אנציקלופדיה תלמודית:סוריא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:08, 3 בפברואר 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - מקומות שכבש דוד המלך מחוץ לארץ ישראל

מהותה

מקומה והגדרתה

בשם "סוריא" מכונים המקומות שכבש דוד המלך מחוץ לארץ כנען[1]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שבכלל סוריא ארם נהרים וארם צובה ודמשק ואחלב[2], ויש סוברים שסוריא האמורה היא ארם צובה[3], וביארו אחרונים ששאר המקומות שכבש דוד חזרו אחר כך וכבשו אותן ממנו ובטל כיבושו, ורק ארם צובא נשארה בשליטתו[4].

מקומה

ארץ סוריא, יש מהראשונים שכתבו שנמצאת לצפונה של ארץ ישראל להלן מעכו[5]. ויש שכתבו שהיא מארץ ישראל ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל שליד הפרת עד בבל, כגון אחל בוחרן ומנבג וכיוצא בהן עד שנער – ואין שנער בכלל[6] - וצהר[7].

כיבוש יחיד

כיבושים אלו נקראים כיבוש יחיד[8], וכמה טעמים נאמרו בזה: יש שביארו שהוא לפי שכיבוש דוד לא היה לשם כל ישראל כמו בכיבוש יהושע[9], אלא כבשה לצרכו שיעלו לו מס[10]. ויש שביארו שהוא לפי שסוריא נכבשה שלא על פי הדיבור[11], דהיינו אורים ותומים[12]. ויש סוברים שהוא לפי שסוריא נכבשה בלא שישים ריבוא איש[13], והיה שלא מדעת רוב ישראל[14]. ויש שביארו שהוא לפי שדוד כבש שלא כסדר, שקודם היה עליו לכבוש את כל ארץ ישראל ורק אחר כך לכבוש מקומות מחוצה לה - שנאמר: והוריש ה' את הגויים מלפניכם[15], ואחר כך: כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה[16] - והוא הניח את שכניו בארץ ישראל והלך וכבש ארצות אחרות[17], ואף שכבש על פי סנהדרין נקרא כיבוש יחיד או לפי שמכל מקום עשה שלא כמצוות התורה שנמשלת לרבים נקרא כיבוש יחיד[18], או לפי שכיון שהסכמת סנהדרין היתה שלא על פי דין תורה, חשוב כאילו כבש שלא מדעת סנהדרין אלא מדעת עצמו[19], וכתבו אחרונים שאף על פי שאחר שכבשו כל ארץ ישראל חזרו מלכי ישראל וכבשו מקומות אלו[20], מכל מקום לפי שברוב פעמים פשעו בישראל, והקימו להם מלכים נכרים, ובטל מהם ישוב ישראל, ירדו ממעלת ארץ ישראל המוחלטת[21], או לפי שאז כבשו זאת מלכי ישראל שלא בעצת סנהדרין[22]. ויש שביארו שהוא לפי שדוד כבש מדעתו ושלא מדעת בית דין הגדול[23], כי אם היה שואל לדעתם היה קודם מוריש את כל שבעת הגוים ואחרי כן הולך לארץ אחרת[24].

עולי בבל

סוריא נחלקו ראשונים אם כבשוה עולי בבל, יש סוברים שלא כבשוה[25]. ויש סוברים שאין ידוע אם כבשוה או לא[26].

חשיבותה ביחס לארץ ישראל

סוריא שחשובה כיבוש יחיד נחלקו בה תנאים אם חשובה כארץ ישראל או לא: יש אומרים שחשובה כארץ ישראל, שכיבוש יחיד שמו כיבוש[27], וביארו ראשונים – לדעתם שהוא כיבוש יחיד לפי שלא כבש לדעת רוב ישראל[28] – שלפי שמלך היה וכבש על פי בית דין הגדול נחשב כיבוש[29], ויש שביארו – לדעתם שהוא כיבוש יחיד לפי שכבש דוד שלא כסדר[30] – שמכל מקום הכתוב: כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם[31], לעולם במשמע, ואפילו קודם שנכבשה ארץ ישראל[32], ומהאחרונים יש שביארו שאף שאין לזה דין כיבוש, מכל מקום כל מקום שבחזקת ישראל וממשלתם חשוב כארץ ישראל[33]. ויש אומרים שחשובה כחוץ לארץ, לפי שכיבוש יחיד אין שמו כיבוש[34], וכתבו ראשונים שאף לשיטות אלו מכל מקום מדרבנן חשובה סוריא כארץ ישראל[35]. להלכה, אין שמו כיבוש[36]. על ההשלכות ההלכתיות של כיבוש יחיד בסוריא, ראה להלן.

לא כארץ ישראל ולא כחוץ לארץ

סוריא – בין לסוברים כיבוש יחיד שמו כיבוש ובין לסוברים אין שמו כיבוש[37] – יצאה בדיניה מכלל חוץ לארץ אך לכלל ארץ ישראל לא באה[38], ויש דברים שהיא בהם כארץ ישראל, ויש דברים שהיא כחוץ לארץ[39]. בטעם הדבר, ביארו ראשונים - לסוברים שכיבוש יחיד חשוב כיבוש[40], ולדעתם שכיבוש סוריא נחשב כיבוש יחיד לפי שלא כבשה דוד לצורך כל ישראל[41] - שאף על פי שדוד היה מלך ישראל ועל פי בית דין הגדול היה כובש, מכל מקום לפי שכבש מקומות אלו קודם שתפס את כל ארץ ישראל מידי שבעת עממים, ירדו הן ממעלת ארץ ישראל[42]. ויש שביארו - לסוברים כיבוש יחיד אינו חשוב כיבוש[43] - שמכל מקום מחמירים בה יותר מחוץ לארץ לפי שסמוכה היא לארץ ישראל[44]. להלכה יש דברים שסוריא היא בהן כארץ ישראל ויש דברים שהיא בהן כחוץ לארץ[45], וכל המצוות הנוהגות בסוריא אין חיובם מהתורה אלא מדברי סופרים[46].

במוכר עבדו לסוריא

המוכר עבדו לסוריא - לסוברים כיבוש יחיד חשוב כיבוש[47] - כתבו ראשונים בדעת תנאים שהוא כמוכר בחוץ לארץ[48], ויוצא לחירות[49], מהם שביארו שהוא לפי שעפר סוריא טמא כעפר חוץ לארץ[50], קונסים אותו על שהוציא את העבד ממקום טהרה למקום טומאה[51]. ויש שביארו לפי שאף אם כיבוש יחיד חשוב כיבוש מכל מקום מצוות דירה אין אלא במקום שנכבש על ידי רבים[52]. ויש שביארו שהוא לפי שדוד כבש את סוריא של כסדר, שקודם היה עליו לכבוש את כל ארץ ישראל ואחר כך מחוץ לארץ[53]. ויש שביארו שהוא לפי שלא מצויים שם ישראל ולא יוכל העבד לשמור מצוות כראוי[54].

יצא רבו לסוריא

עבד שיצא רבו מארץ ישראל לסוריא יכול לסרב בפני רבו לצאת עמו[55] - אף כאשר דעת רבו לחזור לארץ ישראל[56] - לפי שביציאתו מתבטל הוא ממצוות ישוב ארץ ישראל[57], ואין אדון יכול לכפות את עבדו על כך[58].

יצא מדעתו ומכרו רבו שם

עבד שיצא מרצונו אחר רבו לסוריא ומכרו רבו שם, אם היתה דעת רבו - בשעת יציאתו מהארץ[59] - לחזור, יוצא העבד לחירות[60]. אך אם בשעת יציאתו מהארץ לא היתה דעתו לחזור, לא יוצא לחירות[61], שלא היה לו לעבד לצאת אחריו[62], וכתבו אחרונים שאף אם קודם המכירה דעתו כן היתה לחזור, מכל מקום איבד העבד זכותו הואיל ובשעת היציאה הלך העבד אחריו מרצונו אף שלא היה בדעתו לחזור[63].

לכתוב שטר על שדה בסוריא

הלוקח שדה – והוא הדין בית[64] - בסוריא מן הנכרי, נחלקו ראשונים אם מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר בשבת: יש סוברים שמותר לו[65], לפי שאמירה-לנכרי* בשבת אסורה מדבריהם – לסוברים כן[66] - ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה[67], וסוריא כארץ ישראל לדבר זה[68], ואף לסוברים שכיבוש יחיד אינו חשוב כיבוש[69], לפי שמכל מקום מדרבנן חשוב כיבוש[70], ויש בה מצוות ישוב ארץ ישראל מדרבנן, והתירו שבות שלא על ידי מעשה במצוה דרבנן[71]. ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בדין כיבוש יחיד, שלסוברים שחשוב כיבוש[72], מותר לומר לנכרי לכתוב לו שטר כשם שמותר בארץ ישראל, ולסוברים שאינו שמו כיבוש[73], אסור לומר לנכרי כשם שאסור בחוץ לארץ[74].

הוצאת דברים שיש בהם חיי נפש מארץ ישראל לסוריא

הוצאת דברים שיש בהם חיי נפש מארץ ישראל לסוריא, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם: יש אומרים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בדין כיבוש יחיד[75], ולהלכה שכיבוש יחיד לא חשוב כיבוש[76] אסור להוציא מארץ ישראל לסוריא[77]. ויש אומרים שאף לסוברים כיבוש יחיד אינו כיבוש, מותר להוציא ממחוז אחרון שבארץ ישראל למחוז הראשון בסוריא[78], כיון שהם סמוכים זה לזה[79].

מסוריא לחוץ לארץ

הוצאת דברים שיש בהם חיי נפש מסוריא לחוץ לארץ, כתבו אחרונים שלסוברים שאסור להוציא מארץ ישראל לסוריא[80], הרי סוריא לענין זה כחוץ לארץ גמור, ויהיה מותר להוציא ממנה לחוץ לארץ[81], ולסוברים שמותר להוציא ממקום אחרון שבארץ ישראל למקום ראשון שבסוריא[82], יהיה מותר להוציא ממחוז אחרון שבסוריא למחוז ראשון שבחוץ לארץ[83]. להוציא מסוריא לחוץ לארץ שאינו סמוך לה – לסוברים שמארץ ישראל למקום סמוך בסוריא מותר - יש שכתבו שאסור, לפי שסוריא חשובה קצת כארץ ישראל לענין זה[84], ויש שכתבו שמותר[85].

על גידול בהמה דקה בסוריא, ע"ע בהמה דקה[86].

על מצוות ישיבת ארץ ישראל בסוריא, ע"ע ישיבת ארץ ישראל[87].

על מכירת בתים בסוריא לעכו"ם, ע"ע לא תחנם[88]. על השכרת בתים בסוריא לעכו"ם, ע"ע הנ"ל[89], וע' לא תביא תועבה אל ביתך[90].

קדושתה לעניין מצוות התלויות בארץ

תרומות ומעשרות

הקונה קרקע בסוריא, כתבו ראשונים - אף לסוברים שכיבוש יחיד אינו כיבוש[91] - חייבת בתרומות ומעשרות מדרבנן[92], יש שביארו שהוא כדין עמון ומואב שחייבים במעשר מדרבנן לפי שהן ארצות הסמוכות לארץ ישראל[93], ויש שביארו שעשאוה כארץ ישראל כיון שדוד כבשה וכוונתו לעשות כארץ ישראל[94].

על הדמאי בסוריא אם צריך להפריש ממנו מעשרות, ע"ע דמאי[95].

מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא ולהיפך

אין תורמים מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא, ולא מפירות סוריא על פירות ארץ ישראל[96], לפי שבסוריא חייבים רק מדרבנן[97], ואין תורמים מדברי תורה על דברי סופרים[98]. וכתבו אחרונים שאף בדיעבד אין תרומתו תרומה, ואפילו שסוריא חייבת מדרבנן[99], אינו דומה למפריש מדבר שחייב מן התורה על דבר שחייב מדרבנן, לפי שהם משני מקומות, ולכן העמידוהו על הדין, שמן הדין ודאי התורם מחיוב דאורייתא על פטור דאורייתא או להיפך אינה תרומה כלל[100].

בקרקע של נכרי

קרקע של נכרי בסוריא אינה חייבת בתרומות ומעשרות[101], לפי שחיוב הפרשת תרומות ומעשרות בסוריא הוא רק מדרבנן[102], ויש כח ביד נכרי להפקיע קדושה ממקומות שהחיוב בהם רק מדרבנן[103]. על תבואה שהביאה שליש ביד גוי אם נפטרת מתרומות ומעשרות, ע"ע הבאת שליש[104].

מעשר שני

מעשר-שני* נחלקו בו ראשונים: יש אומרים שאין צריך להפריש בסוריא[105], לפי שמעשר שני טעון הבאת מקום[106], וכל שטעון הבאת מקום אין מביאים אותו בסוריא כשם שאין מביאים מחוץ לארץ[107], ואף מדרבנן אין צריך לפי שלהעלות לירושלים אי אפשר לפי שאין זה כרצון התורה, ולהפריש ללא הבאה לירושלים אין זה כעין של תורה, וכל שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו[108]. ויש סוברים שדין מעשר שני כשאר דיני מעשרות בסוריא שמדרבנן צריך להפריש[109].

מעשר עני

מעשר-עני* - לסוברים שמעשר שני אין צריך להפריש בסוריא[110] – נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאין צריך להפריש בסוריא[111]. ויש סוברים שצריך להפריש, שדווקא מעשר שני אין צריך לפי שצריך הבאת מקום, אך מעשר עני דינו כשאר תרומות ומעשרות שחייב מדרבנן[112].

נטע רבעי בקרקע ישראל

נטע רבעי בקרקע של ישראל נחלקו אמוראים בדעת תנאים אם נוהג בסוריא: יש אומרים שנחלקו בזה תנאים[113], לדעת ר' יהודה אינו נוהג בסוריא[114], לפי שדיני נטע רבעי נלמדים ממעשר שני[115], וכשם שאין מעשר שני נוהג בסוריא – לסוברים כן[116] - כך לא נוהג נטע רבעי בסוריא[117]. ולדעת חכמים נטע רבעי נוהג בסוריא[118], לפי שדיני רבעי הם המשך לדיני ערלה הנוהגים בסוריא כבחוץ לארץ[119]. ויש אומרים שלכולם נוהג נטע רבעי בקרקע של ישראל בסוריא[120]. להלכה אין נטע רבעי נוהג בסוריא[121].

כרם רבעי כתבו ראשונים שנוהג בסוריא, ואף לסוברים שנטע רבעי אינו נוהג בסוריא[122], היינו דווקא נטע רבעי שהוקש למעשר שני, אך כרם רבעי שלא הוקש[123], נוהג[124].

בקרקע של נכרי

נטע רבעי בקרקע של נכרי אם נוהג בסוריא, נחלקו תנאים: ר' יהודה אומר שלא נוהג בסוריא[125], לפי שיש קנין לנכרי להפקיע מידי קדושת נטע רבעי[126]. וחכמים אומרים שנוהג[127], לפי שדיני נטע רבעי דומים לערלה, וכשם שערלה נוהגת בסוריא אף שנכרי מפקיע מקדושתה[128], אף נטע רבעי נוהג[129]. ויש מהאחרונים שכתבו שאף לחכמים דווקא בשדה של ישראל שחכרה נכרי מידו יש נטע רבעי, אך בשדה של נכרי אין נטע רבעי, לפי שיש קנין לנכרי להפקיע מקדושתה[130].

תרומה מסוריא

תרומה שהפרישו בסוריא נחלקו תנאים אם אפשר להביאה לארץ ישראל: יש אומרים שאסור להביאה לארץ ישראל[131], לפי שתרומה אינה באחריות הבעלים להביאה לארץ ישראל, וחוששים שמא הכהנים ירדפו אחריה לסוריא[132], ולפי שעפרה טמא[133] חוששים שמא – מפני שלא יזהרו להיכנס בשידה תיבה ומגדל[134] - יטמאו בעפרה[135], או מפני שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ[136]. ויש אומרים שמותר להביאה[137], ואין חוששים שיטמאו מעפרה לפי שאפשר להיכנס לסוריא בשידה תיבה ומגדל ולא להיטמא[138], וכן משום האיסור יציאה לחוץ לארץ אין לחשוש לפי שבסוריא יש קדושת ארץ ישראל מדרבנן[139].

הפרשת ביכורים בסוריא

פירות שגדלו בסוריא - ולא הוכשרו לקבל טומאה[140] - אם צריך להביא מהם בכורים* נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שמדרבנן חייבים להפריש בכורים בסוריא[141], ומכל מקום אינו קורא לפי שאינו יכול לומר האדמה אשר נתת לי זבת חלב ודבש, שלהלכה כיבוש יחיד לא חשוב כיבוש[142], וגם אינה ארץ זבת חלב ודבש[143]. ויש סוברים שאין כל חיוב להפריש בכורים בסוריא[144], מפני טומאה שיש בעפרה[145], ואף שלא הוכשרו הפירות לקבל טומאה, גוזרים בהם משום פירות שהוכשרו[146], או לפי שלכתחילה הוא בכלל גזירת האיסור להביא תרומה מסוריא שחוששים שכהנים ירדפו אחריה לסוריא[147].

הבאתם לארץ ישראל

הפריש בכורים בסוריא מותר להביאם לארץ ישראל[148], ואין לחשוש שהכהנים ירדפו אחריה לסוריא לפי שבכורים באחריות הבעלים להעלותם לירושלים[149].

קדושת שביעית

דין פירות שביעית בסוריא לענין קדושתם וחובת ביעורם כתבו אחרונים שתלוי בדין קדושת שביעית במקומות שלא כבשום עולי בבל[150]. איסור שימור בסוריא נחלקו בו אחרונים, יש סוברים שאף לשיטות שאין קדושת שביעית בפירות סוריא מכל מקום צריך להפקיר השדות בסוריא, ויש בה איסור שימור[151], ויש סוברים שאין בסוריא חובת הפקר[152]. מדרבנן כתבו ראשונים שדין סוריא כארץ ישראל[153].

נכרי

קרקע של נכרי אין פירותיה קדושים בקדושת שביעית[154], לפי שיש בסוריא קנין לנכרי להפקיע מיד שביעית[155].

ספיחים

ספיחי סוריא מותרים באכילה[156] - אף על פי שעבודת הקרקע בסוריא אסורה בשביעית[157], ואיסור אכילת ספיחים הוא שמא יבוא לזרוע[158] - לפי שלא גרעה סוריא ממקומות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל שספיחיהם לא נאסרו[159], ואין אומרים שמכיון שמדרבנן סוריא חייבת בשביעית כארץ ישראל, עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ויאסרו ספיחיה[160].

עבודה בשביעית

עבודת קרקע בשביעית כגון קצירה בצירה ומסיקה – אף לסוברים שאין קדושה נוהגת בפירות שביעית בסוריא[161] - אסורה[162] - מדרבנן[163] - כדי שלא יהיו בני ארץ ישראל שקשה עליהם לשמור שמיטה הולכים ומשתקעים בסוריא[164], אבל עבודה בתלוש - כגון דישה, זריה וקצירה - מותרת[165], לפי שהריוח הוא מועט ולא חששו חכמים שישתקעו שם בשביל ריוח מועט[166], או שבתלוש התירו כדי שימצאו העניים שבארץ ישראל קצת ריוח בסוריא שהיא קרובה אליהם ולא יצטרכו ללכת לחוץ לארץ רחוק יותר[167].

עבודות שהותרו בשביעית בסוריא נחלקו בהם ראשונים ואחרונים בדעת תנאים: יש אומרים שהותרו אף כאשר עובד אצל ישראל החשוד שלא הפקיר פירות שביעית[168], לפי שכל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל מדאורייתא, אף על פי שמדרבנן אסור לעשותו בלא שינוי, כגון עבודה בתלוש, בסוריא התירו לעשותו אף בלא שינוי[169], או לפי שכל שכיוצא בו הותר לעשותו בארץ ישראל במופקר אף מדרבנן, כגון תלוש, הותר לעשותו בסוריא אף במחובר[170]. ויש אומרים שאצל ישראל חשוד אין לעשות עבודות אפילו בתלוש[171], ואצל נכרי נחלקו תנאים: יש אומרים שדוקא בתלוש הותר לעבוד[172]. ויש אומרים שאף עבודות במחובר הותרו[173].

פירות שביעית של ארץ ישראל

פירות שביעית של ארץ ישראל נחלקו תנאים אם מותר להוציאם לסוריא: לתנא קמא אין מוציאים מארץ ישראל לסוריא, ולר' שמעון מותר להוציאם לסוריא[174]. יש מהאחרונים שביארו את מחלוקתם במחלוקת האם כיבוש יחיד חשוב כיבוש[175], ור' שמעון סבר שחשוב כיבוש ועל כן דין סוריא כארץ ישראל[176]. ויש שביארו שאף לסוברים שכיבוש יחיד אינו כיבוש מכל מקום דעת ר' שמעון שמותר להוציאם[177], לפי שמקצת מדיני שביעית נוהגים בסוריא[178], ועל כן אין לחשוש שלא ישמרו בקדושת שביעית את הפירות שבאו מארץ ישראל[179], ויש שביארו שהוא לפי שנוהגת בסוריא קדושת שביעית מדרבנן[180].

על הפרשת חלה בסוריא, ע"ע חלה[181]. על הדמאי החלה, ע"ע דמאי[182].

על דין כלאי הכרם בסוריא, ע"ע כלאי הכרם[183]. על דין כלאי הכרם בקרקע של נכיר בסוריא, ע"ע הנ"ל[184]. על ספק כלאי הכרם בסוריא, ע"ע הנ"ל[185]. על דין כלאי זרעים בסוריא ע"ע כלאי זרעים[186].

על דיני ערלה בסוריא, ע"ע ערלה.

טומאת עפרה ואוירה

עפר סוריא

עפר סוריא – אף לסוברים שכיבוש יחיד חשוב כיבוש[187] – טמא כמו בארץ-העמים*[188], לפי שיש לחשוש שם למתים כמו שחוששים בשאר ארץ העמים[189]. ויש שכתבו שמקום שבדקו שאין בו קבר עפרו טהור[190].

בסמיכות לארץ ישראל ובבעלות ישראל

קרקע הסמוכה לארץ ישראל והיא של ישראל – שאין אפילו טפח של ארץ העמים או בית הקברות מבדיל ביניהם[191] - נחלקו בה ראשונים אם עפרה טמא או לא: יש סוברים שעפרה טהור ואינו מטמא[192], וזו היא ששנינו הקונה שדה בסוריא סמוכה לארץ ישראל אם יכול להכנס לה בטהרה טהורה[193]. ויש סוברים שעפרה טמא[194], ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם שדוקא לסוברים כיבוש יחיד אינו כיבוש[195], עפרה טמא אף בסמוכה לארץ ישראל, אך לסוברים כיבוש יחיד חשוב כיבוש[196], בסמוכה לארץ ישראל אין עפרה טמא[197], וזו היא ששנינו הקונה שדה בסוריא סמוכה לארץ ישראל אם יכול להכנס לה בטהרה טהורה[198], ומכל מקום אף לדעות אלו באינה סמוכה לארץ ישראל עפרה טמא לפי שלא מצויים שם ישראל[199].

אוירה

אויר סוריא – אף לסוברים שבשאר ארץ העמים טמא[200] - אינו טמא[201], והרוצה להיכנס לסוריא בטהרה יכול להיכנס בתוך שידה תיבה ומגדל[202] - יש סוברים דהיינו דווקא בתוך שידה תיבה ומגדל[203], שיחצצו בינו לגושה[204]. ויש סוברים שאף על גבי קרון או רכוב על סוס יכול להיכנס[205] - ואף בלא בדיקה שאין שם קבר[206] - לפי שהטעם שגזרו על אויר ארץ העמים הוא לא משום טומאה אלא כדי שלא יתערבו עם עובדי כוכבים – לסוברים כן[207] - ובסוריא אין לחשוש לזה[208].

באינה סמוכה לארץ ישראל

סוריא, שיכול לשהות בה בטהרה לפי שאוירה טהור, נחלקו בה אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים שהוא אף כשאינה סמוכה לארץ ישראל[209], ואף שבדרכו לסוריא עובר דרך ארץ העמים שאוירה טמא[210], מכל מקום לסוברים אהל-זרוק* שמו אהל[211], מועיל שידה תיבה ומגדל כדי להיכנס בטהרה[212], או באופן שנכנס בעקלתון[213], או נפקא מינה לכהן שנולד באויר סוריא שיהיה אפשר להאכילו תרומה[214]. ויש סוברים שדוקא בסמוכה לארץ ישראל אוירה טהור[215], אך בשאינה סמוכה לארץ ישראל לא יכנס אף בשידה תיבה ומגדל[216], לפי שנטמא מאויר ארץ העמים שביניהם[217], או לפי שבאינה סמוכה גזרו אף על אויר סוריא שיהיה כארץ העמים[218].

מדורות הגויים וטומאת בית הפרס

מדורות-הגויים* וטומאת בית-הפרס*, הסתפקו אחרונים אם נוהגים בסוריא[219].


הערות שוליים

  1. ↑ רש"י ברכות לו א ד"ה ובסוריא, כתובות כה א ד"ה ואכילת, סוטה מד ב ד"ה ומלחמת, גיטין ח א ד"ה סוריא ומז א ד"ה כיבוש, קידושין לח ב ד"ה בסוריא, ע"ז כ ב ד"ה סוריא; רמב"ם תרומות פ"א ה"ג; תור"י הזקן קידושין שם. ועי' דרך אמונה תרומות שם אות ל, שכ' בד' החזו"א שביעית סי' ד אות ה, שאף שדוד לא הושיב ישראל בסוריא מ"מ חשוב מקום כבוש, כיון שנתן את הדרים שם למס, ועי"ש שהביא מהר"ש סיריליאו שחלק על זה.
  2. ↑ רמב"ם שם. וע"ע א"י ציון 85 ואילך בגדר כיבוש יחיד. ועי' מור וקציעה סי' שו, שהאריך על המקומות שנכללו בשם סוריא.
  3. ↑ רש"י שם בכל המקומות, ובגיטין מד ב ד"ה לסוריא; תור"י הזקן שם.
  4. ↑ דרך חכמה תרומות פ"א ה"ד ביאוה"ל ד"ה סוריא.
  5. ↑ רש"י גיטין ח א ד"ה כמוכר.
  6. ↑ רדב"ז על הרמב"ם דלהלן.
  7. ↑ רמב"ם תרומות פ"א ה"ט.
  8. ↑ עי' להלן, ובטעמים לכך.
  9. ↑ רש"י גיטין ח ב ד"ה כיבוש; מאירי שם א וע"ז כא א; פסקי רי"ד ב"ק עט ב וע"ז שם.
  10. ↑ פסקי רי"ד ע"ז שם.
  11. ↑ רש"י ע"ז כ ב ד"ה סוריא.
  12. ↑ תוס' ע"ז שם ד"ה כיבוש, בד' רש"י הנ"ל.
  13. ↑ רש"י שם כ ב ד"ה סוריא, ועי' רש"י גיטין מז א ד"ה כיבוש, שדוד כיבשה ולא היו כל ישראל שם.
  14. ↑ דרך אמונה תרומות שם בביאור ההלכה, בביאור דברי רש"י הנ"ל; מאירי ע"ז כא א.
  15. ↑ דברים יא כג.
  16. ↑ דברים שם כד. רשב"א ורבינו יונה דלהלן.
  17. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ב-ג, ור"י קורקוס בד'; רשב"א ע"ז שם בשם הראב"ד, ע"פ הספרי עקב פי' נא; רבינו יונה ע"ז שם. ועי' חזו"א שביעית ס"ד אות ה, ודרך אמונה תרומות שם אות לז, שאע"פ שכבש את היבוסי קודם שכבש את ארם נהריים וארם צובה, מ"מ לא כבש הכל, אלא השאיר חלקם במקומם ורק נתנם למס,
  18. ↑ רבינו יונה שם.
  19. ↑ דב"א ח"א ס"י אות ח.
  20. ↑ עי' מלכים ב יד כח.
  21. ↑ מור וקציעה סי' שו ד"ה ובזה.
  22. ↑ דב"א שם אות ט.
  23. ↑ רא"ה ע"ז שם; תוס' ב"ב צ ב ד"ה כך וע"ז כא א ד"ה כיבוש; ורמב"ן דברים יא כד; ריטב"א ע"ז שם.
  24. ↑ ראשונים הנ"ל, ע"פ ספרי שם.
  25. ↑ ראב"ד שמיטה ויובל פ"ד הכ"ח.
  26. ↑ כס"מ שם בד' הרמב"ם.
  27. ↑ ר"מ בע"ז כא א; גיטין ח ב, בד' הברייתא שם א.
  28. ↑ עי' ציון 9.
  29. ↑ מאירי ע"ז שם.
  30. ↑ עי' ציון 17
  31. ↑ יהושע א ג.
  32. ↑ הרא"ה ע"ז שם.
  33. ↑ משנת ר' אהרן זרעים ס"ז אות א. ועי"ש שהסובר שכיבוש יחיד אינו כיבוש היינו לפי שסובר שכדי שמקום יהיה כא"י צריך שיהיה בו דין כיבוש, וכל שלא נכבש כדין לא חל עליו דין כיבוש.
  34. ↑ ר' יוסי ע"פ גמ' ע"ז שם.
  35. ↑ רא"ה ע"ז כא א. ועי' ציון 46.
  36. ↑ רמב"ם תרומות פ"א ה"ב.
  37. ↑ עי' להלן, ועי' ר"י קורקוס תרומות פ"א ה"ד.
  38. ↑ עי' גיטין ח א; רמב"ם שם ה"ג.
  39. ↑ גיטין שם; רמב"ם שם ה"ד.
  40. ↑ עי' ציון 27.
  41. ↑ עי' ציון 9.
  42. ↑ רמב"ם שם ה"ג; רשב"א ע"ז כא א, בשם הראב"ד, ומאירי גיטין ח א וע"ז שם, ע"פ ספרי עקב פי' נא; דב"א ח"א ס"י אות ח, בד' רש"י שבציון 9.
  43. ↑ עי' ציון 34.
  44. ↑ תור"י הזקן קידושין לח ב.
  45. ↑ עי' גיטין ח א; רמב"ם שם ה"ד.
  46. ↑ רמב"ם תרומות פ"א ה"ד. ועי' כס"מ שם שהוא לפי שסוריא אינה מן הארץ שניתנה לאברהם אבינו, ועי' מעשה רוקח ויצחק ירנן וקרבן אשה שם שתמהו שברמב"ם מבואר שסוריא ירדה ממעלת א"י לפי שלא נכבשה כסדר (עי' ציון 42), ועי' יצחק ירנן שם מה שתי'.
  47. ↑ עי' ציון 27.
  48. ↑ ברייתא גיטין ח א.
  49. ↑ ע"ע א"י ציון 33. רש"י גיטין שם ד"ה כמוכר.
  50. ↑ עי' ציון 188. עי' תוס' גיטין ב א ד"ה ואשקלון; תשבץ ח"ג סי' ר.
  51. ↑ תשבץ שם.
  52. ↑ תשבץ שם. וע"ע ישיבת א"י ציון 34 ואילך, על מצוות ישוב הארץ בסוריא.
  53. ↑ עי' רשב"א ע"ז כא א בשם הראב"ד; מאירי גיטין ח א וע"ז כ ב.
  54. ↑ דרך אמונה תרומות פ"א ה"ד ביאור ההלכה ד"ה סוריא.
  55. ↑ גיטין מד ב.
  56. ↑ תפארת יעקב גיטין שם.
  57. ↑ ע"ע ישיבת א"י ציון 34 ואילך בעניין מצוות ישוב בסוריא.
  58. ↑ גיטין שם, ועי' כתובות קי ב.
  59. ↑ רש"י גיטין מד ב ד"ה אם; מאירי גיטין שם.
  60. ↑ גיטין שם.
  61. ↑ גיטין שם.
  62. ↑ מאירי שם.
  63. ↑ מהר"ם גיטין שם.
  64. ↑ רמב"ם דלהלן. ועי' בבלי גיטין ח ב שהוזכר רק שדה, ועי' כת"ס גיטין ח א שתמה שקניית בית הוא מצווה פחותה ומנ"ל שאף בזה הותר לכתוב בשבת, ועי' נהר שלום או"ח סי' שו ס"ק ד שבסוגיא מוכרח ששדה לאו דוקא, ועי' שבט הלוי ח"ט סי' פו שכ' שמקור דברי הרמב"ם מהירולשמי מו"ק פ"ב ה"ד.
  65. ↑ רמב"ם שבת פ"ו הי"א, ע"פ בבלי שם.
  66. ↑ ע"ע אמירה לנכרי שבות ציון 5.
  67. ↑ ע"ע א"י ציון 110.
  68. ↑ רמב"ם שם.
  69. ↑ עי' ציון 34. עי' מג"א סי' שו ס"ק כ; מור וקציעה סי' שו קונ' ישוב א"י ד"ה ולא ירדתי; חסדי דוד תוספתא כלים ב"ק פ"א ה"ה ד"ה ומזה.
  70. ↑ עי' ציון 35.
  71. ↑ כת"ס גיטין ח ב מהדו"ב. ועי"ש שע"כ דוקא לכתוב אונו בשבת מותר, אך לעשות קנין בשבת אסור לפי שזהו שבות ע"י מעשה.
  72. ↑ עי' ציון 27.
  73. ↑ עי' ציון 34.
  74. ↑ עי' שו"ע או"ח שם, שהביא דין זה רק לגבי א"י ולא בסוריא, ועי' כת"ס גיטין ח א ומנח"י ח"ו סי' כד בדעתו. ועי' מנח"י שם שכ' כן בד' עוד ראשונים שהשמיטו דין זה שהלוקח בית מן הנכרי מותר לכתוב אונו אפילו בשבת.
  75. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  76. ↑ עי' ציון 36.
  77. ↑ ת"ק בברייתא ב"ב צ ב, ורשב"ם שם ד"ה לסוריא בד'.
  78. ↑ רבי בברייתא שם צא א, ע"פ רשב"ם שם ד"ה מהיפרכיא וראב"ד ור"י קרקושא (הובאו בשיטת הקדמונים) שם. ועי' רמב"ם מכירה פי"ד ה"ח ומאירי שם צ ב שביארו בדע' רבי באופ"א, ולד' לא נחלקו בזה תנאים אלא לכולם תלוי הדבר במחלוקת בדין כיבוש יחיד. ועי' תוספתא ע"ז פ"ה ה"א, שיש גי' אחרת מהברייתא בבבלי, ועי' חס"ד ומצפה שמואל שם.
  79. ↑ רשב"ם שם.
  80. ↑ עי' ציון 77.
  81. ↑ כנה"ג חו"מ סי' רלא הגה' הטור אות י.
  82. ↑ עי' ציון 78.
  83. ↑ כנה"ג שם.
  84. ↑ כנה"ג שם, מכח מו"מ.
  85. ↑ כנה"ג שם מכח הסברא.
  86. ↑ ציון 33 ואילך.
  87. ↑ ציון 34 ואילך.
  88. ↑ ציון 123 ואילך.
  89. ↑ ציון 137 ואילך.
  90. ↑ ציון 171 ואילך.
  91. ↑ עי' ציון 34.
  92. ↑ עי' רש"י גיטין מז א ד"ה בסוריא; רמב"ם תרומות פ"א ה"ד והט"ו.
  93. ↑ ע"ע הפרשת תרו"מ ציון 297. ר"י קורקוס תרומות שם. ועי' רמב"ם שם ה"ו, נ' שסוריא אינה כארצות הסמוכות לא"י, וכ"כ הערוה"ש העתיד זרעים סי' נו סט"ו בדעתו.
  94. ↑ ערוה"ש שם.
  95. ↑ ציון 490 ואילך.
  96. ↑ תוספתא תרומות פ"ב ה"ט; רמב"ם תרומות פ"ה הי"ב כגי' רוב הדפוסים והכת"י, ובקצת דפוסים וכת"י הושמט, עי' תוספתא כפשוטה עמ' 313 בהערה.
  97. ↑ עי' ציון 92.
  98. ↑ באור הגר"א יו"ד סי' שלא ס"ק קא.
  99. ↑ עי' ציון 92.
  100. ↑ הר"י קורקוס שם בד' הרמב"ם. ועי' בתוספתא כפשוטה שם בארוכה שפי' בפירות שבאו מסוריא וחזקתם שהם של נכרים ופטורים אף מדרבנן.
  101. ↑ גיטין מז א.
  102. ↑ עי' ציון 92.
  103. ↑ ע"ע אין קנין לנכרי בא"י ציון 66 ואילך. עי' גיטין שם, וברש"י ד"ה בסוריא וריטב"א שם. ועי' לבוש יו"ד סי' שלא ס"ג שקדושת כיבוש יחיד שהיא רק מדרבנן בקל מופקעת.
  104. ↑ ציון 81 ואילך.
  105. ↑ עי' ר"י קורקוס מע"ש פ"א הי"ד, בד' הירושלמי פאה פ"ז ה"ה, ועי' הגה' הגר"א לרמב"ם מע"ש שם שדחה שדברי הירושלמי הם רק בנכרי, והוא לשיטתו בציון 120, ועי' חזו"א ערלה סי' יא אות יא שביאר שהרמב"ם סובר כגי' הראשונים ואחרונים שבציון 113; רמב"ם שם. ועי' חי' ר"ח הלוי מאכלות אסורות פ"י הט"ו.
  106. ↑ ע"ע מעשר שני.
  107. ↑ רמב"ם שם.
  108. ↑ חזו"א שם.
  109. ↑ עי' ציון 92. ראב"ד שם. ועי' חי' ר"ח הלוי מע"ש פ"א הי"ד.
  110. ↑ עי' ציון 105.
  111. ↑ ערוה"ש העתיד זרעים סי' קיח אות לט; מקדש דוד זרעים סי' נט ד"ה חקר. ועי' ערוה"ש שם, שאע"פ שבמדינות הסמוכות לא"י חייב במע"ע, מ"מ בסוירא לא חייבו או מפני שהעניים שם יכולים לסמוך על מעש"ע שבא"י, או לפי שאין העניות שם גדולה כל כך.
  112. ↑ עי' ציון 92. חזו"א ערלה סי' יא אות יא.
  113. ↑ ר' אלעזר בירושלמי פאה פ"ז ה"ה, ע"פ הרשב"א ב"ק סט א, ור"ש סיריליאו ושדה יהושע לירושלמי שם, וחזו"א ערלה סי' יא אות יא.
  114. ↑ ר"א בירושלמי שם בד' ר"י בתרומות פ"ג מ"ט.
  115. ↑ ע"ע רבעי.
  116. ↑ עי' ציון 105.
  117. ↑ רב ביבי בירושלמי שם בד' ר"א שם.
  118. ↑ ר"א בירושלמי שם בד' חכמים בתרומות שם.
  119. ↑ ע"ע ערלה. עי' רשב"א שם; ר"ש סיריליאו שם; חזו"א שם.
  120. ↑ ירושלמי שם לגי' הגר"א על הירושלמי שם וביו"ד סי' רצד ס"ק כח.
  121. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"א.
  122. ↑ עי' ציון 114.
  123. ↑ ע"ע רבעי.
  124. ↑ רשב"א ב"ק סט א.
  125. ↑ תוספתא תרומות פ"ב הי"א; ירושלמי פאה פ"ז ה"ה.
  126. ↑ רשב"א שם.
  127. ↑ תוספתא וירושלמי שם.
  128. ↑ ע"ע ערלה.
  129. ↑ מנח"י ומנחת ביכורים וריב"ג מוילנא לתוספתא שם; חזו"א ערלה סי' יא אות טו.
  130. ↑ חזו"א מעשרות סי' ז אות כו. ועי"ש שר"י נחלק שאף באופן זה אין דין נטע רבעי כיון שסוריא קדושתה מדרבנן.
  131. ↑ ת"ק במתני' שביעית פ"ו מ"ו.
  132. ↑ ר' הושעיא בירושלמי שביעית פ"ו ה"ד וחלה פ"ד ה"ה.
  133. ↑ עי' ציון 188.
  134. ↑ ר"ש סיריליאו שביעית שם.
  135. ↑ ר"ש סיריליאו שם; פנ"מ שם.
  136. ↑ ע"ע א"י ציון 8 ואילך. ריבמ"ץ שביעית שם; מלאכת שלמה חלה פ"ד מי"א, ועי' מלאכת שלמה שבציון 138.
  137. ↑ ר"ש במתני' שביעית שם.
  138. ↑ עי' ציון 202. ר"ש סיריליאו שביעית שם; פנ"מ שם; מלאכת שלמה שביעית שם.
  139. ↑ עי' ציון 35. חזו"א שביעית ס"ה אות ט.
  140. ↑ ר"ש סיריליאו שביעית פ"ו ה"ד ומשנה ראשונה חלה פ"ד מי"א וחזו"א שביעית ס"ה אות ט, עי"ש שאל"כ הרי נטמאו מעפר סוריא הטמא ואין מביאים ביכורים מדבר טמא (ע"ע בכורים ציון 211).
  141. ↑ רמב"ם בכורים פ"ב ה"א.
  142. ↑ עי' ציון 36.
  143. ↑ דרך אמונה בכורים שם ביאוה"ל ד"ה שהקונה.
  144. ↑ קר"א מנחות פד ב וחזו"א ערלה סי' יא אות כ, ע"פ מתני' חלה פ"ד מי"א.
  145. ↑ עי' ציון 188.
  146. ↑ חזו"א שם.
  147. ↑ עי' ציון 132. חזו"א שם.
  148. ↑ מתני' חלה פ"ד מי"א.
  149. ↑ ר' הושעיא בירושלמי חלה פ"ד ה"ה ושביעית שם.
  150. ↑ ע"ע שביעית. חזו"א שביעית סי' ג אות כא; מעדני ארץ סי' ח. ועי' ירושלמי חלה פ"ד ה"ד.
  151. ↑ מעדני ארץ סי' ח אות ב, בד' הר"ש שביעית פ"ו מ"ב.
  152. ↑ חזו"א שם. ועי"ש אות כב.
  153. ↑ רמב"ם תרומות פ"א ה"ד.
  154. ↑ עי' חלה פ"ד מ"ז.
  155. ↑ רמב"ם תרומות פ"א ה"י.
  156. ↑ רמב"ם שמו"י פ"ד הכ"ח.
  157. ↑ עי' ציון 162.
  158. ↑ חזו"א שביעית סי' יב אות ז. ועי' ר"י קורקוס שמו"י שם שהיה מקום לאסור את ספיחיה כדי שלא יבואו להקל בעבודה בקרקע.
  159. ↑ ע"ע שביעית. רמב"ם שם. ועי' רדב"ז שמו"י שם שאף אם ישבו עולי בבל בסוריא מ"מ מותר לאכול את ספיחיה.
  160. ↑ רדב"ז שם.
  161. ↑ ע"ע שביעית.
  162. ↑ משנה שביעית פ"ו מ"ב.
  163. ↑ רמב"ם שמיטה פ"ד הכ"ז. ועי' ציון 46.
  164. ↑ ירושלמי שביעית פ"ו ה"ב. ועי' חזו"א שביעית סי' ג אות כא, שדווקא בסוריא שהיא רחבת ידים חששו לכך אך שאר מקומות שאינם אלא כרכים בודדים לא חששו.
  165. ↑ משנה שם.
  166. ↑ שנות אליהו שביעית שם, בד' ירושלמי שם.
  167. ↑ פנ"מ שביעית שם ור"ש ורע"ב שביעית שם, בד' הירושלמי שם.
  168. ↑ ר"ש ורע"ב שביעית פ"ו מ"ב ומהר"א פולדא שביעית פ"ו ה"ב, ומהר"י קורקוס שמו"י פ"ח ה"ט, בד' ת"ק ור"ע במשנה שם.
  169. ↑ רע"ב ומהר"א פולדא שם, בפי' א בד' ר"ע שם.
  170. ↑ רע"ב ומהר"א פולדא שם, בפי' ב בד' ר"ע שם.
  171. ↑ מלאכת שלמה שביעית שם.
  172. ↑ מלאכת שלמה שם בד' ת"ק שם.
  173. ↑ מלאכת שלמה בד' ר"ע שם.
  174. ↑ מתני' שביעית פ"ו מ"ה.
  175. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  176. ↑ ר"ש סיריליאו שביעית פ"ו ה"ד, פי' א.
  177. ↑ ר"ש סיריליאו שם; מלאכת שלמה שביעית שם.
  178. ↑ עי' ציון 162 ואילך. ר"ש סיריליאו שם; מלאכת שלמה שם.
  179. ↑ ר"ש סיריליאו שם.
  180. ↑ חזו"א שביעית סי' יג אות ג.
  181. ↑ ציון 513 ואילך, וציון 528 ואילך.
  182. ↑ ציון 601 ואילך.
  183. ↑ ציון 139 ואילך.
  184. ↑ ציון 176 ואילך.
  185. ↑ ציון 2113, ו2120 ואילך.
  186. ↑ ציון 80 ואילך.
  187. ↑ עי' ציון 27. רש"י גיטין ח א ד"ה עפרה.
  188. ↑ ע"ע. גיטין שם.
  189. ↑ ע"ע ארץ העמים ציון 1 ואילך. פנ"י גיטין שם ע"ב ד"ה גמרא.
  190. ↑ מל"מ טומאת מת פי"א ה"ו.
  191. ↑ רע"ב דלהלן, ע"פ רשב"ג בתוספתא אהלות פי"ח ה"ב.
  192. ↑ ר"ש ורע"ב אהלות פי"ח מ"ז.
  193. ↑ אהלות פי"ח מ"ז.
  194. ↑ מל"מ טומאת מת פי"א ה"ו, בד' הרמב"ם שם.
  195. ↑ עי' ציון 34.
  196. ↑ עי' ציון 27.
  197. ↑ חסדי דוד אהלות פי"ח ה"א, בד' הרמב"ם שם. ועי"ש שכ' שהרמב"ם לשיטתו שכיבוש יחיד אינו כיבוש (עי' ציון 36), וע"כ פסק שעפרה טמא אף בסמוכה לא"י.
  198. ↑ אהלות שם. חס"ד שם.
  199. ↑ חס"ד שם.
  200. ↑ ע"ע ארץ העמים. גיטין שם ב.
  201. ↑ ברייתא גיטין ח א.
  202. ↑ גיטין שם.
  203. ↑ רש"י גיטין שם ד"ה בשידה.
  204. ↑ חת"ס גיטין שם. עי"ש שבזה יישב קו' תוס' על רש"י. ועי' תורת גיטין שם שביאר בד' רש"י שהוכרח לפרש דווקא בשידה תיבה ומגדל כמשמעות הברייתא.
  205. ↑ תוס' גיטין שם ד"ה בשידה, ונחלק על רש"י
  206. ↑ מל"מ שם; גרש ירחים גיטין שם ב.
  207. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 9.
  208. ↑ פנ"י גיטין ח ב.
  209. ↑ משנה אחרונה אהלות פי"ח מ"ז; חזו"א אהלות סי' כה אות ב.
  210. ↑ עי' מל"מ שבציון 217 שעמד בזה.
  211. ↑ ע"ע אהל זרוק ציון 1 ואילך.
  212. ↑ חזו"א שם.
  213. ↑ חזו"א שם.
  214. ↑ חזו"א שם.
  215. ↑ עי' מל"מ טומאת מת פי"א ה"ו וחזו"א שם, בד' רמב"ם שם.
  216. ↑ מל"מ שם; חזו"א שם.
  217. ↑ מל"מ שם
  218. ↑ חזו"א שם.
  219. ↑ חזו"א אהלות סי' כה אות ה. ועי"ש שלא ביאר צדדי הספק.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סוריא&oldid=137012"