמיר בה ‏^[3].

דינים במצוות ארבע כוסות

ע"פ תקנת חכמים, חובה על כל אדם מישראל לשתות ארבע כוסות יין בליל ראשון של פסח, ובחוץ לארץ - אף בליל שני. גם הנשים חייבות במצוה זו, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום בארבע כוסות הן חייבות, לפי שגאולת מצרים היתה בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור - "בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו", או לפי שאף הן היו בשעבוד מצרים ונגאלו.

את מצות שתית ארבע כוסות, מקיימים הגברים בהסיבה, כאשר הם נשענים על צד שמאל דרך חירות. על כוס ראשונה אומרים קידוש היום, על כוס שניה קוראים את ההגדה, על כוס שלישית מברכים ברכת המזון, על כוס רביעית גומרים את ההלל.

על כל אחת מארבע הכוסות להכיל לפחות "רביעית" יין. שיעור "רביעית" לפי החזון איש הוא 150 סמ"ק, ולפי הרב חיים נאה - 86 סמ"ק. אם הכוס מכילה "רביעית", ישתה לכתחילה את כל היין שבכוס. בדיעבד, אם שתה את רוב הכוס בלבד, יצא ידי חובה. בכוס הרביעית - האחרונה - ישתה את כל היין שבכוס, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה ("על הגפן ועל פרי הגפן"). אם אין בדעתו לשתות הרבה יין, לא יקח כוס גדולה המכילה כמה "רביעיות", כי ישנן דעות שגם בכוס גדולה צריך לשתות את רוב הכוס.

לענין שתיית ד' כוסות ממיץ ענבים - ר' תבנית:הידעת?/ד' ניסן ה'תש"ע ובמקורות שהובאו שם; ותבנית:הידעת?/ה' ניסן ה'תשע"ב; וכן בספר מקראי קודש (מהגרצ"פ פרנק זצ"ל) פסח ח"ב סי' לה.

טעמים לשתיית ארבע כוסות

בירושלמי (פסחים לז, ב-ג) נאמרו כמה עניינים שכנגדם תקנו חכמים שתיית ארבע כוסות:

• לשונות גאולה: כנגד ארבע לשונות של גאולה האמורות בגאולת מצרים (שמות ו', ו'-ז'): "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם".
• כוסות פרעה: כנגד ארבעה כוסות של פרעה (שהשקה אותו שר המשקים. בראשית מ). הכוסות הם: "וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה" "וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ."‏^[4]. האדמו"ר מסלונים, הרב מרדכי חיים, כותב בספרו "בגדי ישע" שטעם זה מסביר מדוע שותים דווקא יין. לדבריו, פסוקים אלו עוסקים בחלומות שר המשקים ושר האופים ופתרונם על ידי יוסף בעודם בבית הסוהר. על פי הפתרון שר המשקים יצא לחופשי, ולכן יוסף מבקש משר המשקים שיבקש מהמלך להוציא גם אותו. לאחר שנתיים שר המשקים מזכיר את יוסף לפני פרעה והוא יוצא לחירות. אם כן שתיית הכוסות בליל הסדר נועדה גם להזכיר את יוסף הצדיק.
• שעבוד מלכויות: כנגד ארבע מלכויות ששעבדו את עם ישראל: בבל, מדי, יוון ואדום (רומא).
• כוסות פורענות: כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם. כוסות פורענות אלו נרמזו בכתובים: "קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם" (ירמיה כ"ה, ט"ו). "כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד יְקֹוָק, מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ" (ירמיה נ"א, ז'). "וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם" (תהלים י"א, ו'). "כִּי כוֹס בְּיַד יְקֹוָק... אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים ע"ה, ט'). (וכנראה כדי לרמוז זאת תיקנו לומר בכוס רביעי: "שפוך חמתך על הגויים וגו'".)
  

כנגד כוסות הפורענות עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמה, כמו שנרמז בכתובים: "יְקֹוָק מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי" (תהלים ט"ז, ה'), "כּוֹסִי רְוָיָה" (תהלים כ"ג, ה'), "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" ("ישועות" משמע שתיים. תהלים קט"ז, י"ג).

חיוב ביין או חיוב בכוסות

במקומות רבים תיקנו חז"ל כוס של ברכה בה במקרה שהאדם חייב בברכה מסוימת עליו להסמיך אותה לשתיית כוס יין, כגון בברכת המזון או ברכת הקידושין. תקנה זו נועדה לתת שבח וכבוד לברכה ויש שהסמיכו זאת על הפסוק "כוס ישועות אשא" ‏^[5]. לעניין 4 כוסות בפסח נחלקו הפוסקים האם דינם זהה לכוס של ברכה הרגילה, או שמדובר בדין בפני עצמו.

הגרי"ז ‏^[6] כתב שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים. לשיטתו, ניתן להבין מדברי תוספות שסברו שמדובר בכוס של ברכה. בגמרא בפסחים תבנית:פסחים צט,ב ד"ה ולא יפחתו תוספות הסתפקו האם יש חיוב שלכל אחד מהנוכחים יהיו ארבע כוסות, או שמספיק שלבעל הבית יהיו ארבע כוסות ובכך יוציא את כולם ידי חובתם כמו בכוס של ברכה בקידוש. מדבריו משמע שארבע כוסות הם הדין הרגיל של ברכה, וכן ניתן להבין מדבריהם במסכת סוכה ‏^[7] " מסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה" ‏^[8]

מאידך, הרמב"ם כותב במפורש ‏^[9] שהחיוב הוא על שתיית היין ולא רק מדין כוס של ברכה " לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם". הגרי"ז פירש בשיטת הרמב"ם שבתקנת ארבע כוסות יש את שני הדינים- גם חיוב שתיית יין וגם כוס של ברכה. מצד אחד ישנו חיוב לשתות את ארבעת הכוסות בדרך חירות ולכן "שתאן חי לא יצא" וזה מדין שתיית יין, ומצד שני אם שתאן בבת אחת לא יצא ידי חובתו משום שלא שתאן ככוס של ברכה.

יש המקשים על חידוש הגרי"ז מכך שגם אם נאמר שלשיטת הרמב"ם ישנו חיוב שתיית יין, ייתכן שחיוב זה נובע מדין כוס של ברכה ואי אפשר ללמוד מזה דין שתייה נפרד ‏^[10]. בנוסף, קשה לומר שלשיטת תוספות אין כלל חיוב בארבע כוסות לאחר שהגמרא כותבת בכמה מקומות שהתקנה היתה שיהיו ארבע כוסות ולכן אף הוסיפו כוס על ברכת המזון ‏^[11]. לכן המנחת אשר ‏^[12] כתב שלפי כולם יש חיוב גם של שתייה מדין חירות וגם דין של ארבע כוסות, ורק נחלקו האם עיקר החיוב הוא משום הכוס או משום היין.

מצווה אחת או ארבע מצוות

הגמרא ‏^[13] מקשה כיצד תיקנו לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר ולא חששו לפגיעת זוגות? הגמרא מתרצת שחכמים תיקנו ארבע כוסות ו" כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא". מדברי הגמרא ניתן להבין שכל אחת מהכוסות נחשבת כמצווה בפני עצמה ואינן מעכבות זו את זו וממילא מי שיש לו רק שלוש כוסות ישתה אותם וכן פסק הרש"ש ‏^[14]. מאידך המהר"ל ‏^[15] כתב שלמרות שלעניין סכנת זוגות כל כוס נחשבת בפני עצמה, לעניין מצווה כל ארבע הכוסות מוגדרות כמצווה אחת. יש התולים דבר זה במחלוקת התוספות והרמב"ם לעיל. אם הכוסות נחשבות ככוס של ברכה, כשיטת התוספות, ונועדו לתקן עליהם את שבחי ההגדה, ניתן להחשיב כל כוס בפני עצמה. מנגד, אם כל הכוסות מוגדרות כיחידה אחת, כשיטת הרמב"ם, ונתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה לא ניתן להפריד ביניהם.

ברכת המצוות

לפני כל מצוות עשה תיקנו חכמים לברך ברכת המצוות על מנת שהאדם "יתקדש תחילה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת" ‏^[16]. לעומת זאת, במצוות ארבע כוסות לא תיקנו חכמים לברך לפניה וניתנו לכך מספר תשובות:

• מברכים רק על מצווה הנעשית בבת אחת- מכיוון שמצוות ארבע כוסות נערכת בהפסקות כאשר בין כוס וכוס ישנם דיבורים, אין אפשרות לברך על המצווה ‏^[17].
• אי אפשר לברך על כוס הקידוש- מאחר ועל כוס הקידוש אי אפשר לברך משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות אין אפשרות לברך על שאר הכוסות "לשתות שלוש כוסות" ולכן אין מברכים כלל ‏^[18].

כוס חמישית

הגמרא בפסחים ‏^[19] מביאה ברייתא האומרת כי " רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול". יש מהראשונים שגורסים כגרסת הגמרא אצלנו שמדובר בכוס הרביעית ‏^[20] ומאידך יש הגורסים "כוס חמישי גומר עליו את ההלל" ומבארים כי יש להוסיף כוס חמישית נוספת על ארבע הכוסות ‏^[21]. הגורסים כי מדובר בכוס רביעית מקשים על הסוברים שמדובר בחמש כוסות בכך שבמשניות לא מוזכרת הכוס החמישית. מאידך, הגורסים שמדובר בכוס חמישית מסבירים שמדובר בשיטת תנא החולק על משנתנו ‏^[22] או שאין הכוס החמישית חיוב ממש אלא רק עצה טובה ‏^[23] או מצווה מן המובחר ‏^[24]. הסוברים שאין מדובר במחלוקת בין המשנה לברייתא מדייקים מדברי המשנה "לא יפחתו לו מארבע כוסות" שמשמע שיש גם מצווה מן המובחר בכוס חמישית.

להלכה, נפסק בשו"ע ‏^[25] שאין לשתות יין לאחר ארבע כוסות אלא רק מים ולכן אין נוהגים לשתות כוס חמישית. הרמ"א השיג על השו"ע וכתב שאדם שהוא איסטניס או תאב לשתות- רשאי לשתות כוס חמישי ולומר עליו את ההלל. המנהג הרווח כיום הוא למזוג את הכוס לפני הלל הגדול, ולשתות אותה למחרת כחלק מהקידוש ‏^[26]. יש האומרים שניתן לדייק מנהג זה מדברי הרמב"ם ‏^[27] האומר שיש למזוג את הכוס אך לא אומר שיש לשתותה כמו שכתב בארבעת הכוסות: " יש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול.. וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות"‏^[28].

הטעם לכוס החמישית

המהר"ל ‏^[29] כתב שבעוד ארבעת הכוסות הראשונים הם כנגד לשונות הגאולה, הכוס האחרונה היא כנגד הפרנסה האישית של האדם. גם לאחר שהעם נגאל מידי זרים, עדיין אין מדובר בחירות גמורה עד שהאדם גם ייגאל מעול הפרנסה והעוני כדברי הגמרא בסוגיא ‏^[30] " קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה". ולכן דווקא בעל הבית שותה כוס זו משום שהיא ברכה פרטית על האדם ולא גאולה כללית וכן על כוס זו אומרים את ההלל הגדול המסתיים באמירת "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו".

באופן אחר, הנצי"ב ‏^[31] מסביר שחמשת הכוסות מבטאות עליית מדרגה. ארבעת הכוסות הראשונות הם לכלל העם העולה מדרגות רוחניות ממצב של עבדות במצרים עד למעמד קבלת התורה בהר סיני כמו שנאמר בפסוקים ""והוצאתי...והצלתי...וגאלתי...ולקחתי". הכוס החמישית היא רמה גבוהה יותר המובאת בסוף הפסוק "וידעתם כי אני ה'". מדובר במדרגה גבוהה של דביקות בה' שאין אפשרות לדרוש מכלל העם ולכן הכוס החמישית איננה חובה אלא רשות רק לאלו הרוצים להתעלות למדרגת הדביקות בה'.

בהגדת פסח ארצישראלית לרב מנחם כשר כותב שהכוס החמישית היא כנגד העלייה לארץ ישראל כמו שנאמר בפסוק "והבאתי אתכם אל הארץ" ‏^[32]. על פי פירושו, כותב הרב כשר כי כיום לאחר שזכינו לעלות לארץ " טוב ויפה לקיים מצוה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול "שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו" ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות". הוכחה לשיטה זו ניתן למצוא בדברי הלבוש ‏^[33] הכותב כי אומרים הלל הגדול לאחר הכוס החמישית משום הגאולה העתידה. הרב גורן ‏^[34] כתב כהמשך לשיטה זו שהסיבה שהכוס החמישית איננה חובה היא משום שאין מדובר כאן בגאולה המגיעה מלמעלה למטה, אלא מדובר בכיבוש ארץ ישראל אותו עלינו לעשות בעצמנו והיא חובה על כל אדם בפני עצמו.

כוס של אליהו

למרות שבספרי הפוסקים התייחסו לכוס שעל הלל הגדול בשם "כוס חמישית" דבק בה הכינוי "כוס של אליהו". לפי פירוש המהר"ל והנצי"ב ניתן לפרש כי אליהו מסמל את הגאולה המגיעה ולכן כוס זו מכונה כוס של אליהו משום שהיא מכוונת כנגד הגאולה. הגר"א פירש באופן אחר ‏^[35] וכתב שקוראים לכוס כוסו של אליהו משום שישנו ספק האם שותים כוס זו, וכאשר יבוא אליהו הוא יפשוט את הספק ולכן מוזגים כוס לכבודו שכאשר יגיע נדע האם יש לשתותה.

ארבע כוסות במיץ ענבים

בגמרא בבבא בתרא ‏^[36] מובא שניתן לעשות לכתחילה קידוש במיץ ענבים במקום ביין " סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום" וכן נפסק להלכה ‏^[37].

אבל, לעניין ליל הסדר יש האומרים שמדובר בדין אחר משום שיש צורך שהשתייה תהיה בדרך חירות, ורק ביין יש דרך חירות ‏^[38]. בנוסף, יש האומרים שיש צורך גם ביין שהוא משמח ואין אפשרות לצאת ידי חובה במיץ ענבים ‏^[39]. יש האומרים שאף אם היין גורם לאדם לכאבי ראש עדיין עליו לשתות כמו שמסופר בגמרא על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה צריך לכרוך סודר על ראשו מפסח עד חג השבועות, בגלל כאבי הראש שהיו לו לאחר שתיית ארבעת הכוסות ‏^[40].

מצד שני, פוסקים רבים ‏^[41] סוברים שאדם המתקשה לשתות ארבעה כוסות יין רשאי לשתות מיץ ענבים במקום. לשיטתם, אין אפשרות ללמוד מהגמרא בנדרים משום שבזמן הגמרא לא היתה אפשרות לשמר את מיץ הענבים זמן רב, ובימינו מותר לכתחילה לקיים את המצווה במיץ ענבים ועדיף שהאדם ישתה בדרך חירות ושמחה ולא יצטער.