פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז לב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז לב

סעיף לב

ראוהו שנפל לים, אפילו טבע בים הגדול, אין מעידין עליו שמת שמא יצא ממקום אחר. ואם נפל למים מכונסים, כגון בור או מערה, שעומד ורואה כל סביביו ושהה כדי שתצא נפשו^א, ולא עלה, מעיד עליו שמת ומשיאין את אשתו (כחכמים קכא,א). וכן אם קשרוהו ברגליו ושלשלוהו אל הים ולא עלה בידם אלא רגלו מארכובה ולמעלה, משיאין את אשתו (קכא,א) לאחר י"ב חודש, שטריפה אינה חיה י"ב חודש (ירושלמי,רמב"ן,רשב"א). אבל אם נפל לים והשליכו מצודה והעלו רגל אחד מארכובה ולמעלה וכיוצא בזה, אין משיאין את אשתו, שאני אומר: רגל של אחר הוא (רשב"א). ומיהו אם היה בו סימן מובהק ביותר ברגלו, סומכין עליו לומר שהוא של האיש שנפל (נ"י). (וי"א דאפי' בסי' מובהק בבגדיו מהני כאן, הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו^ב) (מהר"ם פדוואה סי' ל"ו).

נפל בפתח באגם הקפוא מלמעלה: מהרש"א,ב"ש – דינו כמים שיש להם סוף.

א. שיעור שתצא נפשו: ריב"ש,מהרא"ש: שלוש שעות.

מהרי"ט,רא"ם: שעה קלה.

קהלת יעקב,רעק"א^[1]: אם ראה שהמים כיסו אפו ופיו מספיק שעה קלה היינו שיעור שאומדים הרופאים שאפשר לחיות כך, ואם עומד מרחוק שיש לחוש ששוחה ונושם צריך שלוש שעות. לכן אם נפל באמצע הים במרחק שחייה הגדול משלוש שעות נחשב כשהה כדי שתצא נפשו ואסורה רק מדרבנן, אך מהתורה לא חוששים שמא גלי אשפלוהו או שמא נאחז בדף של ספינה. הקהלת יעקב ביאר שהריב"ש והמהרי"ט לא נחלקו אלא הריב"ש עסק בעומד מרחוק והמהרי"ט בראה שכיסוהו המים, ואילו רעק"א הסתפק אם הריב"ש מודה בכיסוהו המים ומ"מ למעשה כתב שיש להקל כי יש לצרף דעת המהרי"ט והרא"ם.

ב. כשנמצא לאחר כמה ימים: ח"מ – הסתפק שמא חוששים שעלה ליבשה והשאיל לאחר, ודוקא כשנמצא בזמן סמוך לא חוששים שהחליף בתוך המים, או שאין לחשוש שהשאיל לאחר וגם הוא בדיוק טבע.

תרי רובי: ר"ח מוולוז'ין: כשיש תרי רובי שמת כגון משאיל"ס ורוב נוסף אשתו מותרת. הפת"ש הביא דעות נוספות שסברו כך או צירפו זאת לקולא. ומביא סיוע לכך מרש"י לגבי "ראוהו מגויד וצלוב והחיה אוכלת בו" שכותב "או או קתני", ומנגד מהתוס'^[2] משמע להפך, שכתבו שרוב ת"ח יש להם קול אילו היו ניצלים, ובכל זאת איננו מתירים אשת ת"ח שטבע במשאיל"ס כי חושששים למיעוט, וכתב הפת"ש שאפשר לחלק.

אוצה"פ: הביא פוסקים לכאן ולכאן. הבאר יצחק^[3] מתיר במקרה ששני הרוב באים בבת אחת ובכך יישב את הקושיא מהתוס', ששם בתחילה יש רק רוב הטובעים במשאיל"ס למיתה ולאחר זמן כשלא מתפרסם שמו יש רוב נוסף וקמא קמא בטיל. והברית יעקב^[4] חילק בין שני הרוב בתוס' ששניהם משם אחד ומוכיחים שטבע, לבין שני רוב נפרדים כמקרה של הגר"ח מוולוז'ין שנפל מגשר שרובם למיתה ושוב נפל משם למשאיל"ס.

יבם שטבע במשאיל"ס: אוצה"פ: יש מתירים וסוברים שרק באשת איש שהיא בכרת החמירו חכמים, ודייקו כן מדברי הרמב"ם^[5] "שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון... הרי אלו נוחלין" ומדברי התוס'^[6] "ומה שהחמירו שם לכתחלה משום חומרא דאשת איש". ויש אוסרים מדברי הגמ' קיט,א שרצתה לחלק בין חשש אשת איש שהוא בכרת לחשש זקוקה שהוא רק לאו (לגבי אשה שהלכו צרתה וחמותה עם בעלה למד"ה ואינה יודעת אם ילדו), ודחתה "מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו!". ראה פת"ש סקצ"ז שכך דחה הנו"ב חכם שרצה להתיר יבם שהוכר ע"פ סימנים, ומ"מ צירף קולא זו לסניף.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים