אנציקלופדיה תלמודית:סוף טומאה לצאת
|
|
הגדרת הערך - התפשטות טומאת-מת* ממקום שהיא נמצאת בו למקום שהיא עתידה לצאת אליה.
הדין וגדרו
מת, או כזית* ממנו, שנמצא תחת אהל, וטומאתו מתפשטת בכל האהל[1], הטומאה מתפשטת אף למקומות אחרים שהיא עתידה לצאת אליה[2]. ולפיכך, אם נמצא המת בבית, אף על פי שפתח הבית סגור, ונמצא שהחפצים המונחים בחללו אינם נמצאים באהל המת, הרי הם טמאים, כיון שסוף טומאה לצאת דרך שם[3], לפי שאין דרך שיהיה בבית קבר, ובודאי צריך שיוציאוהו מן הבית[4], כדי לקיים בו מצות קבורה*[5]. ואם היו סביב הבית זיזים וסככות, החפצים המונחים תחתיהם טהורים, שבודאי לא תצא הטומאה תחתיהם, ואפילו אם סתם את הפתח באבנים[6], שיותר נוח לפותחו ולהוציא את הטומאה משם, מאשר לפתוח בכותל פתח חדש[7]. ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהם חולקים על זה, ולדעתם לא נאמר כלל דין סוף טומאה לצאת[8].
בספק מהיכן תצא הטומאה
היו לבית שהמת בו פתחים הרבה – וכולם נעולים[9], ואין ידוע דרך איזה מהם יוציא את המת מן הבית[10] – הרי כולם טמאים[11] - מספק[12], ויש הסוברים שבתורת ודאי[13] - מדין סוף טומאה לצאת[14], וכל הכלים המונחים בחלל הפתחים תחת עובי התקרה של פתח טמאים, אף על פי שאין הפתח תחת הגג המאהיל על המת[15], וכן כל המאהיל על הפתחים טמא[16]. היו סביב הבית זיזים וסככות, והיה לו פתח אחד וסתמו ופרץ את פצימיו - שכשסתמו סילק את המזוזות[17] והמשקוף[18] והמפתן[19] ועשאו ככותל שאין בו פתח מתחילה[20] - יש ראשונים סוברים שהכלים המונחים תחת כל הזיזים והסככות טמאים[21], כיון שאין ידוע מהיכן יצא[22], ויש להסתפק על כל זיז שמא תחתיו יצא[23]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכאשר פרץ את פצימיו אינו מטמא כלל מדין סוף טומאה לצאת[24]. היו בו חלונות הרבה, וכולם מוגפים, כולם טהורים[25], שאין דרך להוציא את הטומאה דרך חלון[26]. ויש מן האחרונים שכתב, שהיינו דוקא אם אין בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים[27].
נפתח אחד הפתחים
נפתח אחד מן הפתחים, הרי הוא טמא, ושאר הפתחים טהורים[28], אף על פי שלא חשב להוציאו באותו הפתח[29], שבודאי באותו הפתח הפתוח יוציא את הטומאה[30]. ונחלקו תנאים ואמוראים וראשונים בדעתם: יש סוברים שהכלים שיובאו לשאר הפתחים אחרי שנפתח הפתח, טהורים, אבל הכלים שהיו שם קודם שנפתח הפתח, טמאים, שאין ברירה*[31]. ויש סוברים שאף הכלים שהיו בשאר הפתחים אחר הבאת הטומאה לבית וקודם שנפתח הפתח, טהורים, שהוברר הדבר שלא עמדה הטומאה לצאת דרכם[32]. נפתחו החלונות, שנינו בתוספתא, שהרי הם טמאים, ולא הצילו על הפתחים מלטמא[33], כיון שאין דרך להוציא את הטומאה דרך חלון[34]. ויש ראשונים ואחרונים סוברים, שאם יש בחלונות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים – שהוא שיעור הראוי להוצאת המת[35] - הם מצילים על המת[36], ומעמידים התוספתא בחלונות שאין בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים[37].
נפתח המנעול של אחד הפתחים
היו כמה פתחים סגורים במנעול, ונפתח המנעול של אחד מהם, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף על פי שהדלת של אותו פתח סגורה, הרי הוא מציל על שאר הפתחים, שכיון שנפתח מנעולו, סופו לפותחו ולהוציא את המת דרכו[38].
בדרך כניסה
טומאה שנכנסה דרך חלון, יש ראשונים סוברים שאומרים בה שסופה לצאת דרך אותו חלון, כדרך כניסתה, והחלון מציל על הפתחים[39]. ואותה ששנינו בתוספתא, החדר שלפנים מן הבית מוגף, ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון, החיצון טהור, מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה[40], פירשו ראשונים דהיינו בנכנס מת או כזית מן המת דרך החלון[41].
חישב להוציאו דרך אחד הפתחים
היו לבית כמה פתחים סגורים, וקודם שמת המת, חשב – מי שמוטל עליו לקוברו[42] - להוציאו באחד מהם, או באחד החלונות שיש בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי הוא טמא, והציל על שאר הפתחים מלטמא[43], כאילו נפתח[44], שכיון שמתחילה היו הפתחים טמאים מחמת ספק מחשבתו, שלא נודע באיזה פתח הוא עתיד להוציאו[45], ועכשיו גילה דעתו שיוציאנו בפתח זה, סברא היא שינצלו שאר הפתחים[46]. ויש מן האחרונים שצידד לומר, שמכל מקום אסור לכהנים לעמוד שם, שמא ימלך ויוציא את הטומאה דרך פתח אחר[47]. על מחשבה לאחר שמת המת, אם היא מצילה את הפתחים, עי' להלן[48]; על אם די במחשבה בלב, או שצריך להוציאה בדיבור, ע"ע מחשבה[49].
מחשבה אחרי שהטומאה נמצאת
היתה המחשבה שחשב להוציאו באחד מן הפתחים, אחרי שהיתה הטומאה בבית, נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם: יש סוברים שהיא מצילה אף את הכלים שהיו בשאר הפתחים בשעת הגעת הטומאה לבית, שהוברר הדבר שלא עמד לצאת דרכם[50], שלדעתם, טומאת הפתחים היא מדרבנן[51], ובדרבנן הלכה היא שיש ברירה*[52], או שטומאת הפתחים עתידה להתברר, ובדבר העתיד להתברר יש ברירה אף בדאורייתא[53], או שכך נאמרה ההלכה, לדון בה דין ברירה[54]. ויש שצידדו כן להלכה[55]. ויש סוברים שאינה מצילה כלים שכבר היו בפתחים בשעת הגעת הטומאה לבית, שאין ברירה[56] - שלדעתם טומאת הפתחים היא מדאורייתא[57], ובדאורייתא אין ברירה[58] - אבל היא מצילה את הכלים שיובאו אליהם לאחר המחשבה[59]. ויש שצידדו כן להלכה[60]. ויש סוברים שאינה מצילה אף את הכלים שיבואו אל הפתחים לאחר המחשבה[61], שכיון שירדה תורת טומאה לפתחים, אינה עולה מהם אלא על ידי מעשה[62].
בנמלך ממחשבתו
טומאה הנמצאת בבית, וחשב להוציאה בפתח אחד – לסוברים שמחשבה זו מועילה לטהר את שאר הפתחים[63] - ונמלך להוציאה בפתח שני, נטהר הראשון ונטמא השני[64]. ונחלקו אחרונים בדעת הסוברים שמחשבת ההוצאה מועילה לטהר את שאר הפתחים למפרע[65]: יש שנראה מדבריהם שכשנמלך להוציאה בפתח שני, נטמא אותו הפתח למפרע, ונטהר הפתח הראשון למפרע[66]. ויש סוברים שלא נטמא הפתח השני למפרע, ולא נטהר הפתח הראשון למפרע, שסוף טומאה לצאת תלוי בפתח שהיתה הטומאה עתידה לצאת בו, ולא בפתח שיצאה ממנו, וכיון שחשב מתחילה להוציאה בפתח הראשון, חשוב הדבר שבאותו הפתח היה סופה לצאת, וזה שחשב אחר כך להוציאה בפתח אחר, הרי זה כדבר שהתחדש בה[67]. ואם הערים, שניהם טמאים[68], משום קנס[69], או משום שמחשבה על מנת לטהר את הפתח אינה חשובה מחשבה[70]. ואם חשב להוציאה בפתח אחד, והוציאה בפתח אחר, נטהר הראשון, שמעשה מוציא מידי מחשבה[71].
בפתח סתום
היה הפתח שחשב להוציא בו את המת סתום – באבנים[72] - נחלקו תנאים אם המחשבה מועילה להציל על שאר הפתחים: יש אומרים שהיא מועילה[73]. ויש אומרים שאינה מועילה[74], שכיון שעשה מעשה וסתמו באבנים, אין מחשבה מוציאה מידי מעשה[75]. ואם התחיל לפותחו, יש אומרים שהרי הוא מציל על כל הפתחים[76], שמעשה מוציא מידי מעשה, וחזרה לו תורת פתח, ומועילה בו מחשבה[77], וכן פסקו ראשונים להלכה[78]. ויש אומרים שאין הוא מציל על שאר הפתחים עד שיפתח בו ארבעה טפחים[79], שהוא שיעור הוצאת מת שלם[80].
בפתח חדש
חשב לפתוח פתח חדש ולהוציא בו את המת, אין המחשבה מועילה להציל על שאר הפתחים[81]. התחיל לפותחו, יש תנאים סוברים שמחשבתו מועילה להציל על שאר הפתחים[82]. ויש תנאים סוברים שאין המחשבה מועילה על שיפתח בו ארבעה טפחים[83], וכן פסקו ראשונים להלכה[84]. ויש ראשונים שכתבו, שמכל מקום, הכלים שהיו בשאר הפתחים קודם פתיחת הפתח החדש, טמאים, אף לסוברים שאם נפתח אחד מן הפתחים נטהרו שאר הפתחים למפרע[85], שבאופן זה לא שייך לומר שיש ברירה[86], כיון שלא היה עתיד להתברר[87].
מחשבה על אופן הוצאת הטומאה
החושב להוציא את הטומאה באופן שלא תטמא את המקום שיוציאנה אליו, כגון שיוציאנה לשם בתוך כלי עץ הבא במדה, שחוצץ בפני הטומאה – לסוברים כן[88] - או שיוציא שני חצאי זית של מת בזה אחר זה, יש אחרונים סוברים שאין בה משום סוף טומאה לצאת[89]. ויש שצידדו שיש בה משום סוף טומאה לצאת, שאין מחשבה מועילה אלא על עיקר ההוצאה – אם להוציאה משם או לשורפה במקומה[90], ולברר באיזה פתח יוציאנה[91] – ולא על אופן ההוצאה[92].
כשנשאר במקומו
נשאר המת במקומו – כגון שנשרף שם[93], או שאכלוהו כלבים[94] - נראה מדברי ראשונים שהכלים שהיו בפתחים קודם שנשרף טמאים משום סוף טומאה לצאת[95]. ויש אחרונים שצידדו בדעתם לומר שהיינו דוקא לסוברים בענין טומאת הפתחים שאין ברירה[96].
כשהוציאו מי שאינו מוטל עליו לקברו
הוּצָא המת מן הבית על ידי מי שאינו מוטל עליו לקברו[97], יש מן האחרונים סוברים שהכלים שהיו בפתחים קודם להוצאתו טמאים משום סוף טומאה לצאת – אף לסוברים בענין טומאת הפתחים שיש ברירה[98] - ואין אומרים שהוברר הדבר שקרוביו אף הם היתה דעתם להוציאו דרך שם[99]. ומדברי הרבה ראשונים נראה לא כן[100].
כשאין בדעתו להוציאו
המת בבית, ואין בדעתו להוציאו, כתבו ראשונים שכל הפתחים טהורים[101].
חישב להכניס את הטומאה
החושב להכניס את הטומאה דרך פתח, כתבו אחרונים שאין הפתח טמא, שכיון שאין דרך טומאה ליכנס[102], אף מחשבתו אינה מועילה לטמאו[103]. ולדעתם, שני בתים זה לפנים מזה, ויש לבית הפנימי שני פתחים, אחד לחוץ ואחד לבית החיצוני, וטומאה בבית הפנימי, אף אם חשב להוציאה דרך הבית החיצוני, הרי הוא טהור, שכיון שיש לבית הפנימי פתח לחוץ, אינו חשוב פנימי, והמחשבה להוציא את הטומאה דרך הבית החיצוני נחשבת כמחשבה להכניסה[104]. ויתר על כן, לדעתם, בית שיש בו טומאה, ולו שני פתחים, ומעל פתח אחד יש גג פורח או זיז, אף אם חשב להוציאה תחת פתח זה, כלים שתחת הגג או הזיז טהורים, וכן מותר לכהן לעמוד שם, שכיון שיש לבית פתח שאין מעליו גג, נחשבת המחשבה להוציאה דרך הפתח שיש מעליו גג, כמחשבה להכניסה[105]. ויש אחרונים שצידדו לא כן[106].
גדר הדין
בגדר דין סוף טומאה לצאת, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהוא להחשיב כאילו הטומאה נמצאת תחת הפתחים שסוף הטומאה לצאת דרכן[107]; שכל העומד להפתח כפתוח[108]. ויש סוברים שהוא להחשיב כאילו הפתחים פתוחים[109]. ויש סוברים שהלכה היא שהפתחים טמאים, ואין טעם בדבר[110].
מקור הדין
במקור דין סוף טומאה לצאת, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהיא הלכה-למשה-מסיני*[111]. ויש סוברים שהיא גזירת חכמים[112], שגזרו כן מחשש שירגילו עושי טהרות לבוא שם, ופעמים שיהיו שם בשעת הוצאת המת משם ויִטַמְּאוּ[113]. ויש סוברים שהיא מדאורייתא, שלמדו מצמיד-פתיל*, שאינו חוצץ בפני הטומאה[114], וכמו כן מחיצה אינה חוצצת בפני הטומאה כשאין דרך אחרת לטומאה לצאת[115]. ויש שכתבו לחלק באופנים שונים: א) יש מחלקים, שפתח שיש ברוחב המשקוף שלו טפח, שיש לו דין אהל[116], טמא מהלכה למשה מסיני, ופתח שאין ברוחב המשקוף שלו טפח, אינו טמא אלא מגזרת חכמים[117]. ב) ויש מחלקים, שהפתח של הבית שבו המת, טמא מהלכה למשה מסיני, ופתחים שיש הפסק אויר בינם ובין המת, כגון פתח חצר הבית שהמת בו, אינו טמא אלא מגזרת חכמים[118]. ג) ויש שכתבו לחלק בדעת הסוברים שספק דאורייתא לחומרא מדרבנן[119], שכאשר ישנו רק פתח אחד לבית, הוא טמא מהלכה למשה מסיני, וכאשר ישנם כמה פתחים, שהדבר ספק מאיזה מהם יוציא את הטומאה, טומאתם מדרבנן[120]. ד) ויש שכתבו לחלק בדעת הסוברים שספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא[121], שכאשר ישנם שני פתחים לבית, שהספק שקול, הם טמאים מהלכה למשה מסיני, וכאשר ישנם יותר משני פתחים לבית, שנמצא שהספק אינו שקול, שכנגד כל פתח שאנו מסתפקים שמא תצא הטומאה בו, ישנם רוב פתחים, טומאתם מדרבנן[122]. ה) ויש שחילקו באופן אחר, שפתחים שיש בהם רוחב טפח, הלכה למשה מסיני היא, להחשיב כאילו הם פתוחים, ופתחים שאין בהם טפח, גזירת חכמים היא, להחשיב כאילו כבר יצאה הטומאה דרכם[123]. ו) ויש שחילקו באופן אחר, שאותו פתח שיצאה בו הטומאה לבסוף, טומאתו מהלכה למשה מסיני, ושאר הפתחים שלא יצאה בהם הטומאה לבסוף, טומאתם מדרבנן[124]. ז) ויש שחילקו בדעת ראשונים באופן אחר, שאם הטומאה נמצאת באהל בנין, שאם היה סתום מכל סביביו הרי כל סביביו טמאים מן התורה מדין קבר-סתום*, ובכלל זה שפתחיו טמאים באהל – לסוברים כן[125] - הפתחים טמאים מן התורה, שממה נפשך, אם הם חשובים כסתומים, ייטמאו מדין קבר סתום, ואם הם חשובים כפתוחים, הרי הם טמאים כפתח פתוח שממשיך את הטומאה[126], ואם הטומאה נמצאת באהל כלי, שאף אם היה סתום מכל סביביו אינו מטמא מדין קבר סתום[127], הפתחים אינם טמאים אלא מדרבנן[128]. ח) ויש שחילקו בדעת ראשונים באופן אחר, שאם נמצא בבית מת שלם או רובו, שעתיד לצאת משם מן התורה, כי יש בו מצות קבורה*, טומאת הפתחים מן התורה, ואם נמצא בבית כזית מן המת, שאין סופו לצאת משם מן התורה, שאין בו מצות קבורה – לסוברים כן[129] – טומאת הפתחים מדרבנן[130].
לצורך מצוה
טומאת הפתחים, לסוברים שהיא מהלכה-למשה-מסיני*[131], כתבו אחרונים שנאסרה אף במקום מצוה[132]. ולסוברים שהיא מדרבנן[133], יש אחרונים שכתבו שלא נאסרה במקום מצוה[134], כמו שמצינו בטומאת ארץ-העמים* שהיא מדרבנן[135], ובטומאת בית-הפרס* שהיא מדרבנן[136], שלא נאסרו במקום מצוה[137]. ויש שצידדו שהיא אסורה אף במקום מצוה, מחשש שמא יהיו שם בשעת הוצאת המת[138].
בזמן שאין דרך הטומאה לצאת
זמן שאין דרך הטומאה לצאת בו, כגון שבת, שאסור להוציא את המת לקברו בשבת[139], נראה מדברי אחרונים שמכל מקום יש על הפתחים טומאה מדין סוף טומאה לצאת[140]. וזה שכתבו אחרונים, שמותר לכהנים להכנס בשבת בפתחי חצר שיש בה מת[141], ביארו אחרונים שזה משום שלדעתם פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, אינו טמא מדין סוף טומאה לצאת, אלא שהחמירו בו מחשש שמא תבוא לשם הטומאה פתאום[142], ולפיכך בשבת שאין לחוש לכך, לא החמירו[143]. ויש שצידדו מטעם זה, שבמקום שאין מוציאים את המת לקוברו בלילה, כגון בערים ששעריהן נסגרים בלילה, מותר לכהנים להכנס בלילה בפתחי חצר שיש בה מת[144]. וכן יש שצידדו מטעם זה, שבמקום שהמנהג שאין מוציאים נפל לקוברו עד שתבריא אמו ותלך על רגליה[145], מותר לכהן לעמוד בשער חצר שיש בה נפל כל זמן שלא הבריאה האם[146]. וכן יש שכתבו מטעם זה, שבמקום ששער החצר ממשיך טומאת אהל לבית הכנסת, יש לתקן שלא יוציאו את המת לקוברו עד חצי שעה אחר התפילה, כדי שיוכלו הכהנים להתפלל בבית הכנסת[147]. ויש חולקים וסוברים שאף במקום שאין מוציאים את המת לקוברו בלילה, אסור לכהן לעמוד בשער החצר שיש בה מת, כיון שהוצאתו אינה אסורה מעיקר הדין, ויש מקומות שמוציאים את המת לקוברו בלילה[148]. וכן יש סוברים שאף במקום שהמנהג שאין מוציאים נפל לקוברו עד שתבריא אמו, אסור לכהן לעמוד בשער החצר אף שלא הבריאה האם, כיון שאין הוצאתו אסורה מעיקר הדין, ויש אפשרות להוציאו[149].
בספק אם סוף הטומאה לצאת
טומאה הנמצאת בבית, וספק אם עתידה לצאת לחוץ באופן המטמא את הבית, מצינו שאמר ר' יוסי שאין אומרים בה סוף טומאה לצאת, ולפיכך לדעתו, תיבת המגדל העומד בתוך הבית, שאין ביציאתה פותח טפח, ויש טומאה בתוך התיבה, הבית טהור, מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים, או לשורפה במקומה[150], ושמא אין סופה לצאת[151]. ולדעת תנא קמא, אומרים בה סוף טומאה לצאת[152]. וכן פסקו ראשונים להלכה[153]. ויש ראשונים שצידדו לומר, שאף ר' יוסי מודה במת שלם הנמצא בבית, שפתחיו טמאים מדין סוף טומאה לצאת, שאין דרך לשורפו או לנתחו פחות מכזית[154]. ומן האחרונים יש הסוברים, שלא אמר ר' יוסי אלא באופן שאין בפתח טפח[155]. ויש הסוברים, שלא אמר ר' יוסי אלא בטומאה הנמצאת באהל כלי, שלדעתם טומאת פתחיו מדרבנן[156], אבל באהל בנין, שלדעתם טומאת פתחיו מדאורייתא[157], הוא מודה[158]. ויש הסוברים, שלא אמר ר' יוסי אלא בכגון טומאה שבתוך תיבת המגדל, שיש שני פתחים בינה ובין הבית, ואפשר שלא תבוא לעולם לבית, שיסגור דלת המגדל, ויפתח דלת התיבה, ויוציא חצי זית למגדל, ויחזור ויסגור דלת התיבה, ויפתח דלת המגדל, ויוציא את החצי זית לבית, ומשם יוציאנו החוצה, אבל בטומאה שיש פתח אחד בינה ובין הבית, הוא מודה, שכשיפתח את הפתח בשביל להוציא את הטומאה לחצאין או לשורפה, הרי היא נכנסת לבית[159]. ויש שנראה מדבריהם שלא נחלקו חכמים על ר' יוסי, אלא משום שלדעתם אין דרך לחתוך את בשר המת או לשורפו, אבל במקום שיש ספק גמור אם עתידה הטומאה לצאת באופן המטמא, לדברי הכל אין אומרים סוף טומאה לצאת, ולפיכך צידדו שאף לסוברים שפתח שיש הפסק אויר בינו ובין הטומאה אומרים בו סוף טומאה לצאת[160], אין לאסור לעמוד בשערי בית הקברות בשעה שיש מת בעיר, שמא לא יוציאנו דרך שם[161].
כשסוף הפתח להפתח
טומאה הנמצאת במקום שיש פתח בינו ובין מקום אחר, ואינה עתידה לצאת לאותו המקום האחר באופן המטמא, אבל הפתח עתיד להיפתח, כגון שעתיד אדם להכנס דרך הפתח כדי לשרוף את הטומאה במקומה, יש אחרונים סוברים שאותו המקום האחר טמא, שכיון שהפתח עתיד להיפתח, הרי סופה לצאת[162]. ויש חולקים, שלא אמרו אלא סוף טומאה לצאת, ולא סוף הפתח להפתח[163].
באהל בתוך אהל
אהל בתוך אהל, שיש סוברים שאינו מציל על הטומאה מלטמא[164], יש אחרונים סוברים שזה משום שסוף טומאה לצאת, שאף על פי שאין לאהל הפנימי פתח לאהל החיצוני, כיון שהאהל הפנימי הרי הוא חשוב כאהל ארעי ביחס לאהל החיצוני, חשוב הדבר כאילו יש לו פתח אליו[165]. על הסוברים שאהל בתוך אהל מציל על הטומאה מלטמא, ולדעתם אין האהל החיצוני טמא מדין סוף טומאה לצאת, אלא באופן שדרך הטומאה לצאת דרכו, ע"ע טמאת אהל[166].
על אם נזיר אסור להכנס תחת פתחים הטמאים מדין סוף טומאה לצאת, ע"ע נזירות; על אם כהנים אסורים להכנס תחתם, ע"ע טמאת כהנים[167].
הטומאה
בטומאה דרבנן
דברים המטמאים באהל מדרבנן, כגון רובע עצמות* המת או רביעית דם-המת*, לסוברים שאינם מטמאים באהל אלא מדרבנן[168], יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שדין סוף טומאה לצאת הוא מן התורה[169], אומרים בהם סוף טומאה לצאת, ולסוברים שדין סוף טומאה לצאת מדרבנן[170], אין אומרים בהם סוף טומאה לצאת[171].
במתי גוים
מתי גוים, שיש סוברים שהם מטמאים באהל[172], כתבו אחרונים שאין אומרים בהם סוף טומאה לצאת[173], משום שדין סוף טומאה לצאת הוא מדרבנן, לסוברים כן[174], ולפיכך במקום שאין לטמאות אלא מדין סוף טומאה לצאת, יש לסמוך על הסוברים שמתי גוים אינם מטמאים באהל[175], או שאף לסוברים שדין סוף טומאה לצאת הוא מהלכה למשה מסיני[176], לא נאמרה ההלכה במתי גוים[177], או שאף לסוברים שדין סוף טומאה לצאת הוא מן התורה[178], מכל מקום כיון שאין מצוה לקבור את מתי הגוים מן התורה[179], ואפשר שיישארו בבית, ואף על פי שמדרבנן קוברים את מתיהם מפני דרכי-שלום*[180], ונמצא שסופם לצאת, יש לסמוך על הסוברים שמתי גוים אינם מטמאים באהל[181].
טומאה המונחת באויר ועתיד להוציאה בפתח
טומאה המונחת באויר ועתיד להוציאה בפתח, כתבו אחרונים שאין אומרים בה סוף טומאה לצאת[182], כיון שהטומאה אינה תחת אהל[183], ואותה ששנינו בארובה בבית ואין בה פותח טפח, וטומאה מונחת בבית כנגד הארובה, שהבית טהור[184], אף על פי שהוא עתיד להוציאה דרך פתח הבית, כתבו אחרונים שזה משום שהיא כמונחת באויר[185]. ויש סוברים שאומרים בה סוף טומאה לצאת[186].
בנמצאת בתוך כלי הבא במדה
טומאה שנמצאת בתוך כלי הבא במדה, כגון בכלי עץ שמחזיק ארבעים סאה, שהכלי חוצץ בפני הטומאה – לסוברים כן[187] – וכלי זה נמצא בתוך הבית, שנינו במשנה שאומרים בה סוף טומאה לצאת, והבית טמא[188]. ואף על פי שהוא יכול להוציא את הטומאה מן הבית כשהיא בתוך הכלי, שנמצא שלא תבוא הטומאה לבית, כתבו אחרונים, שמכל מקום, כיון שיש לכלי פתח הפונה לבית, הרי כנגד הפתח טמא מיד[189]. ויש אחרונים סוברים שדינו חלוק: שאם דעתו להוציא את הטומאה בפני עצמה מן הבית, הרי הבית טמא, משום שסוף טומאה לצאת, אבל אם דעתו להוציאה מן הבית בתוך הכלי, הבית טהור[190].
בסופה לצאת דרך צמיד פתיל
טומאה שסופה לצאת דרך כלי המוקף צמיד-פתיל*, יש אחרונים סוברים שמה שבתוך הכלי אינו טמא, שדין סוף טומאה לצאת לא מצינו אלא בחציצת אהלים, לומר שמחיצה שסוף טומאה לצאת דרכה אינו חוצצת להציל על המקום שהטומאה עתידה לצאת אליו, ולא מצינו בצמיד פתיל, לומר שתהא הטומאה נכנסת אליו, ולא יציל על המונח בתוכו[191]. ויש סוברים שמה שבתוך הכלי טמא, כיון שסוף הטומאה להכנס אליו[192].
צירוף לשיעור
טומאה שאין בה שיעור כדי לטמא, וסופה לצאת, נחלקו בה תנאים: לדעת סתם משנה, וכן דעת ר' יהודה בשיטת ר' אליעזר בתוספתא, מצטרפת עם טומאה נוספת כדי לטמא את האהל, ואפילו אם אותה טומאה אף היא אינה בתוך האהל אלא סופה לצאת אליו[193], ולפיכך, שני חדרים פנימיים, שכל אחד מהם פתוח לבית החיצון, ובכל אחד מהם נמצא חצי זית מן המת, ודלתותיהם נעולות, אף על פי שהחדרים טהורים[194], כיון שאין דרך הטומאה ליכנס, ונמצא שאין בכל אחד מהם שיעור טומאה[195], הבית טמא[196], שסוף הטומאה לצאת[197], והרי זה כאילו שני החצאי זיתים מונחים בבית[198]. ולדעת ר' יהודה בשיטת ר' יהושע, ויש תנאים שסוברים שכן היא אף דעת ר' אליעזר, טומאה שיש בה פחות מכשיעור אינה מצטרפת עם טומאה אחרת אף על פי שסופה לצאת[199]. בדעת ר' יוסי, הסובר שתיבת המגדל העומד בבית, שאין ביציאתה פותח טפח, ויש בתוכה טומאה, הבית טהור, מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים[200], יש אחרונים סוברים שאף בשני חדרים פנימיים שבכל אחד מהם נמצא חצי זית מן המת, הבית טהור[201]. ויש סוברים בדעתו, שהבית טמא, שכיון שיש בפתחו טפח, יש לחוש שייפתח הפתח מעצמו או על ידי קטן ותצא הטומאה ותטמא הטהרות[202].
בטומאה רצוצה
טמאה-רצוצה* - שהמקום שהיא מונחת בו, אין בחללו שיעור טפח על טפח, ברום טפח מן הקרקע לגג שמעליה[203], והיא בוקעת ועולה עד לרקיע בוקעת ויורדת עד התהום[204] - שבקעה למקום שיש לו פתח למקום אחר, יש ראשונים שכתבו שאין אומרים בה סוף טומאה לצאת[205], וביארו בזה אותה ששנינו בענין פרדסקין – עמודים חלולים הנתונים בכותל הבית, ויש להם דלתות לבית[206] – שרואים אותן כאילו הוא אוטם, וידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית[207], שהיינו שכל זמן שדלתותיהן נעולות, אם יש טומאה תחתיהן אינה מביאה טומאה לבית אלא אם כן היא בחצים הפנימי, אבל אם היא בחצים החיצוני הבית טהור[208], כאילו אין שם חלל כלל[209], ואינו טמא משום שסוף טומאה לצאת, שאין אומרים בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת[210]. ובטעם הדבר כתבו אחרונים, שכיון שטומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע, הרי זה כאילו אינה מונחת תחת אהל[211]. ויש שכתבו טעם אחר, שגדר דין סוף טומאה לצאת הוא להחשיב את המחיצות העתידות להיפתח לפני המת כאילו הן כבר פתוחות, לסוברים כן[212], ואין זה שייך בטומאה רצוצה[213], או שמשום שכך נאמרה ההלכה, שטומאה רצוצה אין אומרים בה סוף טומאה לצאת[214]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאומרים בה סוף טומאה לצאת, ואותה ששנינו במגדל העומד בתוך בית, וטומאה בינו ובין הארץ או בינו ובין הכותל או בינו ובין הקורות, ואין שם פותח טפח, שהבית טמא[215], ביארו שהיינו משום שכשהטומאה בוקעת לתוך המגדל, היא מתפשטת בכל חללו, ויוצאת לבית דרך פתח המגדל[216]. ומן האחרונים יש שכתבו, שכשהטומאה רצוצה תחת כלי שיש לו דין אהל להבאת הטומאה[217], והכיסוי העליון של הכלי גבוה טפח מהטומאה, אומרים בה סוף טומאה לצאת, שלדעתם אין אומרים בזה טומאה רצוצה בוקעת ועולה, כיון שאם תיכנס לתוך הכלי ייעשה הכיסוי העליון שלו אהל ויביא את הטומאה לכל הכלי[218], ולדעתם זה הטעם שאומרים סוף טומאה לצאת בטומאה הנמצאת תחת המגדל העומד בתוך בית, ואין שם פותח טפח[219].
על טמאה-בלועה* שסופה לצאת, שנחלקו אחרונים בדעת תנאים וראשונים אם אומרים בה סוף טומאה לצאת, ע"ע טמאה בלועה[220].
הפתח
בדרך כניסה
פתח שנמצא בדרך כניסה, אין אומרים בו סוף טומאה לצאת[221]. וכן אם יש פתח בדרך יציאה, אבל אין בו שיעור, ובפתח שבדרך כניסה יש שיעור, נראה מדברי ראשונים שהפתח שבדרך הכניסה טמא[222].
שיעור הפתח
הפתח שפתיחתו או מחשבה להוציא בו את הטומאה מצילה את שאר הפתחים[223], אם הטומאה שבבית היא כזית מן המת, די שיהיה בו שיעור טפח, ואם הטומאה היא מת שלם, צריך שיהיה בו ארבעה טפחים[224], ששיערו חכמים שהוא השיעור הראוי להוצאת רוב המתים[225]. ויש אחרונים סוברים בדעת אחרים משום ר' נתן, שאף אם הטומאה היא כזית מן המת, צריך שיהיה בו ארבעה טפחים[226]. אבל פתיחת פתח שאין בו שיעור זה, או מחשבה להוציא בו את הטומאה, אינה מצילה את שאר הפתחים[227]. וכן אם היו בבית כמה פתחים, חלקם יש בהם כשיעור הוצאת המת, וחלקם אין בהם כשיעור הוצאתו, אין טמאים אלא הפתחים שיש בהם כשיעור הוצאתו[228], שכיון שאי אפשר להוציאו בפתחים הקטנים, הרי זה כאילו חשב להוציאו באחד מהפתחים הגדולים[229]. ואם יש מת בבית, ואין לבית אלא פתח אחד שאין בו ארבעה טפחים, נראה מדברי ראשונים שהרי הוא טמא, כיון שאם יפתח הרי הטומאה יוצאת ממנו[230]. ויש ראשונים שכתבו, שאף אם פתח זה הוא פחות מטפח - שאף אם יפתח אין הטומאה יוצאת ממנו[231] - מכל מקום הרי הוא טמא מדין סוף טומאה לצאת[232]. ויש שכתבו יתר על כן, שאף אם אין לבית פתח כלל, כל הזיזים הבולטים ממנו טמאים מדין סוף טומאה לצאת, שעל כל אחד מהם יש לומר שמא תחתיו יצא המת מן הבית[233]. ויש שכתבו בדעת התוספתא והראשונים, שאף כאשר אין לבית אלא פתח אחד שאין בו ארבעה טפחים, אינו טמא[234].
במת גדול
היה המת גדול, שאי אפשר להוציאו בפתח שיש בו ארבעה טפחים, אמר ר' שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר שפתחו כמלואו[235], שאם יש בבית פתח שאפשר להוציאו בו, הרי הוא מציל על שאר הפתחים, ואם אין בבית פתח שאפשר להוציאו בו, כל הפתחים טמאים[236], וכן אם חשב להוציאו בפתח שאפשר להוציאו בו, הרי הוא מציל על שאר הפתחים, ואם חשב להוציאו בפתח אחר, כל הפתחים טמאים[237]. ויש ראשונים סוברים בדעתו, שאף מחשבה להוציאו בפתח שאי אפשר להוציאו בו, מצילה על שאר הפתחים, שכיון שחשב עליו, בודאי עתיד הוא להרחיבו ולהוציאו בו[238]. ומכל מקום צידדו בתלמוד בדעתו, שאם היו בבית כמה פתחים קטנים, ופתח אחד שיש בו ארבעה טפחים – ויש ריוח גדול בכותל כדי להרחיב פתח זה בלא הפתחים האחרים[239] - הרי הוא מציל על שאר הפתחים, שבודאי סופו להרחיב פתח זה ולהוציאו בו[240]. וכתבו ראשונים שאין הלכה כר' שמעון בן אלעזר[241].
במת קטן
היה המת קטן, שאפשר להוציאו בפתח שאין בו ארבעה טפחים, יש אחרונים סוברים בדעת ר' ישמעאל משום ר' נתן, שפתחו במילואו[242].
יותר מכזית
טומאה שיש בה יותר מכזית, דינה כמת, ומחשבה להוציאה באחד מן הפתחים, אינה מצילה את שאר הפתחים, אלא אם כן יש באותו הפתח ארבעה טפחים[243]. ויש סוברים בדעת ר' יוסי שאין דינה כמת, ואם חשב להוציאה בפתח שיש בו טפח הרי הוא מציל על שאר הפתחים[244].
השדרה והגולגולת
השדרה והגולגולת של מת, אמר ר' יוסי שדינן כמת[245], אף על פי שאין בהן כזית בשר[246], ונחלקו ראשונים אם הלכה כן[247].
הטומאות הפורשות מן המת
כל הטומאות הפורשות מן המת, אמרו אחרים משום ר' נתן, שדינן כמת, ופתחן בארבעה טפחים[248]. וכתבו אחרונים שהיינו כל הטומאות שטומאתן תלויה בשלימותן, כגון אבר שיש עליו בשר כראוי, או רוב בניינו של מת[249]. על המפרשים את דברי אחרים באופן אחר, עי' לעיל[250].
בפתח שבודאי תצא הטומאה דרכו
פתח שאין בו כשיעור, אבל ודאי הדבר שתצא הטומאה דרכו, יש ראשונים סוברים שאומרים בו סוף טומאה לצאת[251], ואותה ששנינו בתיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח, שאם יש טומאה בתוכה הבית טמא משום שדרך הטומאה לצאת[252], פירשו ראשונים שהיינו ביש בחללה טפח, ואין ביציאתה טפח[253], ומכל מקום כיון שבודאי תצא הטומאה משם אומרים סוף טומאה לצאת[254]. וכן אותה ששנינו בכלב שאכל בשר מת ומת הכלב ומוטל על אסקופת הבית, שדעת ר' אלעזר שאם פיו לפנים – ונקב הרעי לחוץ[255] - הבית טהור, ואם פיו לחוץ, הבית טמא[256], פירשו ראשונים שהיינו משום שדרך הפתח הקטן של בית הרעי היה סופה לצאת[257], אף על פי שאין טפח בבית הרעי[258].
פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה
פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, וסוף הטומאה לצאת ממנו, כגון שערי החצרות ושערי העיר ושערי בית הקברות, נחלקו ראשונים ואחרונים אם הוא טמא: יש סוברים שהוא טמא, כיון שסוף המת לצאת דרכו[259], ומהם הסוברים שהיינו דוקא כשאי אפשר להוציא את המת ממקום אחר[260]. ויש סוברים שאינו טמא[261], שדין סוטל"צ הוא לומר כאילו הדלת פתוחה[262], או שדווקא בפתח שממנו יוצאת הטומאה מהאהל לאויר, ובאותה יציאה נטהר האהל, נאמרה ההלכה לטמא[263], כיון שהוא דומה קצת לאהל המת[264], ואותה ששנינו בתוספתא בבתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהן, שאם היה דרכו של מת לצאת בחצר, הבית שער טהור, ואם לאו, הבית שער טמא[265], יש מהם שפירשו שהחילוק הוא בין מקום שיש אויר מפסיק בין האהל שהמת בתוכו ובין הבית שער, לבין מקום שאין אויר מפסיק ביניהם[266], ומהם שכתבו שהנוהגים לטמא אותם, מנהג* טעות הוא[267]. ויש שנראה מדבריהם בדעת ראשונים, שהכלים שבפתח טמאים, ואדם שבפתח טהור[268].
פתח בגג
פתח בגג, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהוא מציל על שאר הפתחים[269], משום שהטומאה עתידה לצאת דרכו[270], או משום שהטומאה יכולה לצאת דרכו[271], ולדעתם אותה ששנינו שבית שנסדק ויש טומאה בחלקו הפנימי, הכלים שבחלקו החיצוני טהורים[272], ופירשו ראשונים שהיינו בנסדק הגג וכותליו[273], הוא משום שסוף טומאה לצאת דרך הסדק[274], או משום שהטומאה יכולה לצאת דרכו[275]. וזה שחלקו בית שמאי ובית הלל, שבית שמאי אומרים שאין הכלים שבחלקו החיצוני טהורים, אלא אם כן יש בסדק ארבעה טפחים, ובית הלל סוברים שדי בסדק כל שהוא[276], היינו שחלקו באיזה שיעור הוא נחשב כפתח שהטומאה עתידה לצאת בו, שבית שמאי סוברים שאינו נחשב כפתח שהטומאה עתידה לצאת בו כל שאין בו ארבעה טפחים, ובית הלל סוברים שאף כשיש בו סדק כל שהוא, כיון שהוא ארוך וסופו להיות גדל והולך עד שיעשה ארבעה טפחים, הרי הוא חשוב כבר מעתה כפתח שהטומאה עתידה לצאת בו[277]. וכן זה שאמר ר' יוסי בדעת בית הלל שאינו חשוב כפתח אלא אם כן יש בו טפח[278], ואמר רבי בתוספתא שהיינו דווקא כשיש בבית כזית מן המת[279], היינו משום ששנינו לענין סוף טומאה לצאת, שהמת שיעורו בארבעה טפחים, וכזית מן המת שיעורו בטפח[280].
פתח אהל שעתידה הטומאה להכנס אליו
פתח אהל שעתידה הטומאה להכנס אליו, כגון פתח הבית שהיו מכניסים שם את המת לומר צדוק-הדין*, כתבו ראשונים שאינו טמא – אף לסוברים שפתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, טמא משום סוף טומאה לצאת[281] – שלא נאמרה ההלכה של טומאת פתחים אלא בפתח שעתידה הטומאה לצאת ממנו[282]. ונחלקו אחרונים בדעתם, במקום שהיו לאהל שני פתחים, שבאחד עתידים להכניס את המת, ובשני עתידים להוציאו לאחר מכן: יש סוברים שהפתח שעתידים להכניס בו את המת טהור, והפתח שעתידים להוציאו בו טמא[283]. ויש סוברים ששני הפתחים טהורים, כיון שאינם סוגרים על המת[284].
פתח אהל שאין הטומאה בו
פתח אהל שאין הטומאה בו והיא עתידה לצאת בו, ואין הפסק אויר בינו ובין אהל המת, כגון הפתח החיצוני של הבית, כשהטומאה נמצאת בחדר הפנימי, אף הוא טמא מדין סוף טומאה לצאת[285]. ויש שנראה מדבריהם שאינו טמא מדין סוף טומאה לצאת[286], שלא נאמרה ההלכה של סוף טומאה לצאת[287] אלא בפתח הבית שהמת בתוכו[288], ומוציאים אותו משם לאויר[289].
הערות שוליים
- ↑ ע"ע טמאת אהל.
- ↑ עי' להלן כל הערך.
- ↑ עי' אהלות פ"ז מ"ג, הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א; עי' ברייתא ב"ב יב א: בית סתום אינו מטמא כל סביביו, ורשב"א בתוס' שם ד"ה פרץ, ור"י מלוניל שם, וריטב"א שם, ושמ"ק שם בשם הראב"ד, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' קלו וסי' תתכב, ואגודה ב"ב שם סי' כב בשם ר"י. ועי' אחרונים שבציון 8, בד' הרמב"ם, שחולק על דין סוף טומאה לצאת, ועי' שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קל ב ואילך), ושו"ת מהרי"א הלוי סי' צט, שהרמב"ם מודה לדין זה, ועי' מכתם לדוד שם, שצידד לפרש כן אף ד' הכ"מ שבציון הנ"ל, ועי ציון 111.
- ↑ רבינו יהונתן הלכות טומאה (ב א). ועי' ציון 101.
- ↑ פתח האהל כלל א סי' ו (יג ב). וע"ע קבורה, שי"ס שכזית מן המת אין בו מצות קבורה, ועי' פתח האהל שם (יד א), שמ"מ חייב בקבורה מדרבנן. ועי' להלן ציון 129.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 3.
- ↑ ר"י מלוניל שם.
- ↑ עי' ערוה"ש העתיד טהרות סי' יז ס"ק ח ואילך, וסי' לז ס"ק ה ואילך, בד' רמב"ם בפיהמ"ש אהלות פ"ז מ"ג. וכ"מ בכ"מ טו"מ פ"ז ה"ב, בד' פיהמ"ש שם, ועי' ציונים 3, 111.
- ↑ תוספתא אהלות פ"ח ה"ד, ועי' חס"ד שם; עי' רש"י ביצה י א ד"ה ולו; רמב"ן נדה כח א. ועי' רש"י שם: כולם פתוחים או כולם סגורים, וכעי"ז בריטב"א נדה ל א, ועי' שמ"ק שם בשם מורו, שמ"ש רש"י כולם פתוחים, היינו באופן שאין ברוחב המשקוף טפח, שאין בו דין אהל, ועי' שמ"ק שם, שהיינו באופן שיש הפסק אויר בין הבית שהמת בו ובין הפתחים, ועי' ציון 263, ועי' חת"ס ורש"ש שם, שכונת רש"י שאינם נעולים.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה כולם.
- ↑ אהלות פ"ז מ"ג, הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א.
- ↑ עי' מאירי ביצה י א; עי' בגדי יו"ט ביצה שם; עי' שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלג א) ד"ה ומה; [שו"ת בית אליקום סי' ו]. ועי' דו"ח לרע"א ביצה שם, שתמה למה לא יתבטלו הכלים שבאותו הפתח שיצא בו המת לבסוף, בכלים שבשאר הפתחים, ועי' שער"י ש"ג פכ"ג.
- ↑ עי' דו"ח לרע"א ביצה שם, וע"ש שכ"מ בר"ש וברא"ש באהלות; חת"ס ביצה שם; עי' טל תורה ביצה שם. ועי' שער"י שם, שתמה איך תועיל ע"ז ברירה לסוברים כן.
- ↑ רש"י ביצה י א ד"ה כולם, ר"ש ורא"ש אהלות פ"ג מ"ו. ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' צט, בד' רמב"ם שבציון 8, שאין האיסור מדין סוטל"צ, כיון שהוא ספק דרבנן.
- ↑ רש"י ביצה שם ד"ה כולם; עי' ר"ש אהלות פ"ג מ"ו, בל' שני. ועי' ציון 16.
- ↑ ר"ש שם בל' ראשון, וע"ש שכ"מ בתוספתא שם. ועי' שו"ת רשב"ש סי' תרלד, שלפי' רש"י והפי' הראשון של הר"ש שבציון הקודם, רק הכלים טמאים, והאדם אינו טמא, ועי' מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלה א), שצידד בדעתו שהיינו דוקא כשאין במשקוף הפתח רוחב טפח, ועי' ציון 267, ועי' חזו"א אהלות סי' יז ס"ק יב, שצידד שאף לפי' שבציון הקודם, ה"ה שהאדם טמא, ועי' טל תורה ביצה שם.
- ↑ עי' רגמ"ה ב"ב יא ב, ורש"י שם ד"ה שלא, ויד רמה שם אות קמו, ומאירי שם.
- ↑ עי' רגמ"ה ורש"י ומאירי שם.
- ↑ עי' רש"י ומאירי שם.
- ↑ עי' יד רמה שם; עי' תוס' שם יב א ד"ה פרץ, ואגודה שם סי' כב.
- ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קלו ותתכב; עי' תוס' ב"ב יב א; עי' שמ"ק שם, בשם הראב"ד; עי' אגודה שם סי' כב, בשם ר"י. ועי' ראשונים הנ"ל, שפי' כן את הברייתא שם: פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, וע"ע קבר סתום, שיש ראשונים שמפרשים את הברייתא בע"א.
- ↑ עי' רשב"א שם ושם.
- ↑ תוס' שם; אגודה שם.
- ↑ עי' שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קל ב), בד' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א.
- ↑ תוספתא שם. ועי' רש"י עירובין סח א ד"ה כולן, שנ' לא כן, ועי' מים טהורים אהלות פ"ג מ"ו חרד"ן אות ו, ורש"ש עירובין שם, שתמהו.
- ↑ ר"ש שם פ"ז מ"ג. ועי' חס"ד לתוספתא שם, שהיינו בשיש בו גם פתחים, אבל אם יש בו רק חלונות, כולם טמאים, שבודאי תצא הטומאה דרך חלון, וכעי"ז במים טהורים שם. ועי' חזו"א אהלות סי' יז ס"ק יא, שאם החלונות הן לחוץ, והפתחים הם לבית החיצון, החלונות טמאים והפתחים טהורים, שכיון שאם תצא הטומאה דרך הפתחים הרי היא באה לבית אחר, נחשב הדבר כדרך כניסה, ועי' ציון 41.
- ↑ עי' כ"מ טו"מ פ"ז ה"ב, ומ' מדבריו שם, שזה משום ששיעור פתח של הוצאת המת הוא ארבעה טפחים, עי' ציון 223, ועי' ציון הנ"ל, ששיעור פתח של הוצאת כזית מן המת הוא טפח, ונ' שלדבריו, בבית שיש בו כזית מן המת, החלונות המוגפים טמאים אלא אם כן אין בהם טפח.
- ↑ אהלות פ"ז מ"ג, הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א.
- ↑ תוספתא אהלות פ"ח ה"ד, הובאה בר"ש אהלות שם. ועי' חי' המאירי ביצה י א: דמשום הכי פתחוה, ועי' פתח האהל כלל א סי' ח, שתמה.
- ↑ רש"י ביצה י א ד"ה וכולם; עי' חי' הרא"ה שם. ועי' רש"י שם וד"ה הא, ורע"ב אהלות שם, שאף הסוברים שמחשבה להוציאו מפתח אחד אינה מועילה לטהר את הפתחים אף מכאן ולהבא, עי' ציון 62, מודים בנפתח, כיון שעשה מעשה, ועי' משנ"א שם, שלפ"ז היינו דווקא בפתחו בכוונה, וע"ש שמצדד לחלוק ולפרש ד' התוספתא בנפתח מאליו, ושזה שמציל על שאר הפתחים, משום שסברא היא שיוציאנו בפתח זה, שאין אדם עשוי להשהות את הטומאה, ועי' ציון 34.
- ↑ עי' רש"י ביצה י א ד"ה אף ותוס' שם ד"ה ב"ש, לד' רבא שבציון 59, בביאור שיטת ב"ש שבציון הנ"ל, ועי' רש"י שם ד"ה הא, שלד' רבה שבציון הנ"ל, כן הוא אף לב"ה.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה אף ותוס' שם, לד' רבא שבציון 50, בביאור שיטת ב"ה שבציון הנ"ל. ועי' תוס' שם, שהמשנה שבציון 12, שכל הפתחים טמאים, ואין אומרים שבשעת הוצאת המת הוברר שלא היה עתיד לצאת משאר הפתחים, היא באופן שעשו פתח חדש והוציאו דרכו את המת, של"ש לומר שהוברר למפרע שהיה עתיד לצאת דרכו, או כשנשרף המת במקומו ולא יצא מהבית.
- ↑ תוספתא שם.
- ↑ עי' כ"מ טו"מ פ"ז ה"ב, בשם מהר"י קורקוס; עי' א"ר אהלות שם וזר זהב לתוספתא שם; עי' משנ"א אהלות שם. ועי' אחרונים הנ"ל, שהיינו בנפתחו מאליהם, אבל אם פתחם בכוונה הרי הם מצילים על הפתחים, כמחשבה שבציון 43, ועי' חס"ד לתוספתא שם, שכיון שירדה לחלונות טומאה בספק כשנפתחו, הרי הם עומדים בטומאתם אף אם יחזרו ויינעלו, וע"ש שהיינו בנפתחו בידי אדם ושוב ננעלו מעצמם, וצ"ב. ועי' רש"ש ערובין סח א.
- ↑ עי' ציון 225. מעדני יו"ט על הלק"ט שלהלן אות נ.
- ↑ עי' רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ט; עי' כ"מ שם; שו"ע יו"ד שעא ד. ועי' ציון הנ"ל, ששיעור פתח הוצאת כזית מן המת הוא טפח, ונ' שלדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל, בבית שיש בו כזית מן המת, חלונות שיש בהם טפח מצילים על הפתחים.
- ↑ כ"מ שם.
- ↑ חת"ס ביצה י א, ורש"ש שם, בביאור ד' רש"י שבציון 10. ועי' מנח"ש ביצה שם.
- ↑ עי' ראב"ד טו"מ פ"ז ה"ג; עי' ר"ש אהלות פ"ז מ"ג. ועי' חס"ד לתוספתא שם, שהיינו בחלון שיש בו כשיעור, דהיינו ד"ט למת שלם וטפח לכזית מן המת (עי' ציון 224), ועי' פתח האהל כלל א סי' ז, וחזו"א אהלות סי' יז ס"ק יא, שצידדו לומר שהיינו אף בחלון שאין בו טפח.
- ↑ תוספתא אהלות פ"ח ה"ד.
- ↑ ראב"ד שם; ר"ש שם, בל' שני. ועי' ר"ש שם בל' ראשון, שפי' בע"א. ועי' חזו"א שם, בל' ראשון, שהיינו ביש זיז מעל החלון, שאל"כ בלא"ה דרך הטומאה לצאת דרך החלון, ולא להיכנס לבית החיצון, ועי' ציון 26. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' מב, שה"ה טומאה שנכנסה לבית בתוך כלי הבא במידה, ולא חשב עליה במפורש להוציאה כשהיא בתוך הכלי, הבית טהור, שכשם שנכנסה כשהיא בתוך הכלי, כך סופה לצאת כשהוא בתוכו, ועי' ציון 184 ואילך.
- ↑ ע"ע קבורה. משנ"א אהלות פ"ז מ"ג. וע"ע טמאת כלים ציון 593 ואילך, וע' מחשבה.
- ↑ עי' משנה אהלות שם, הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א; עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ב. ועי' תוי"ט שם, שתמה על השמטת הרא"ש והטוש"ע לדין זה, ועי' משנ"א שם.
- ↑ רש"י ביצה י א ד"ה מצלת.
- ↑ עי' ציון 13. ועי' ציון 14 שיש סוברים שהם טמאים בתורת ודאי.
- ↑ שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלג א) ד"ה ומה.
- ↑ עי' משנ"א אהלות שם, לשיטתו בציון 112, שדין סוף טומאה לצאת היא גזירת חכמים מחשש שמא יהיו הכהנים שם בשעת הוצאת המת.
- ↑ ציון 50 ואילך.
- ↑ ציון ???.
- ↑ עי' אהלות פ"ז מ"ג: ובית הלל אומרים אף משמת, ועי' ד' רבא ביצה י א, שב"ה מטהרים אף למפרע, כי יש ברירה (ע"ע), ועי' עירובין סח א, ורש"י שם ד"ה ובית, שכן ד' רב הושעיא, ועי' תוס' שם ד"ה אמר, בשם ר' מנחם מיונ"י, שפי' ד' רב הושעיא בע"א.
- ↑ עי' ציון 111 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 53 ואילך. עי' שו"ת רמ"ז שם; עי' שו"ת זרע אברהם יו"ד סי' יז (סה ב) ד"ה אף, בל' ראשון.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 70 ואילך. שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלא ב). ועי' ציון 87.
- ↑ זרע אברהם שם, בל' שני. ועי' מכתם לדוד שם (קלב ב ד"ה ואולם), שדחה.
- ↑ עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ב, וסמ"ג עשין מ"ע רלא, ושו"ת רמ"ז סי' טו וזרע אברהם שם (סה א) ד"ה אכן בדעתם. (ועי' זרע אברהם שם, שכ"ד הרי"ף והרא"ש שהעתיקו המשנה כצורתה, ועי' מכתם לדוד שם (קלב ב), שלא נמצא כן ברי"ף וברא"ש). ועי' ציון 59, דעת רבה ור' הושעיא שאינה מצילה אלא מכאן ולהבא, ועי' זרע אברהם שם, שהטעם שפסקו הראשונים הנ"ל שמצילה למפרע היינו משום שרבא ורב הושעיא שבציון 50 מאוחרים לר' הושעיא, והלכה-כבתראי (ע"ע). ועי' ציון 60.
- ↑ ע"ע ציון 123 ואילך.
- ↑ עי' ציון 110.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 53 ואילך. עי' רש"י ביצה לח א ד"ה בדאורייתא, ותוי"ט אהלות שם, וזרע אברהם שם (סה ב ד"ה אף), ומכתם לדוד שם (קלב ב ד"ה ואנכי).
- ↑ עי' אהלות שם: בית שמאי אומרים, יחשוב עד שלא ימות המת, ועי' ד' רבא ביצה שם, שהיינו בכלים שהיו שם בשעה שמת, ועי' רש"י שם ד"ה אף; עי' ד' רבה ור' הושעיא ביצה שם (ורבי הושעיא ביצה לז ב), שב"ה שבציון 50 מטהרים רק כלים שיבואו לאחר המחשבה (ועי' לעיל, ד' רב הושעיא, ועי' תוס' עירובין סח א ד"ה אמר, בשם ר"ת, שרב הושעיא לחוד ור' הושעיא לחוד), ועי' מכתם לדוד שם, שצידד כן בד' מר זוטרא ביצה לח א. ועי' להלן ביאור שיטת ב"ש לד' רבה.
- ↑ עי' רמב"ם שם, ושו"ת פרי הארץ ח"א יו"ד סי' ו (יז א) ומכתם לדוד שם (קלא ב) ד"ה מעתה בדעתו. ועי' מכתם לדוד שם, שהיינו משום שהלכה כרבה כנגד רבא, כיון שהוא רבו (ע"ע תלמיד במקום הרב, וע"ע הלכה: בשאר אמוראים, ציון 111), והלכה כר' הושעיא כנגד רב הושעיא, כיון ששניהם קדמו לדור של אביי ורבא, ולא נאמר הלכה-כבתראי (ע"ע) אלא מאביי ורבא ואילך (ע"ע הנ"ל ציון 6). ועי' ציון 55.
- ↑ עי' ד' רבה שם, בביאור ד' ב"ש שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה הא; ר"ש ורא"ש אהלות שם.
- ↑ עי' ציון 50 ואילך.
- ↑ עי' תוספתא אהלות פ"ח ה"ד: חישב להוציאו בצפונו ואח"כ באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו, והובאה בר"ש שם פ"ז מ"ג.
- ↑ עי' ציון 50.
- ↑ עי' חס"ד לתוספתא שם.
- ↑ עי' חזו"א אהלות סי' יז ס"ק יא.
- ↑ תוספתא שם.
- ↑ עי' חס"ד שם; חזו"א שם, בל' ראשון. ועי' אחרונים הנ"ל, טעם הקנס.
- ↑ חזו"א שם, בל' שני.
- ↑ חי' הרא"ה ביצה שם.
- ↑ ר"ש אהלות פ"ז ה"ג; רע"ב שם.
- ↑ עי' ד' ר' יהודה בד' ב"ה בתוספתא אהלות פ"ח ה"ה.
- ↑ עי' משנה שם, לב"ה ולב"ש; עי' ד' ר' יהודה בד' ב"ש בתוספתא שם.
- ↑ עי' שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלא ב); סד"ט אהלות שם. ועי' ערוך השלחן העתיד טהרות סי' יז אות טז, שמצדד לומר שלסוברים שאם התחיל לפותחו הרי הוא מציל על הפתחים, עי' ציון 76, ה"ה שדי במחשבה, ועי' תוספתא שם, שמוכח לא כן.
- ↑ משנה שם, לב"ה; ר' יהודה בד' ב"ש בתוספתא שם.
- ↑ סד"ט שם. ועי' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' יב, שכיון שהתחיל לפתחו מן הסתם לא ימלך.
- ↑ עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ב.
- ↑ משנה שם, לב"ש.
- ↑ עי' ציון 225. סד"ט שם (קיג ב). ועי' ציון הנ"ל, ששיעור הוצאת כזית מן המת הוא בכזית, ונ' שבבית שיש בו כזית מן המת, מודים ב"ש שפתיחת טפח מפתח סתום מצילה את שאר הפתחים.
- ↑ עי' אהלות פ"ז מ"ג, ותוספתא שם פ"ח ה"ד.
- ↑ ר' יהודה בד' ב"ה בתוספתא שם.
- ↑ משנה שם, לב"ה וב"ש; ר' יהודה בד' ב"ש בתוספתא שם. ועי' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' יב, שכיון שלא היה שם פתח מעולם, שמא ימלך ולא יעשה שם פתח. ועי' ציון 80, שנ' שבבית שיש בו כזית מן המת, די בפתיחת טפח אחד.
- ↑ עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ב.
- ↑ עי' ציון 50. תוס' ביצה י א סוד"ה ב"ש, בל' ראשון; תור"פ שם, בל' ראשון; רשב"א שם, בל' שני; רא"ה שם. ועי' ראשונים הנ"ל שיישבו כן ד' המשנה שבציון 12 שכל הפתחים טמאים, ולא נטהרו למפרע בהוצאת המת, ועי' ציונים 95, 99.
- ↑ רשב"א שם.
- ↑ שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלא ב), לשיטתו בציון 53.
- ↑ ע"ע טמאת אהל ציון 463 ואילך.
- ↑ עי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' מב.
- ↑ עי' ציון 101.
- ↑ עי' ציון 43 ואילך.
- ↑ שו"ת מנח"ש ח"א סי' עב.
- ↑ עי' תור"פ ורשב"א דלהלן. ועי' הג' הב"ח ביצה י א, שמגיה כן בל' תוס' דלהלן.
- ↑ עי' תורי"ד דלהלן. ועי' רשב"א שם: או שנתעכל.
- ↑ עי' תוס' ביצה י א סוד"ה ב"ש, בל' שני; עי' תור"פ שם, בל' שני; עי' תורי"ד שם; עי' רשב"א שם, בל' ראשון. ועי' ראשונים הנ"ל שיישבו כן ד' המשנה שבציון 12 שכל הפתחים טמאים, ולא נטהרו למפרע בהוצאת המת, ועי' ציונים 85, 99.
- ↑ עי' ציונים 31, 56. עי' מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלא ב).
- ↑ ע"ע קבורה.
- ↑ עי' ציונים 32, 50 ואילך.
- ↑ משנ"א אהלות פ"ז מ"ג, וע"ש שכ"כ ליישב קושיית הראשונים שבציונים 85, 95.
- ↑ עי' ראשונים שבציונים הנ"ל.
- ↑ עי' שמ"ק ביצה י א, וע"ש שמ"מ אפשר שהבית מטמא כל סביביו מדין קבר-סתום (ע"ע), ועי' שו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלא ב). ועי' תוס' שם סוד"ה ב"ש (לנוסח שלפנינו: שנשאר המת במקומו, ועי' ציון 93), שמ' קצת שהפתחים טמאים, ועי' מכתם לדוד שם.
- ↑ עי' ציון 222.
- ↑ חזו"א אהלות סי' יז ס"ק ט.
- ↑ חזו"א שם.
- ↑ חזו"א שם.
- ↑ עי' שו"ת מנח"ש ח"א סי' עב אות ב, וע"ש שכ"מ בר"ח ביצה י א, ובפרישה יו"ד סי' שעא ס"ק ו, ובב"ח שם אות ד, ובש"ך שם ס"ק ח.
- ↑ עי' מהר"ם מרוטנבורג אהלות פ"ד מ"ג ופ"ט מ"א; עי' פסקי הרא"ש הלכות טומאה (ב א), ועי' ציון 109; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד שעא ד; השואל בשו"ת רע"א ח"ב סי' יח. וכ"מ מלשון הראשונים והאחרונים שבציון 193.
- ↑ ר"ח שם.
- ↑ עי' פי' ר"ח ביצה י א; עי' פירוש הרא"ש אהלות פ"ג מ"ו, ועי' ציון 108; שו"ת מהרי"ל סי' קנ (קסא) אות ו; עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צו; רע"א שם; קצוש"ע סי' רב ס"ו. ועי' פתח האהל כלל א סי' א (א ב ד"ה ונראה), שכ"מ מדברי רבינו יהונתן הלכות טומאה (ב א). ועי' ציון 261.
- ↑ עי' פתח האהל כלל א סי' א (ב א), בד' שמ"ק ביצה י א בשם מורו, ובד' תה"ד ח"ב סי' כד. ועי' משנ"א אהלות פ"ז מ"ג.
- ↑ רש"י ביצה לח א ד"ה בדאורייתא; עי' ראבי"ה סי' תתקפה; חי' המאירי שם; חי' הר"א נדה כז ב; עי' סמ"ג עשין רלא. ועי' רש"י ערובין סח א ד"ה כולן: הלכות טומאה הכי גמירי לה; עי' שו"ת מטה יוסף יו"ד סי' ה; עי' יד שאול יו"ד סי' שעא ס"ד`; חכ"א כלל קנט ס"ח; קצוש"ע סי' רב ס"ו. ועי' שו"ת סמא דחיי יו"ד סי' יט (תשובת ר"י בליליוס) ושו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלא א וקלב א), שכ"כ בד' הרמב"ם טו"מ פ"ז ה"א וה"ב. ועי' ראשונים שבציון הבא, שמ' שהיא גזירת חכמים, ועי' תוי"ט אהלות פ"ז מ"ג, שאין הכוונה שהיא מדרבנן, אלא שאינם מפורשים בכתוב, וכעי"ז בהון עשיר שם, ועי' שעה"מ עירובין פ"ו ה"ז ד"ה עוד ראיתי, ועי' חזו"א דמאי סי' ט ס"ק כא, ושו"ת רמ"ז סי' טו (יא א), וע"ע הלכה למשה מסיני ציון 113 ואילך.
- ↑ עי' רש"י ביצה י א ד"ה כולם, וחולין קכה ב ד"ה טומאה; עי' ר"ש אהלות פ"ג מ"ו; עי' מאירי ביצה שם; עי' רע"ב אהלות פ"ז שם; עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צו; עי' ש"ך יו"ד סי' שעב ס"ק ב; עי' דרך החיים דיני טומאת כהן לקרובים ס"ק ב; עי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' צט, בד' רמב"ם שבציון 8. ועי' רש"י שבציון הקודם שנ' שהוא הל"מ, ועי' שמ"ק שם, ותה"ד ח"ב סי' כד, ששם לח א מוכח כדברי רש"י שבציון הקודם, ועי' דרך אניה בלב ים ביצה י א, וצל"ח ביצה שם, ופנ"י ביצה שם ושם, ושו"ת סמא דחיי יו"ד סי' יט (נב ב), ומים טהורים אהלות פ"ג מ"ו חרד"ן אות ד ואילך, ושו"ת בית אליקום סי' ו, בישוב סתירת ד' רש"י, ועי' תוי"ט שבציון הקודם, ואחרונים שבציונים 123, 122.ועי' קרי"ס טו"מ פ"ז, שכ"מ ממה שמועילה מחשבה לטהר את הפתחים, עי' ציון 43 ואילך. על הסוברים שאף כאשר הפתח פתוח, אין טומאה עוברת מבית לבית אלא מדבריהם, ע"ע טמאת אהל ציון 1321 ואילך.
- ↑ עי' משנ"א אהלות פ"ז שם.
- ↑ ע"ע צמיד פתיל.
- ↑ עי' משנ"א אהלות פט"ו מ"ד, בד' הרע"ב (והר"ש והרא"ש) שם. ועי' חזו"א אהלות סי' יג ס"ק ב.
- ↑ ע"ע אהל ציון 34.
- ↑ עי' שמ"ק ביצה שם, בשם מורי נר"ו, בד' רש"י שם, ומכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלה א) בדעתו. ועי' מכתם לדוד שם, שצידד לומר כן בד' שו"ת רשב"ש סי' תרלד בד' רש"י שם. ועי' ציון 122.
- ↑ עי' שמ"ק שם, בד' רש"י שם. ועי' ציון 258.
- ↑ ע"ע ספק איסור.
- ↑ עי' עץ החיים אהלות פ"ז מ"ג; מכתם לדוד שם (קלב א); עי' חי' פני אריה ביצה כז ב (וע"ש שדחה) ושמחת יום טוב שם י א בל' שני.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ עי' מכתם לדוד שם, וע"ש שכ"כ לישב סתירת ד' רש"י שבציון 110 ורש"י ביצה שבציון 111, וע"ש (קלג ב), שכ"כ בד' הר"ש שבציון 111.
- ↑ עי' מכתם לדוד שם; פתח האהל כלל א סי' ג (י ב). וע"ש שכ"כ לישב ד' רש"י חולין שבציון 111. ועי' ציונים 116, 232.
- ↑ עי' תפא"י אהלות שם בועז אות ה, בישוב ד' רש"י שבציון 111.
- ↑ ע"ע קבר סתום, ושם שי"ס שקבר סתום אינו מטמא אלא במגע, אבל פתחיו אינם מטמאים באהל.
- ↑ ע"ע טמאת אהל: דרך חלון או ארובה.
- ↑ ע"ע קבר סתום.
- ↑ סד"ט אהלות פ"ג מ"ו, בד' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א. וכעי"ז בשו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' סח (כו א). ועי' ציון 157.
- ↑ ע"ע קבורה.
- ↑ פתח האהל כלל א סי' ו, בד' רש"י שבציונים 110, 111. ועי' ציון 5.
- ↑ עי' ציון 110.
- ↑ שו"ת מטה יוסף יו"ד סי' ה.
- ↑ עי' ציון 111.
- ↑ שו"ת הרמ"ז סוס"י טו.
- ↑ ע"ע ארץ העמים ציון 1 ואילך.
- ↑ ע"ע בית הפרס ציון 79.
- ↑ ע"ע בית הפרס ציון 172 ואילך, וע' טמאת כהנים ציון 425 ואילך. הרמ"ז שם.
- ↑ עי' מטה יוסף שם, ע"פ המהרי"ט שבציון 266. ועי' ציון 112.
- ↑ ע"ע קבורה וע' שבת.
- ↑ עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צו.
- ↑ עי' מהרי"ט שם, בשם אביו המבי"ט.
- ↑ עי' ציון 266.
- ↑ מהרי"ט שם.
- ↑ שו"ת משאת משה יו"ד ח"א סי' כד; שו"ת פרי הארץ ח"א יו"ד סי' יט.
- ↑ ע"ע קבורה (מת).
- ↑ שו"ת מעשה אברהם יו"ד סי' נז (קכז ב).
- ↑ שו"ת רע"א ח"ב סוס"י יח.
- ↑ שו"ת נחפה בכסף ח"א יו"ד סי' ו, ושכן ד' מהר"א אמיגו בתשובה כ"י.
- ↑ נחפה בכסף שם, וע"ש שזה נלמד בק"ו מדין קבורה בלילה.
- ↑ אהלות פ"ד מ"ב, ומובא בחולין קכה ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה רבי יוסי; רע"ב שם.
- ↑ משנה שם.
- ↑ רמב"ם טו"מ פי"ח ה"ד.
- ↑ תוס' חולין שם ד"ה יכול; רשב"א שם; חי' הר"ן שם; עי' פי' הרא"ש אהלות שם. ועי' ראשונים הנ"ל שכ"כ לישב מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 154, 157, 158. ועי' פי' הרא"ש שם, בשם הר"ר מנחם, שזה שאמר ר' יוסי שהשדרה והגולגולת של מת דינן כמת, עי' ציון 244, היינו משום שהן כמת, ועי' תפא"י שם בועז אות ו, שהיינו שאין דרך לשוברם, ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ עי' משנ"א שם; עי' סד"ט אהלות שם, בשם הרה"ק מראדאמסק. ועי' אחרונים הנ"ל, שכ"כ לישב מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 153, 157, 158, 202.
- ↑ עי' ציון 127.
- ↑ עי' ציון 125.
- ↑ סד"ט שם, וע"ש, שיישב זה מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 153, 154, 158.
- ↑ מעיני יהושע אהלות שם, וע"ש, שיישב בזה מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 153, 154, 157.
- ↑ עי' ציון 261.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 262.
- ↑ מעיני יהושע אהלות פ"ד מ"ב.
- ↑ חזו"א אהלות סי' טו ס"ק ג.
- ↑ ע"ע אהל המת ציון 30, וע' טמאת אהל ציון 755 ואילך.
- ↑ סד"ט אהלות פ"ד (פז א ופח ב).
- ↑ ציון 790 ואילך.
- ↑ ציון 222 ואילך.
- ↑ ע"ע דם המת ציון 34 ואילך, וע' מת, וע' עצמות.
- ↑ עי' ציונים 111, 114.
- ↑ עי' ציון 112.
- ↑ פתח האהל כלל א סי' ד.
- ↑ ע"ע טמאה ציונים 592, 600.
- ↑ עי' שו"ת ישועות מלכו יו"ד סוס"י ע; שו"ת נפש חיה יו"ד סי' צח; שו"ת חיי אריה סי' סז; תפא"י אהלות פט"ז בועז אות ה; פתח האהל כלל א סי' ו; [בית אליקום סי' ו]; עי' שערי טהר ח"ה שער א סי' ב אות יז.
- ↑ עי' ציון 111 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 589, 593 ואילך. עי' ישועות מלכו שם; נפש חיה שם; עי' חיי אריה שם.
- ↑ עי' ציון 110.
- ↑ תפא"י שם.
- ↑ עי' ציונים 111, 115.
- ↑ ע"ע קבורה.
- ↑ ע"ע ציון 108.
- ↑ פתח האהל שם.
- ↑ עי' אחרונים דלהלן.
- ↑ עי' דרישה ופרישה יו"ד סי' שעא אות ב; שו"ת הררי קדם סי' נא (ר' יצחק איילינבורג); עי' פנ"י סוכה יח א. ועי' פרישה ופנ"י שם, שכ"כ לד' הסוברים בציון 260 שפתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, אינו טמא, ועי' הררי קדם שם, שכ"כ אף לד' הסוברים בציון 258 שאף פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, טמא, שלא אמרו כן אלא במקום שהטומאה מטמאת במקומה טומאת אהל, ועי' ציון 186.
- ↑ משנה אהלות פ"י מ"ב; טוש"ע יו"ד שעא ב.
- ↑ עי' דרישה ופרישה שם אות ב; פנ"י שם. ועי' ט"ז שם ס"ק ד.
- ↑ עי' שו"ת מעשה אברהם יו"ד סי' נז (קכז ב), לד' הסוברים בציון 258 שאף פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, טמא.
- ↑ ע"ע טמאת אהל ציון 463.
- ↑ עי' משנה אהלות פ"ד מ"א.
- ↑ עי' משנ"א שם. ועי' תפא"י שם יכין אות ח: אין צריך להעתיק המגדל ממקומו, ועי' מנח"ש ח"א סי' עב אות א.
- ↑ שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' מב.
- ↑ חי' רח"ה טו"מ פי"א ה"ה.
- ↑ עי' חזו"א אהלות סי' יג ס"ק ב.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ אהלות פ"ח מ"ו.
- ↑ עי' ר"ש ורא"ש שם.
- ↑ משנה שם (בסתם); תוספתא שם פ"ט ה"ו (ועי' חס"ד שם, שמגיה ל' התוספתא, ולדעתו כן היא ד' ר' יוסי הגלילי בשיטת ר' יהושע); טוש"ע יו"ד שעא ג.
- ↑ ר"ש שם; רא"ש שם ובהלק"ט הל' טומאה סי' ט.
- ↑ רא"ש הלק"ט שם; פרישה שם אות ד; ט"ז שם ס"ק ה; ש"ך שם ס"ק ו.
- ↑ תוספתא שם. ועי' חס"ד שם, שמגיה ל' התוספתא, ולדעתו כן היא דעת ר' יוסי הגלילי בשיטת ר' אליעזר, ויש תנאים שסוברים שכ"ה אף ד' ר' יהושע. ועי' סד"ט אהלות פ"ח מ"ו (קלו ב), שמצדד לומר (לולא שבטוש"ע משמע לא כן) שאף התנאים שבציון 196 אינם מטמאים אא"כ שני החדרים הם בחלל אותו בית, שנמצא ששני חצאי זיתי המת נמצאים באותו החלל, אבל אם הם בשני בתים שונים, אינם מטמאים.
- ↑ עי' ציון 150.
- ↑ שו"ת מנח"ש ח"א סי' עב אות א. וכ"מ בחדרי דעה יו"ד סי' שעא ס"ד.
- ↑ עי' משנ"א אהלות שם. ועי' ציון 155.
- ↑ ע"ע טמאה רצוצה ציון 3.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 12 ואילך.
- ↑ עי' מהר"ם מרוטנבורג אהלות פ"ו מ"ז שהובא בתוי"ט שם.
- ↑ עי' ר"ש אהלות פ"ו מ"ז; עי' רע"ב שם. וכעי"ז בפי' הרא"ש שם.
- ↑ משנה אהלות שם.
- ↑ עי' ראשונים הנ"ל.
- ↑ [שם]; רע"ב שם. ועי' [הרא"ש שם]: כאילו אין שם פתח כלל.
- ↑ מהר"ם מרוטנבורג שם.
- ↑ פתח האהל כלל א סי' ט.
- ↑ עי' ציון 108.
- ↑ עי' פתח האהל שם בסוהס"י; עי' חזו"א סי' ג ס"ק ד, בל' ראשון. ועי' פתח האהל שם, שמצדד לומר שלסוברים שגדר דין סוף טומאה לצאת הוא להחשיב כאילו הטומאה כבר יצאה, עי' ציון 107, אומרים כן אף בטומאה רצוצה, ועי' להלן.
- ↑ עי' חזו"א שם, בל' שני, וע"ש שכ"כ אף בד' הסוברים שגדר דין סוף טומאה לצאת הוא להחשיב כאילו הטומאה כבר יצאה, ועי' לעיל. ועי' [הרא"ש שם] בהגה"ה.
- ↑ אהלות פ"ד מ"א.
- ↑ [שם]. ועי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שפי' בע"א. ועי' משנ"א שם. ועי' ציון 216.
- ↑ ע"ע טמאת אהל ציון 427 ואילך.
- ↑ א"ר אהלות שם.
- ↑ א"ר שם. ועי' ציון 212.
- ↑ ציונים 78 ואילך, 280 ואילך. ועי' ר"ש ורע"ב אהלות פי"א מ"ז, שנ' שאין אומרים סוטל"צ בטומאה בלועה.
- ↑ עי' אהלות פ"ד מ"א, ומ"ב, ומ"ג, ופ"ט מ"ט, ומ"י: דרך הטומאה לצאת ואין דרכה להיכנס.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם פ"ג מ"ז, ושו"ת חת"ס יו"ד סי' שמ בדעתו. ומ' שה"ה אם אין פתח כלל בדרך יציאה, הפתחים שבדרך הכניסה טמאים.
- ↑ עי' ציונים 28 ואילך, 43 ואילך.
- ↑ עי' אהלות פ"ג מ"ו, ור"ש ורא"ש ורע"ב שם; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א.
- ↑ עי' רש"י ביצה י א ד"ה ארבעה; ר"ש ורע"ב אהלות שם; עי' מאירי נדה כז ב. ועי' רש"י ערובין סח א ד"ה נפתח, שבפחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים אינו חשוב להציל על השאר, ועי' מעדני יו"ט על רא"ש הלק"ט סי' ט אות נ (ומה שנכתב שם: בפ' בתרא דביצה דף ל"ז, הוא ט"ס), שאפשר שהיינו משום שאינו ראוי להוצאת המת. ועי' ריטב"א ערובין ל א, שאם ישנם רק פתחים קטנים, שאין בהם ארבעה טפחים, כולם טמאים, ועי' מים טהורים אהלות שם חרד"ן אות ו, שמצדד לומר כן בד' רש"י נדה כח א ד"ה וטהרו, ועי' [ערובין שם ד"ה פתחו], שמ' שאם ישנם רק פתחים קטנים, כל חור מלא אגרוף טמא, ועי' משנ"א אהלות שם, וחזו"א אהלות סי' יז ס"ק ד.
- ↑ עי' חס"ד וחזו"י לתוספתא אהלות פ"ה ה"א, ופתח האהל כלל א סי' ד, בדעת אחרים משום ר' נתן שם: כל הטומאות הפורשות מן המת כמת. ועי' ציון 249, שי"מ את דברי אחרים בע"א.
- ↑ עי' [ערובין ל א ד"ה בההוא].
- ↑ עי' נדה כח א, ופי' ר"ח שם (נד' בהדרום חוב' נא עמ' 69) ורש"י שם ד"ה וטהרו; עי' ריטב"א ערובין ל א; עי' רש"ש אהלות פ"ג מ"ו.
- ↑ ר"ח שם.
- ↑ ע"ע טמאת אהל ציון 1287. עי' ריטב"א שם.
- ↑ ע"ע הנ"ל שם.
- ↑ רש"י חולין קכה ב ד"ה טומאה. ועי' ציונים 122, 252 ואילך.
- ↑ עי' תוס' ב"ב יב א ד"ה פרץ. ועי' חזו"א שם.
- ↑ עי' מעיני יהושע אהלות פ"ג מ"ז, בד' התוספתא שם פ"ה ה"ב (ועי' זר זהב שם), שביב שהוא קמור תחת הבית ואין ביציאתו ד"ט, אם יש בו טומאה הבית טמא, שהיינו כאשר יש בו מת שלם, ומשום שאין סוף טומאה לצאת בפתח שאין בו ד"ט, ושכ"ה בפירוש הרא"ש אהלות שם, ושכ"מ בר"ש שם.
- ↑ עי' תוספתא אהלות פ"ה ה"א; עי' [ערובין ל א], ועי' ד' אביי [[1]], שזה משום שאין דרך לנתח את המת לאברים, ועי' ציון 240. ועי' זר זהב לתוספתא שם, וסד"ט אהלות פ"ג מ"ו, שר' ישמעאל משום ר' נתן שבציון 241 חולק וסובר שדין פתחו במילואו נאמר במת קטן ולקולא, ועי' ציון 240.
- ↑ עי' [שם ד"ה פתחו וד"ה בההוא]; עי' ריטב"א שם. ועי' חזו"א אהלות סי' יז ס"ק ד, שפתח כמילואו מציל אף על פתחים שיש בהם ד"ט, וע"ש שמצדד שאף החולקים על רשב"א (עי' ציונים 234, 240), מודים בזה.
- ↑ [ערובין שם]; הערוך ע' פתח א. וכ"מ ב[שם ד"ה בההוא], ובתור"פ שם.
- ↑ עי' רשב"א וריטב"א ערובין שם, בשם הראב"ד. ועי' ציון 239.
- ↑ תור"פ ערובין שם. ועי' מאירי שבציון 239.
- ↑ עי' [שם], בבי' ד' ר' יוחנן שם: עוג מלך הבשן פתחו בארבעה. ועי' מאירי שם, שמ' שהיינו שעתיד לצרף את הפתחים הקטנים לפתח הגדול, ועי' תור"פ שבציון 238. ועי' שפ"א שם, שהיינו דווקא משום שמ"מ יש שיעור בפתח זה להוצאת מת סתם, ועי' רשב"א וריטב"א שם, בשם הראב"ד, שמ' שאף אם חשב על פתח שיש בו פחות מד"ט מועילה המחשבה להציל על שאר הפתחים, ועי' שפ"א שם שתמה, ועי' גאון יעקב עירובין שם, שמסופק אם כונת הראב"ד כן, ועי' אהלות פ"ז מ"ג: חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ד' על ד' טפחים, ומ' שאם אין בו שיעור ד"ט אין המחשבה מועילה. ועי' רש"י שם ד"ה בההוא, שמ' שאף אם כל הפתחים יתרים על ד"ט ואחד מהם גדול מהאחרים, הוא מציל עליהם, ועי' ראש משביר שם, ועי' רש"ש שם שצידד לומר לא כן.
- ↑ מאירי ערובין שם. וכ"מ ברמב"ם שם, שלא הזכיר דין זה (ועי' ציון 234, שטעם ד' רשב"א משום שאין דרך לנתח את המת לאברים, ועי' פהמ"ש אהלות פ"ז מ"ד (לנוסח הדפוס, ובכת"י ליתא), שהטעם שבמת שלם די בארבעה טפחים, משום שיכול להוציאו לאברים, ועי' פתח האהל כלל א סי' ב (ט ב), שהיינו משום שאין הלכה כרשב"א). ועי' שפ"א שם שתמה מ[עירובין שם], שמ' שאין חולק על רשב"א, וכעי"ז תמה בסד"ט אהלות פ"ג מ"ו, ועי' חסדי דוד לתוספתא שם, שמסתם המשנה שם משמע שלא כרשב"א, ועי' ציון 234.
- ↑ עי' גי' הגר"א בתוספתא אהלות פ"ה ה"א: מת שהוא פחות מארבעה טפחים. ועי' זר זהב לתוספתא שם, שרשב"א שבציון 234 חולק וסובר שדין פתחו במילואו נאמר במת גדול ולחומרא. ועי' גי' התוספתא שלפנינו: אהל שהוא פחות מארבעה טפחים, ועי' חס"ד שם.
- ↑ אהלות פ"ג מ"ו.
- ↑ עי' פי' הרא"ש אהלות פ"ד מ"ב, וא"ר שם פ"ג מ"ו, וחס"ד לתוספתא שם, ומשנ"א אהלות פ"ג מ"ו, בביאור דברי ר' יוסי: השדרה והגולגולת כמת (עי' ציון 244), שהיינו דווקא השדרה והגולגולת, אבל יותר מכזית מן המת אינו כמת. ועי' סד"ט אהלות פ"ג מ"ו ופ"ד מ"ב, שברמב"ם טו"מ פ"ז ה"א, מ' שר' יוסי אינו חולק על ת"ק בזה, וכ"מ בתוי"ט שבציון הנ"ל.
- ↑ משנה אהלות פ"ג מ"ו. ועי' ציון 153, שר' יוסי סובר שאין אומרים סוטל"צ אלא במת שלם, ועי' פי' הרא"ש שם פ"ד מ"ב, שד' ר' יוסי על שדרה וגולגולת נאמרו בד' ת"ק, ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ תוי"ט שם. ועי' ציון 243. ועי' משנ"א שם.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שאין הלכה כן (ועי' מלאכת שלמה שם, שכ"מ ברמב"ם טו"מ פ"ז, שלא הביא דין זה), ועי' רע"ב שם, שהלכה כן (ועי' מלאכת שלמה שם, שמצדד להגיה: ואין הלכה כן), ועי' תוי"ט שם, שמצדד בדעתו שלא נחלק ת"ק עם ר' יוסי בזה.
- ↑ תוספתא אהלות פ"ה ה"א.
- ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 9, וע' מת. סד"ט אהלות פ"ג מ"ו.
- ↑ ציון 226.
- ↑ עי' ראשונים דלהלן.
- ↑ משנה אהלות פ"ד מ"ב.
- ↑ רש"י חולין קכה ב ד"ה שיש; רע"ב אהלות שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה טומאה; עי' רע"ב שם. ועי' ציון 122. ועי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שפי' בע"א.
- ↑ עי' רש"י חולין קכו א ד"ה פיו לפנים.
- ↑ אהלות פי"א מ"ז (וי"ג: ר' אליעזר).
- ↑ רש"י שם ד"ה הבית (הב'); ר"ש אהלות שם.
- ↑ א"ר אהלות שם; משנ"א שם; תפא"י שם אות לז. ועי' משנה שם, דעות תנאים נוספות (וע"ע טמאת אהל ציון 1913 ואילך), ועי' תפא"י שם, שהיינו משום שכיון שמת הכלב, אין הטומאה עתידה לצאת דרך בית הרעי שלו, ועוד, שאינה עתידה לצאת אלא אחרי שתתעכל.
- ↑ עי' ארחות חיים הל' טומאה סי' עא אות ו וכלבו סי' קיד, בשם הר"ר שמואל (ועי' ציון 259); עי' תה"ד ח"ב סי' כד (ולקט יושר יו"ד עמ' 89), בשם חמשה זקנים, ובשם הר"ר מאיר ס"ל; עי' פי' החרדים לירושלמי ברכות פ"ג ה"א; רמ"א בשו"ע יו"ד שעא ד, בשם יש מחמירין. ועי' שולחן גבוה יו"ד ס"ק יא, שכן המנהג בירושלים ובשלוניקי. ועי' שמ"ק שבציון 117, שמצדד בד' רש"י שבציון 111, שאף שלדעתו דין סוף טומאה לצאת הוא מהל"מ, כשיש הפסק אויר הוא טמא מדרבנן.
- ↑ עי' ארחות חיים וכלבו בשם הר"ר שמואל שם, ושו"ת רדב"ז ח"א סי' תעו בדעתו, וע"ש שמטעם זה התיר הר"ר שמואל לכהן לעבור דרך פתח בית הקברות, כי שמא לא יוציאנו דרך שם אלא יקברנו במקום אחר.
- ↑ עי' ארחות חיים שם, בשם ה"ר מנוח; עי' תה"ד (ולקט יושר) שם, ושכ"ד הר"ר שלום, וע"ש שמ"מ חלילה להפליג על הנוהגים איסור, ועי' להלן; שו"ת מהרי"ל סי' קנ (קסא) אות ו; שו"ת רשב"ש סי' תרלד; עי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תעו; רמ"א שם, בשם יש מתירין; לבוש שם ס"ג; שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צו; שו"ת הררי קדם סי' נא (ר' יצחק איילינבורג), ושכן המנהג פשוט בכל הקהלות הקדושות; (שו"ת פרי הארץ ח"א סי' יט; שו"ת חכ"צ סי' קג; פנ"י סוכה יח א; א"ר אהלות פי"א מ"א וזר זהב לתוספתא אהלות פ"ח ה"ד; חדרי דעה יו"ד שם. ועי' שו"ת מעשה אברהם יו"ד סי' נז (קכז א), שכן המנהג באיזמיר. ועי' פרי הארץ וחכ"צ שם, שכ"מ באהלות פי"א מ"א, שבית שנסדק ויש טומאה בחלקו הפנימי, הכלים שבחלקו החיצוני אינם טמאים, אף על פי שסוף טומאה לצאת דרך שם. ועי' ציונים 180, 273.
- ↑ מהרי"ל שם; חדרי דעה שם; פנ"י שם. ועי' שו"ת רע"א ח"ב סי' יח, שה"ה כאשר אין אויר מפסיק בין פתח החצר ובין מקום הטומאה, כגון שכל בתי החצר מחוברים בכתליהם.
- ↑ תה"ד שם; עי' לבוש .
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' תעו. ועי' תה"ד ורדב"ז שם, שכ"מ בתוספתא אהלות פ"ח ה"ד, שבית שהמת בתוכו והיה לו פתח קטן בתוך פתח גדול, וחשב להוציאו בפתח הקטן, הגדול טהור, ופי' הר"ש אהלות פ"ז מ"ג, שהשער הקטן הוא בתוך חלל השער הגדול, שנמצא שסופו של המת לעבור תחת תקרת השער הגדול, ואעפ"כ הוא טהור (וכ"מ ברמב"ם טו"מ פ"ז ה"ב, ועי' ראב"ד שם שמפרש בע"א), וכ"ש ששאר הפתחים ואהלים שעתיד המת לעבור תחתיהם טהורים.
- ↑ תוספתא אהלות שם.
- ↑ א"ר שם וזר זהב שם. ועי' ר"ש אהלות פ"ז מ"ג, שפי' ד' התוספתא בע"א.
- ↑ ע"ע מנהג. עי' מהרי"ט שם; חכ"צ שם. ועי' מהרי"ט שם, שהיינו דווקא הנוהגים כן מחמת דין סוטל"צ, אבל הנוהגים כן מחשש שמא תבוא לשם הטומאה פתאום, אין מנהגם מנהג טעות, ועי' שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שלט, שאם היו פתחים קטנים שא"א לעמוד שם כשתעבור שם המיטה, מותר לעמוד שם, ועי' ציון 142. ועי' מהרי"ט שם, שמוכח שלא היה ס' תה"ד בידו, ועי' שו"ת מטה יוסף יו"ד סי' ה, שאפשר שאם היה רואה המהרי"ט את ד' התה"ד שבציון 258, היה חוזר בו והיה חושש לד' המחמירים. ועי' הררי קדם שם, שהיא חומרא בעלמא.
- ↑ עי' שו"ת רשב"ש סי' תקלד, בד' רש"י ביצה י א ד"ה כולם (לדעתו בציון 16, שרק הכלים טמאים), ושו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נא (קלה ב) בדעתו.
- ↑ שו"ת נחפה בכסף ח"א יו"ד סי' ו, בדעת הראשונים שבציון 258; עי' דג"מ יו"ד סי' שעא ס"ד.
- ↑ נחפה בכסף שם.
- ↑ דג"מ שם, וע"ש שהוכיח כן מפהמ"ש לרמב"ם אהלות פ"ז מ"ג (בתרגום ישן), שפתח שיכול להוציא בו את המת לאברים מציל על שאר הפתחים, אע"פ שאסור לחתוך את המת, וק"ו אם יכול להוציאו דרך מעלה, ועי' ציון 149 ואילך, ועי' שו"ת שמן ראש סי' עג, ופתח האהל כלל א סי' ב (י א).
- ↑ אהלות פי"א מ"א.
- ↑ עי' רמב"ם טו"מ פט"ז ה"ו ופמה"ש אהלות שם.
- ↑ נחפה בכסף שם, וע"ש שיישב בזה קושיית האחרונים שבציון 260.
- ↑ דג"מ שם.
- ↑ אהלות שם.
- ↑ נחפה בכסף שם.
- ↑ אהלות שם.
- ↑ עי' תוספתא אהלות פי"ב ה"א: אמר רבי, תמה אני אם אמר ר' יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, ועי' ר"ש שם.
- ↑ עי' ציון 224. נחפה בכסף שם.
- ↑ עי' ציון 258.
- ↑ תה"ד ח"ב סי' כד (ולקט יושר יו"ד עמ' 89).
- ↑ דברי חמודות לרא"ש הלק"ט הל' טומאה אות כו, הובא בש"ך יו"ד סי' שעא ס"ק ט.
- ↑ שו"ת חכ"צ סי' קג. וע"ש, שה"ה אם עתידים להוציא את המת מעיר אחת ולהכניסו לעיר אחרת, פתחי העיר השניה טהורים.
- ↑ עי' תוספתא שבציון 269, ותוספתא אהלות סופ"ט, ופתח האהל כלל א סי' א (ב א ד"ה פירוש).
- ↑ עי' פתח האהל שם, בד' שמ"ק ביצה י א בשם מורו, ובד' תה"ד ח"ב סי' כד. וע"ש, שתמה מתוספתא דלעיל.
- ↑ עי' ציון 112.
- ↑ עי' שמ"ק שם, ופתח האהל שם בדעתו.
- ↑ עי' תה"ד שם, ופתח האהל שם בדעתו. ועי' פתח האהל שם, שמ' שאם מוציאים אותו מחדר אחד לחדר אחר, אף פתח החדר הפנימי אינו טמא.