פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ז ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח
האב שאמר: נשבית בתי, ופדיתיה, בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, אינו נאמן לאוסרה (משנה קידושין סד,א). (ה"ה אם אמר שנבעלה בעילת איסור) (הגה"מ פי"ח מהא"ב בשם הרשב"א).
ר"ן – אינו נאמן במיגו שיכל לומר קידשתיה וגירשתיה, כיוון שזהו מיגו לחצאין שהרי בכך פוסל רק לכהונה ולא לתרומה (אם היא בת כהן) ואילו בנשבית נפסלת גם לתרומה. ועוד, שנאמנות זו היא חידוש ולכן נאמן רק במה שחידשה התורה ולא אומרים מיגו. וכתב שללא החידוש היה ראוי להיות נאמן רק כע"א, והח"מ הבין שכע"א נאמן אפילו לומר שהיא שבויה, אך הב"ש דחה שהוא קרוב[1].
מדוע נאמן על ממזרות ולא על שבויה?
פרישה: ממזרות זה דבר התלוי בו, שאומר שאינו ממנו וממילא הוא ממזר. הב"ש מקשה שלפי"ז לא צריך להיות נאמן בבן גרושה וחלוצה.
ב"ש: הוא נאמן בדבר שנפסל מחמת ביאתו או מחמת נישואין שלו. ואפילו אם אינו יודע אלא מאמין לאשתו הטוענת שזינתה או נאנסה, בניו שבאו לאחר מכן נפסלים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים
- ↑ ומבאר, לפי הבנתי, שכוונת הר"ן דוקא לענין קידשתיה שנתנה לו התורה נאמנות שהיה לה לומר שיהא נאמן כע"א והוסיפה לחדש שיהא נאמן כשניים.