קידושין

הגדרה

אשה מיוחדת לבעלה ואסורה לשאר העולם (הסוגיות בקידושין דפים ב-יד, ובקידושין בפרקים שני ושלישי).

בערך זה נדון בקידושין בכלל. בשלושת הדרכים השונות לקידושין ע"ע קידושי כסף, ערך קידושי שטר וערך קידושי ביאה.

מקור וטעם

מקורם של הקידושין מהפסוקים "כי יקח איש אשה ובעלה וגו'" (דברים כד-א). ולולא הפסוקים - קודם מתן תורה - היה אדם פוגע באשה בשוק, אם רצה הוא והיא מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה (רמב"ם אישות א-א).

קניין ואיסור

במהות הקידושין דנו הראשונים והאחרונים, וחמש דעות בעניין:

1. הם קנייני ממון, שהאשה היא כעין חפץ ששייך לבעל (כתובות ב: תד"ה מציא (בתירוץ השני), תוס' הרא"ש ותוס' הרשב"א: כשדהו עבדו שורו וחמורו).
2. איסורים, שהאשה נאסרת לכל העולם באיסור אשת איש (קובץ שיעורים ח"ב כז. ומעין זה חקר המידות לחקר ההלכה ח-מ האם הקניין והאיסור הם שני דינים נפרדים, או שהאיסור נובע מהקניין).
3. חילוק בין דרכי הקידושין, שכסף ושטר הם קניינים, וביאה היא איסורים (זכר יצחק יד, קובץ הערות עו בהו"א).
4. חילוק בין לשונות הקידושין, שלשון "הרי את מקודשת" היא איסורים שגורמים לקניין, ולשון "הרי את אשתי" היא קניין שגורם לאיסורים (קובץ שיעורים קידושין נג).
5. הקונטרסי שיעורים הוסיף שיש שלושה עניינים בקידושין: קניין, איסור, וייחוד האשה והזמנתה לבעל (קידושין א-א, ולשיטתו סובר כך גם בעניין יעוד - קידושין יח-ז ד"ה סוף).

ויוצאות מחקירה זו כמה נפק"מ:

1. אין קידושין תופסים באשת איש - האם זו סברא שאין לאשה יד לקבל קידושין מאחר כי קנויה לבעלה, או שצריך גזירת הכתוב (אבני מילואים מד-ד: גזירת הכתוב, פני יהושע המובא בו: סברא).
2. דעת האשה להתקדש - האם זו גזירת הכתוב, או סברא כמו שבקניינים צריך דעת מקנה (רש"י קידושין מד. ויבמות יט: סותר את עצמו בזה).
3. הבא על ארוסתו - האם חייב מיתה כדין אחר הבא עליה, או לא. שאם זהו איסור, אפשר שהאיסור חל גם על הארוס עצמו, אך אם כל דין אשת איש הוא מפני שקנויה לארוס - א"כ הארוס עצמו בוודאי פטור (שיטה מקובצת כתובות ז: (ד"ה ז"ל) מביא רא"ה ורשב"א שחייב כארוסת אחר)^[1].

פרטי הדין

אופן הקניין הוא שהאיש יעשה את מעשה הקידושין ולא האשה, כדרשת הגמרא "כי יקח ולא כי תיקח" (קידושין ה:).

הכח המחיל את הקניין (כח האדם או כח המעשה^[2]) - הבעל עצמו מקדש את האשה (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין), ולא שהוא רק עושה את מעשה הקידושין (כסף שטר או ביאה) והיא מתקדשת ממילא (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא) (גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה, וקובץ הערות עו).

האדם המחיל את הקניין - נחלקו האחרונים האם רק האיש מחיל את הקידושין או שגם האיש וגם האשה (שערי יושר ז-יב וגר"ש שקאפ קידושין א: גם האיש וגם האשה, אבני מילואים המובא בו וכן דרכי משה דרכי הקניינים ה-יט: רק האיש)^[3].

הדעת (מחשבה או התרצות^[4]) - בדעת האיש פשוט שצריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו), ולא רק התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא) (שערי יושר ז-יב וגר"ש שקאפ קידושין א, אבני מילואים המובא בו, דרכי משה (דרכי הקניינים ה-יט), גר"ש שקאפ בבא מציעא כ בתחילתו).

אך בדעת האשה נחלקו האחרונים האם מספיק שרק תסכים לקידושין (רצון, הרהור, ניחותא), או שצריך שתפקיר את עצמה (מחשבה בפועל, כוונה, גמר בליבו) (שערי יושר ז-יב וגר"ש שקאפ קידושין א: מפקירה (וצריך מחשבה), אבני מילואים המובא בו וכן דרכי משה דרכי הקניינים ה-יט: רק מסכימה. גר"ש שקאפ בבא מציעא כ בתחילתו: קידושין צריכים מחשבה בפועל (ולא ביאר אם כוונתו רק לאיש או גם לאשה))^[5].אמירה בלא מעשה קניין, פשוט שלא תועיל בקידושין, גם אם גמר בדעתו (קובץ שיעורים כתובות שלו).

ספק קידושין, למשל נתן הוא ואמרה היא, דהיינו שהאיש נתן לה שווה פרוטה לקידושין, אך היא אמרה "הרי אני מקודשת לך", שזוהי בעיא דלא איפשיטא בגמרא האם מקודשת (קידושין ה:) - נחלקו בו הרי"ף והר"ן:

1. הרי"ף מחמיר כשאר ספיקא דאורייתא, שהרי זהו ספק האם חל עליה איסור אשת איש (רי"ף שם, וכן הוכיח בצפנת פענח (כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה קידושי ספק) מכתובות עג:).
2. הר"ן מקל כספק ממון, שאנו מעמידים אותה על חזקתה שהיתה פנויה (ר"ן שם סוף ד"ה תנו רבנן).

ומחלוקתם מבוארת ע"פ החקירה^[6] האם קידושי אשה הם מדיני איסורים, שהאיש אוסר את האשה על שאר העולם - וא"כ הוא כספיקא דאורייתא, או מדיני ממונות, שהאיש קונה אותה לעצמו - והוא כספק ממון.

תנאי כפול - חידשו מקצת הגאונים שכל דין תנאי כפול לא נאמר כלל בדיני ממונות אלא רק בגיטין וקידושין (רמב"ם אישות ו-יד בשם מקצת גאונים אחרונים, וחולק עליהם).עדי קיום על דעת האשה לקידושין - האבני מילואים כתב שאין צריך עדי קיום על דעתה, משום שפעולת הקידושין נעשית ע"י הבעל, והאשה צריכה רק להתרצות לקידושין. אך השערי יושר כתב שאפילו אם האשה צריכה רק להתרצות - צריך עדי קיום, שהרי התרצותה מבררת את חלות הקידושין (ז-יב ד"ה כתב, והביא גם את האבני מילואים. ושם (בד"ה ולענ"ד) חלק על עצם יסודו של האבני מילואים וכתב שגם האשה צריכה מחשבה לקידושין, ולא די בהתרצותה).

קידושי כסף, שטר וביאה - היתה הו"א שלקידושין צריך את שלושת הדרכים יחד: גם כסף, גם שטר וגם ביאה (ירושלמי ריש קידושין, ודן בזה הקונטרסי שיעורים קידושין א).

אמירת "הרי את" - נחלקו המפרשים האם היא חלק מהקידושין עצמם, או שצריך אותה רק בשביל לגלות את רצון הבעל (ר"ן קידושין ט: רק לגלות את רצונו, והקובץ שיעורים קידושין כ הביאו ונשאר עליו בצ"ע. ברכת שמואל קידושין א: חלק מהקידושין. וכן דן בזה המידות לחקר ההלכה ג-כב). {{מקור| איסור אשת איש - חקרו האם הוא רצוף מרגע הקידושין, או שמתחדש בכל רגע בגלל שמקודשת (קובץ שיעורים ח"ב כז: להו"א בגמרא - מתחדש, למסקנה - רצוף).אכילת תרומה - ארוסתו של כהן אוכלת בתרומה בעבורו משום שהיא קניין כספו. וכתב האבני מילואים (בשו"ת יז ד"ה והנה לכאורה) שהולכים בזה אחר קניין האיסור ולא אחר קניין הממון (בין לאכול ובין לפסול). וכן כתב (שם ד"ה ואכתי) שאין לארוס קניין ממון בארוסתו אלא רק קניין איסור, שאסורה לעולם בגללו, ונקראת "קניין כספו" משום שהקניין איסור הזה נקנה לו ע"י כסף.

ברכת האירוסין - חקרו האם היא ברכת המצוות או ברכת השבח (חידושי ר' שמואל יבמות וכתובות עמוד מז, מנחת אשר בראשית כח-א ד"ה ונראה).

הקונה

קטן אינו יכול לקדש, שנאמר "כי יקח איש" (רש"י כתובות עג: ד"ה קטן). ונחלקו המפרשים האם אפשר לקדש לו אשה מדין זכין (ר"י ברזילי: אפשר לקדש לו. דנו בדבריו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד רכ וקובץ שיעורים קידושין קיט).גוי אינו יכול לקדש ישראלית. רש"י (יבמות סח: ד"ה אי) כתב שהמקור לכך מ"אשת רעהו - פרט לאשת עובד כוכבים", והשאילתות דרב אחאי (וישלח כה, הובא ברש"י שם) כתב שבישראל הוקשו הוויות להדדי, א"כ רק מי שיכול לקדש בכסף יכול לקדש בביאה, וכיוון שלגוי יש רק קידושי ביאה - לא יוכל לקדש ישראלית.

עבד כנעני אינו יכול לקדש ישראלית שנאמר "עם החמור" - עם הדומה לחמור (רש"י יבמות סח: ד"ה אי).

ראה גם

• אפקעינהו רבנן לקידושי

• [[חופה (ושם בסעיף "נישואין" דנו בחילוקים בין אירוסין לנישואין)]]

• יבום

• יעוד

• קידושי ביאה

• קידושי כסף

קידושי שטר (לגבי קידושי חליפין שווה בשווה ע"ע חליפין שווה בשווה בסעיף "בקידושין")

הערות שוליים