פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמד ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | קניית המכס
הקדמה לסעיף
כנזכר בסעיף ד', אסור ליהודי להעסיק גוי במלאכה בפרהסיא. הפוסקים כותבים שאם יש פסידא גדולה, וייתכן שהיהודי יבוא לעבור בעצמו איסורים, הקלו להשכיר גוי (בקבלנות בלבד) שיעשה את מלאכת היהודי.
האחרונים כותבים שאפילו כשאין ממש הפסד, מותר מטעמים שונים (ט"ז ומג"א).
מרדכי בשם מהר"ם: יהודי שקנה את המכס, מותר לו להעמיד גוי בקבלנות במקומו אבל לא בשכירות. הטעם:
- כמו שהתירו לתת עורות לגוי לעבדן מערב שבת אם זה בקבלנות, כך גם פה (אלא שאסור לומר לו לעבוד בשבת עצמה, וכאן מבקש ממנו לעבוד בשבת עצמה, לכן צריך טעמים נוספים).
- כיוון שיש פסידא ויש חשש שיעבור איסור תורה[1] (שיבוא לכתוב), מותר למרות שהיהודי מבקש מהגוי לעבוד בשבת (וזה אסור בעורות לעבדן), כמו שהתירו לבקש מגוי לטלטל את כיסו של היהודי ברה"ר שמא יבוא היהודי לעשות בעצמו (ב"י).
אמנם אסור לשבת שם ולראות את גביית המכס.
הבית יוסף מוסיף:
למרות שיש כאן פרהסיא התירו, כיוון שיש כאן מקום פסידא.
מהר"ם התיר רק אחרי שכבר קנו את המכס אבל לא התיר לקנות. או שמא אם קונה ביום חול אין איסור וכשתבוא שבת כבר נחשב מקום צורך.
☜ שו"ע פוסק את דברי המהר"ם.
רמ"א: אפשר גם להשכיר לגוי את כל השבתות והרוויח ילך לגוי. (ואין בזה משום שכר שבת כי זה נחשב כאילו הגוי קנה מהיהודי סחורות שאמורות להגיע לו בשבת עצמה (מג"א). ולא ישב שם היהודי לראות את העסק (דווקא אם רוצה לדעת את החשבון והעסק, אבל אם יושב כדי שלא יגנוב הגוי מותר (ט"ז)).
עוד כותב הרמ"א: אם המלך נתן ליהודי להיות אחראי על מטבעות המלך- מותר לו לתת לגוי בקבלנות את שכרו משום פסידא (ולכן מותר, למרות שידוע שזו מלאכת היהודי (שער הציון)).
- בפשט משמע שבמכס שאין חשש שהיהודי יבוא לעשות איסור תורה אין להתיר להושיב שם גוי בקבלנות. והט"ז והמג"א מתירים גם כך משום פסידא[2].
- שכיר יום אסור בכל מקרה[3] (משנ"ב). (לכן אסור לתת לגוי שכר על מזיגה בבית מרזח של היהודי[4], אלא רק אם יקנה לגוי את כל מה שהוא ימכור בשבת או שיעבוד בקבלנות. בעיקרון מותר ליהודי לשבת ולראות שהגוי לא גונב, ולא יתערב בשום דבר, אלא שזה קשה, והעולם מקילים והנח להם מוטב שיהיו שוגגים (משנ"ב)).
- שכר שבת במקום הפסד: הרמ"א לא הזכיר שצריך לחשוש לשכר שבת. למג"א לא ברור שאפשר להקל בזה (שהרי בסימן רמג, א מוכח שאסרו שכר שבת במקום הפסד). לט"ז, תוספות שבת גר"א (ועוד אחרונים) מותר, וכך הלכה (ביה"ל).
הערות שוליים
סעיף ו | קניית המכס
הקדמה קצרה
כנזכר בסעיף ד', אסור ליהודי להעסיק גוי במלאכה בפרהסיא. הפוסקים כותבים שאם יש פסידא גדולה, וייתכן שהיהודי יבוא לעבור בעצמו איסורים, הקלו להשכיר גוי (בקבלנות בלבד) שיעשה את מלאכת היהודי.
האחרונים כותבים שאפילו כשאין ממש הפסד, מותר מטעמים שונים (ט"ז ומג"א).
מרדכי בשם מהר"ם: יהודי שקנה את המכס, מותר לו להעמיד גוי בקבלנות במקומו, אבל לא בשכירות. הטעם:
כמו שהתירו לתת עורות לגוי לעבדן מערב שבת אם זה בקבלנות, כך גם פה (אלא שאסור לומר לו לעבוד בשבת עצמה, וכאן מבקש ממנו לעבוד בשבת עצמה, לכן צריך טעמים נוספים).
כיוון שיש פסידא ויש חשש שיעבור איסור תורה[5] (שיבוא לכתוב) מותר, למרות שהיהודי מבקש מהגוי לעבוד בשבת (וזה אסור בעורות לעבדן), כמו שהתירו לבקש מגוי לטלטל את כיסו של היהודי ברה"ר שמא יבוא היהודי לעשות בעצמו (ב"י).
⤶ אמנם אסור לשבת שם ולראות את גביית המכס.
הבית יוסף מוסיף: למרות שיש כאן פרהסיא התירו, כיוון שיש כאן מקום פסידא. ומהר"ם התיר רק אחרי שכבר קנו את המכס אבל לא התיר לקנות. אך שמא אם קונה ביום חול אין איסור וכשתבוא שבת כבר נחשב מקום צורך.
☜ שו"ע פוסק את דברי המהר"ם.
רמ"א: אפשר גם להשכיר לגוי את כל השבתות והרוויח ילך לגוי. (ואין בזה משום שכר שבת כי זה נחשב כאילו הגוי קנה מהיהודי סחורות שאמורות להגיע לו בשבת עצמה (מג"א)). ולא ישב שם היהודי לראות את העסק (דווקא אם רוצה לדעת את החשבון והעסק, אבל אם יושב כדי שלא יגנוב הגוי מותר (ט"ז)).
עוד כותב רמ"א: אם המלך נתן ליהודי להיות אחראי על מטבעות המלך- מותר לו לתת לגוי בקבלנות את שכרו משום פסידא (ולכן מותר, למרות שידוע שזו מלאכת היהודי (שער הציון)).
- משמע (מטעם המהר"ם להתר) שבמכס שבו אין חשש שהיהודי יבוא לעבור על איסור תורה (כגון שלא כותבים בו) אין להתיר להושיב שם גוי בקבלנות. אך הט"ז והמג"א מתירים גם כך משום פסידא[6].
- שכיר יום אסור בכל זה בכל אופן (משנ"ב). (לכן אסור לתת לגוי שכר על מזיגה בבית מרזח של היהודי[7], אלא רק אם יקנה לגוי את כל מה שהוא ימכור בשבת או שיעבוד בקבלנות. בעיקרון מותר ליהודי לשבת ולראות שהגוי לא גונב, ולא יתערב בשום דבר, אלא שזה קשה, והעולם מקילים, והנח להם מוטב שיהיו שוגגים (משנ"ב)).
- שכר שבת במקום הפסד: הרמ"א לא הזכיר שצריך לחשוש לשכר שבת. למג"א לא ברור שאפשר להקל בזה (שהרי בסימן רמג, א מוכח שאסרו שכר שבת במקום הפסד). לט"ז, תוספות שבת גר"א (ועוד אחרונים) מותר, וכך הלכה (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ או שהגם שיש פה רק איסור דרבנן, אין הבדל באמירה לגוי שלא במקום מצווה בין איסור תורה לאיסור דרבנן (אם מותר במקום פסידא מותר גם בשבות אחת, ואם אסור גם בשבות דשבות אסור).
- ↑ בפשטות אפשר להתיר מטעם שבות דשבות במקום פסידא שמותר (שז, ה, ויט) אמנם במג"א כתב שאפילו למי שאוסר שם יודה שפה מותר כדי שלא ישתקע ממונו בידי גוי. והט"ז כתב שמותר כיוון שיש חשש שאם לא נתיר לו על ידי גוי, הוא יבוא לעשות איסורי דרבנן בעצמו, שזה חמור יותר. ואמנם יש בזה מחלוקת בסימן שלד, ב, וכמו שהעיר התוספת שבת (שער הציון).
- ↑ לכן אסור לתת לגוי שכר על מזיגה בבית מרזח של היהודי, אלא רק אם יקנה לגוי את כל מה שהוא ימכור בשבת או שיעבוד בקבלנות. בעיקרון מותר ליהודי לשבת ולראות שהגוי לא גונב, ולא יתערב בשום דבר, אלא שזה קשה, והעולם מקילים והנח להם מוטב שיהיו שוגגים (משנ"ב).
- ↑ וגם הפוסקים שהתירו שבות דשבות במקום פסידא יאסרו כאן, כיוון שהיה יכול לתקן מערב שבת שלא יעבור על איסורים (שער הציון). [משמע קצת שבדיעבד אפשר להתיר, אלא אם כן נאמר שקנסו אותו כיוון שפשע, וצ"ב].
- ↑
או שהגם שיש פה רק איסור דרבנן, אין הבדל באמירה לגוי שלא במקום מצווה בין איסור תורה לאיסור דרבנן (אם מותר במקום פסידא מותר גם בשבות אחת, ואם אסור גם בשבות דשבות אסור).
- ↑ בפשטות אפשר להתיר מטעם שבות דשבות במקום פסידא שמותר (שז, ה, ויט) אמנם מג"א כתב שאפילו האוסר שם יתיר כאן, כדי שלא ישתקע ממונו בידי גוי. והט"ז כתב שמותר כיוון שיש חשש שאם לא נתיר לו על ידי גוי, חיישינן שיבוא לעשות איסורי דרבנן בעצמו, שזה חמור יותר. ואמנם יש בזה מחלוקת בסימן שלד, ב, וכמו שהעיר התוספת שבת (שער הציון).
- ↑ וגם הפוסקים שהתירו שבות דשבות במקום פסידא יאסרו כאן, כיוון שהיה יכול לתקן מערב שבת שלא יעבור על איסורים (שער הציון). [משמע קצת שבדיעבד אפשר להתיר, אלא אם כן נאמר שקנסו אותו כיוון שפשע, וצ"ב].