דברים הבאים מחמת הסעודה

דברים הבאים מחמת הסעודה הינם מאכלים המוגשים כחלק מסעודת פת. על מאכלים אלו אין חיוב ברכה ראשונה משום שהם מוגדרים כנטפלים לעיקר הסעודה וכלולים בברכת הפת.

מקור

הגמרא ברכות מא ב עוסקת בדינם של מאכלים הנאכלים כחלק מסעודת פת: "אמר רב פפא, הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה - טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם לאחר סעודה - טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם".

גדר הפטור

טפל לברכת הלחם

בעל הלכות גדולות (ברכות פרק ו) ורש"י פירשו כי אין חיוב לברך על מאכלים שבתוך הסעודה משום שהם מוגדרים כטפילה. לשיטתם, דין דברים הבאים מחמת הסעודה דומה במהותו לדין עיקר הפוטר את הטפל וממילא רק מאכלים שבאים ללפת את הפת (כליווי ללחם) ונאכלים יחד איתו אינם חייבים בברכה.

עיקר הסעודה

מנגד, התוספות ברכות מא ב והרא"ש (ו,כו) חלקו על גישת רש"י וסברו שהפטור מברכה חל גם על דברים שאינם נאכלים ישירות עם הלחם. לשיטתם, גם מאכלים שרגילים לקבוע את עיקר הסעודה עליהם, כמו בשר או דגים, פטורים מברכה משום שהם כלולים בברכה על הפת שהוא עיקר הסעודה וכל שאר המאכלים מוגדרים כטפלים לו. להלכה, השו"ע פסק כשיטת הרא"ש שכל הדברים שדרך לקבוע עליהם סעודה אינם חייבים בברכה אורח חיים קעז א.

מכיוון שהפטור מברכה הוא מכך שהפת מוגדר כעיקר הסעודה, המשנה ברורה משנה ברורה קעז ג כתב שיש להסתפק האם מי שאינו חפץ לאכול פת אלא אוכל מעט לחם בשביל לפטור את שאר הסעודה נפטר בברכת הפת, מכיוון שבמקרה כזה, קשה לומר שהפת הוא עיקר הסעודה ופוטר את שאר המאכלים. עיקר הספק נעוץ בסיבה שברכת הפת פוטרת את שאר המאכלים. מצד אחד, ניתן להסביר כי כל המאכלים נחשבים כטפלים לפת וממילא הברכה על הפת פוטרת גם אותם. מנגד, ניתן להסביר כי ברכת "המוציא" איננה מוגדרת כברכה רק על הפת אלא כברכה על כלל הסעודה ולכן הברכה פוטרת את כל המאכלים. ממילא, אם נאמר שהפטור נובע מכך שכלל המאכלים נחשבים כטפלים לפת, דין הפטור מברכה לא יהיה במקרה בו עיקר הסעודה איננה הפת, אך יהיה לפי האומרים שברכת המוציא פוטרת את כל המאכלים.

למרות ספק זה, רבים מהאחרונים כתבו שגם במקרה זה הפת פוטר את שאר המאכלים משום שבעיקרו הוא עיקר הסעודה, אך גם לשיטה זו יש צורך שיאכל כזית לחם בשביל לפטור שאר המאכלים מברכה אורח חיים חלק ד מא.

משקים בתוך הסעודה

הגמרא ברכות מא ב כותבת שלמרות שהפת פוטר כל מיני מאכל, היין איננו נפטר בברכת הפת "פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקים". מחזור ויטרי וראשונים נוספים ‏^[1] למדו ממימרא זו שברכת הפת איננה פוטרת את הברכה על המשקים שבסעודה ולכן יש צורך לברך על המשקים ששותה בתוך סעודתו. מנגד, תוספות ורבים מהראשונים פסקו שמכיוון שהשתייה נגררת אחרי האכילה גם המשקים נפטרים בברכת הפת. לדבריהם, השתייה מגיעה על מנת לשרות את המאכל (לסייע בבליעתו) וכן משום שאי אפשר לאכילה בלא שתיה, וממילא כל המשקים נפטרים בברכת הפת, מלבד היין מפני חשיבותו.

השו"ע פסק להלכה כשיטת רוב הראשונים שהמשקים נפטרים בברכת הפת, אך הוסיף שכדי להסתלק מן הספק ניתן לברך על מים לפני הסעודה ולכוון להוציא בברכתם את המשקים שבתוך הסעודה אורח חיים קעד ז אך מדברי הרמ"א משמע שאין נוהגים להחמיר בכך. כמו כן, גם לנוהגים להחמיר לשתות לפני הסעודה צריכים להקפיד שלא לשתות יותר משיעור רביעית שלא ייכנסו לספק ברכה אחרונה על שתייה זו.

ברכה על קינוח וגלידה

מכיוון שלהלכה נפסק שרק מאכלים הנאכלים לשבוע נפטרים בברכת הלחם, קינוחים ושאר דברים המגיעים רק לטעם אינם נפטרים מברכה. אמנם, יש האומרים שמי שאוכל גלידה לקינוח לא יברך עליה משום שהיא נמסה ומוגדרת כמשקה ואין מברכים על משקים בתוך הסעודה. הילקוט יוסף כתב שמשום הספק לא יאכל גלידה בסעודה, ואם אוכל לא יברך עליה , והאור לציון כתב לחלק בין גלידה חלבית שמוגדרת כמאכל ויש לברך עליה וקרטיב שאין לברך עליו.

מנגד, אחרונים רבים חלקו על הגדרת הגלידה כמשקה וכתבו שיש לברך על כל סוגי הגלידה כדין קינוח עיין ב"וזאת הברכה" עמוד פז שהביא בשם הרב אלישיב וכן בפסיקת הפניני הלכה בנושא. לדבריהם, כל הסיבה שאין מברכים על משקים בסעודה הוא מפני שהם באים לסייע באכילה או שאין אכילה בלא שתיה, אך טעמים אלו אינם קיימים בגלידה שכל אכילתה הוא לשם מתיקות ולכן יש לברך עליה.