פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א
חרש וחרשת אינם בני קדושין מן התורה, בין נשאו כיוצא בהן בין חרש שנשא פקחת בין חרשת שנישאת לפקח; אבל חכמים תקנו להם נשואין (יבמות קיב,ב). לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש, הפקחת, הרי זו מקודשת לשני קדושין גמורים, ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרשא (רמב"ם).
שניים שקידשו חרשת: ב"ש – גם בכך תופסים קידושי השני (מדרבנן). כמו בשניים שקידשו אשה בפני פסולי עדות דרבנן, שפסק הב"י בסי' מב,ה כתשו' מ"כ שמקודשת גם לשני.
א. שני שקידש ונתן גט: רמב"ם,שו"ע: מותרת לבעלה החרש הראשון. ב"ש – גם לחרש שגירש ונתקדשה לאחר יש איסור מחזיר גרושתו אך רק מדרבנן, ולכן כאן שלא גירש מותר ולא חוששים שיאמרו שגירש.
אם השני נשאה: ב"ש,רמב"ם,בית מאיר: אסורה לבעל ולבועל. גם כשהעידו עדים שמת בעלה.
בית הלל: אם העידו עדים שמת הראשון ולכן נישאה לשני מותרת לבעלה הראשון, כי הואיל והאיסור רק מדרבנן לא קנסו. הב"ש למד מדבריו שכך הדין גם בנישאת מדעתה בלי שהעידו שהראשון מת. ואילו הבית מאיר כתב שאין ראיה מדבריו.
אם זינתה: מל"מ: מותרת לבעלה. פת"ש – לפי"ז דינה כיבמה לשוק שאם זינתה מותרת אך אם נישאה אפילו בשוגג אסורה.
בית מאיר: פקפק בכך.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.