פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ג ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ג ט

סעיף ט

שני כהנים שנתערבו ולדותיהם, או אשת כהן שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת לכהן אחר, ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון, הרי זה כהן ונותנים על הולד חומרי שניהם, הוא אונן עליהם והם אוננים עליו, הוא אינו מטמא להם והם אינם מטמאים לו (משנה יבמות ק,א). בד"א, בזמן שבאים מכח נשואין. אבל בזנות, משתיקין אותו מדין כהונה^א, הואיל ואין ידוע ודאי מי הוא אביו. כיצד, עשרה כהנים שפירש אחד מהם ובעל, אע"פ שהוא ודאי בן כהן ואם נטמא למת או נשא גרושה לוקה, ואינו עובד ואינו אוכל בתרומה (ק,ב). הגה: זנתה עם כהן אחד, ובתוך שלשה נשאת לכהן אחר, הולד פסול לכהונה^ב (תא"ו נכ"ג). כהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו, הבן כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקירה נפשה לאחרים^ג (תשובת הרא"ש כלל ל"ב).

א. ולדות שנתערבו: גמ',שו"ע: אם נתערבו בזנות משתיקין אותו מדין כהונה, אך אם נתחלפו הולדות לא משתיקין.

ט"ז: החילוק בין זנות ללא זנות הוא רק בנישאה או זנתה תוך ג' חודשים, אך אם נולדו ולדות ואח"כ נתערבו מכיוון שבלידתם נודע ייחוסו של כל אחד שוב לא פסלוהו חכמים.

פרישה: אף בנתערבו לאחר שנולדו.

ב. זנתה ואח"כ נישאה: רי"ו,רמ"א,ב"ש: כיוון שיש צד זנות הולד פסול לכהונה. הח"מ יישבם שאולי לא אומרים כאן "רוב בעילות אחר הבעל" משום שלכהונה החמירו, והב"ש תירץ שאומרים כן דוקא בזנתה תחת בעלה שאז בעלה מצוי לה יותר באותה שעה, אך כשקודם זנתה ויתכן שכבר נתעברה ורק אח"כ נישאה לא תולים בבעל.

פרישה,ח"מ: לדעת רש"י תולים בנשואין משום שרוב בעילות אחר הבעל. רש"י העמיד ביבמות ק,ב שמדובר בשניהם מזנות ודייקו הפרישה והח"מ שדוקא בכך נפסל, אך המהרש"א והב"ש כתבו שלאו דוקא וה"ה בנישאת לאחר שזנתה.

נישאה ונתאלמנה ואח"כ זנתה: ח"מ: דינו כמו בזינתה ואח"כ נישאה, שלדעת הרמ"א פסול לכהונה.

ב"ש: אינו מוכרח.

ג. חשש שזינתה גם עם אחרים: עיין בסיכום לסימן ד,כו שלדעת הרא"ש לא חוששים אפי' באיסורי דאורייתא, ואילו לדעת הרמב"ם חוששים, ונחלקו בדעתו. לדעת המהרי"ו חוששים אף בדרבנן ולדעת הב"ח והב"ש רק בדאורייתא. השו"ע שם פסק כרמב"ם וצ"ע על הסתירה ברמ"א ששם הסכים וכאן פסק כרא"ש. הח"מ נשאר בצ"ע, והב"ש תירץ שאולי מדובר כאן שכולם כהנים, והספק רק אם להשתיק מכהונה כדין ספק מזנות, וזהו רק איסור דרבנן, ורק בכך פסק כרא"ש, אך בספק שמא זינתה עם ישראל ודאי יש לחשוש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.