פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב
נכסי צאן ברזל שהם נקראים נדוניא, מן הדין אם פחתו צריך לשלם כל הפחת, אע"פ שראויה למלאכתן ראשונה (משנה יבמות סו,א). אבל נהגו שכל זמן שראויים לעשות מעין מלאכתן ראשונהא, אפילו הם בלויין הרבה, נוטלתן כמו שהן; ואם לא היו עושין מעין מלאכתן ראשונה, חייב לשלם דמיהם ששמו עליו בשעת הנשואין (רי"ף,רמב"ם,רא"ש); ואם הוקרו, אינה נוטלתן אלא שומא ראשונה של שעת הנשואיןב (רמב"ם). בד"א, במקום שנוהגין לכתוב בכתובה: הכניסה לו כלי פלוני בסך כך וכך, וכלי פלוני בסך כך וכך; אבל במקום שאין כותבין בכתובה שום כלי בפרטות, אלא כוללים הכל, וכותבין: הכניסה לו בבגדים ותכשיטים סך כך וכך מעות, הרי סך אותן המעות חוב עליו, ואפילו היו הנכסים חדשים חוזרים לשום אותם כמו ששוים עכשיו, ואם פחתו פחתו לו, ואם הותירו הותירו לו, ואין חוששים לשומא ראשונה כלל (ב"י, דלא כמבי"ט).
א. בגדי שבת שבלו: בית יהודה,רעק"א – אע"פ שראויים לבגדי חול אינם נחשבים ראויים למלאכה ראשונה.
ב. כשעת נישואין: דוקא כשאינם עושים מעין מלאכתן, אחרת נוטלת הכלים בין פחתו בין הוקרו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.