פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | השכרת בהמה
סמ"ק, סמ"ג, תרומה, מרדכי וטור: אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לגוי, אפילו ביום ראשון כי מצווה על שביתתה.
☜ וכך פוסק שו"ע.
סמ"ג, תרומה ומרדכי: אסור ליהודי להשכיר לגוי בהמה על מנת שתנוח בשבת.
☜ רמ"א: מותר להשכיר לגוי על מנת שיחזיר אותה קודם השבת, אבל אסור להתנות שתנוח בשבת, כיוון שהגוי אינו נאמן.
⤶ משום שלא נתפס כגנב אם יעבוד בה בשבת, מה שאין כן אם התנה עימו שיחזיר לו לפני שבת, שהגוי פוחד לעבוד בה בשבת (משנ"ב).
גם אם הגוי שכר את הבהמה מישראל, עדיין אסור שתעבוד בשבת כיוון שספק אם שכירות קונה לגמרי, ולכן יש להחמיר גם אם הגוי השכיר ליהודי. אבל אם שכר מגוי והשכיר לגוי- מותר ממאי נפשך (משנ"ב).
אם קנה או מכר לגוי רק בכסף או רק במשיכה, יש ספק אם המכירה חלה ויש להחמיר לעניין שביתת הבהמה (תוספת השבת).
❖ אם מפקיר את הבהמה
הגמרא (יח:) מבררת לפי בית שמאי שסוברים שיש שביתת כלים, כיצד מותר להשתמש בגיגית שיש בה שכר, או בנר בשבת? ומיישבת שמותר אם מפקיר אותם.
הראשונים דנו האם הפקרה תועיל גם לעניין שביתת בהמה:
◄ תוספות, רא"ש, מרדכי, רבינו ירוחם, סמ"ג וטור: אין לסמוך על הפקר בשביל להשכיר לגוי סוס, כיוון שהגמרא התירה רק כי אי אפשר אחרת, ועוד שאין זה דבר מפורסם.
⤶ בית יוסף: הראשונים אסרו רק אם מפקיר בינו לבין עצמו, אבל בפני שלושה מותר (ואפשר שאפילו בפני אחד מותר).
☜ ב"ח: מותר להשכיר על מנת להפקיר בפני שלושה. משנ"ב: בשעת הדחק אפשר לסמוך על הב"ח.
◄ סמ"ק: מותר בשלושה תנאים: 1. בהבלעה. 2. שיפקיר (אפילו בפני אחד (ב"י)). 3. שלא יעשה בערב שבת.
◄ אור זרוע (מובא בדרכי משה): אסור בהפקר, ואפילו בפני שלושה.
◄ רבינו שמשון: מותר להפקיר בהמתו אפילו בינו לבין עצמו.
◄ הגהות מרדכי ואגור: אם אמר לגוי: 'בהמתי קנויה לך' מותר[1].
◄ רא"ש וריב"ש (כך משמע מדבריו): יעשה את ההפקר לפחות בפני אחד אם השאיל לגוי את הבהמה ולא החזיר לו לפני שבת[2].
☜ שו"ע: אסור להפקיר בשביל להשכיר. אבל אם השכיר והגוי לא מחזיר יפקיר בינו לבין עצמו או יאמר 'בהמתי קנויה לגוי' כדי להנצל מאיסור תורה.
⤶ אסור גם למכור רק ליום השבת מפני החשד (משנ"ב).
מהתורה מספיק שיפקיר בינו לבין עצמו ומדרבנן צריך בפני שלושה. אלא שכיוון שיש ראשונים שסוברים שצריך להפקיר בפני שלושה מדין תורה, יזהר להפקיר בפני שלושה או לפחות בפני אחד (משנ"ב).
אפשר לומר 'בהמתי קנויה לגוי' רק בפני הגוי שאז הוא קונה על ידי חצרו באמירה הזו. וצריך שתהיה גם פסיקת דמים (מג"א ואחרונים).
❖ דרך ההפקר
רבינו פרץ וטור: יפקיר רק לאותה שבת כדי שלא יבואו אחרים ויזכו בה. טור: אפילו בסתם, ודאי שכוונתו לכך.
☜ רמ"א: יכול להפקיר בפני שלושה וההפקר חל רק על שבת עצמה.
⤶ נחלקו האחרונים בהגדרת ההפקר בשבת עצמה:
◄ מג"א: אפילו בשבת עצמה אין זה הפקר גמור.
◄ שאר האחרונים (על פי שער הציון): בשבת עצמה הבהמה מופקרת לחלוטין.
❖ שביתת בהמה ביו"ט
☜ רמ"א: אין שביתת בהמתו ביו"ט. (מכל מקום ישכיר רק בהבלעה (משנ"ב)).
⤶ מהרש"ל, גר"א ומג"א: גם ביו"ט יש שביתת בהמתו.
☜ משנ"ב מכריע לחומרא.
רעק"א: אם נתן קצב עם הגוי דמים ונתן את הבהמה להתנסות בה- כל עוד היא אצל הגוי אין היהודי מצווה על שביתת בהמתו. תוספות ירושלים הקשה על זה מירושלמי מפורש (ביה"ל).
בבהמה דקה לא מצוי שעושים בה מלאכה ואין בה איסור (ביה"ל).
אדם מצווה גם על שביתת חיות ועופות שלו, אפילו אלה שבים (ביה"ל).
הערות שוליים
סעיף ג | השכרת בהמה
סמ"ק, סמ"ג, תרומה, מרדכי וטור: אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לגוי, אפילו ביום ראשון כי מצווה על שביתתה.
☜ וכך פוסק שו"ע.
סמ"ג, תרומה ומרדכי: אסור ליהודי להשכיר לגוי בהמה על מנת שתנוח בשבת.
☜ רמ"א: מותר להשכיר לגוי על מנת שיחזיר אותה קודם השבת, אבל אסור להתנות שתנוח בשבת, כיוון שהגוי אינו נאמן.
⤶ משום שלא נתפס כגנב אם יעבוד בה בשבת, מה שאין כן אם התנה עימו שיחזיר לו לפני שבת, שהגוי פוחד לעבוד בה בשבת (משנ"ב).
אף אם הגוי שכר את הבהמה מישראל, עדיין אסור שתעבוד בשבת כיוון שספק אם שכירות קונה לגמרי, ולכן יש להחמיר גם אם הגוי השכיר ליהודי. אבל אם שכר מגוי והשכיר לגוי - מותר ממאי נפשך (משנ"ב).
אם קנה או מכר לגוי רק בכסף או רק במשיכה, יש ספק אם המכירה חלה ויש להחמיר לעניין שביתת הבהמה (תוספת השבת).
❖ אם מפקיר את הבהמה
הגמרא (יח:) מקשה לפי בית שמאי הסוברים שיש איסור שביתת כלים, כיצד מותר להשתמש בגיגית שיש בה שכר, או להדליק נר בשבת, ומיישבת שמותר אם מפקיר אותם.
הראשונים נחלקו האם הפקרה תועיל גם לעניין שביתת בהמה:
◄ תוספות, רא"ש, מרדכי, רבינו ירוחם, סמ"ג וטור: אין לסמוך על הפקר עבור השכרת סוס לגוי, כיוון שהגמרא התירה רק כי אי אפשר אחרת, (ועוד שבגמרא אין פירסום לדבר).
⤶ בית יוסף: הראשונים אסרו רק אם מפקיר בינו לבין עצמו, אבל בפני שלושה מותר (ואפשר שאפילו בפני אחד מותר).
☜ ב"ח: מותר להשכיר על מנת להפקיר בפני שלושה.
⤶ משנ"ב: בשעת הדחק ניתן לסמוך על הב"ח.
◄ סמ"ק: מותר בשלושה תנאים: 1. בהבלעה. 2. שיפקיר (אפילו בפני אחד (ב"י)). 3. שלא ישכיר בערב שבת (לפי הדיעה האוסרת להשכיר כלים בערב שבת).
◄ אור זרוע (מובא בדרכי משה): אסור בהפקר, ואפילו בפני שלושה.
◄ רבינו שמשון: מותר להפקיר בהמתו אפילו בינו לבין עצמו.
◄ הגהות מרדכי ואגור: אם אמר לגוי: 'בהמתי קנויה לך' מותר[3].
◄ רא"ש וריב"ש (כך משמע מדבריו): יעשה את ההפקר לפחות בפני אחד אם השאיל לגוי את הבהמה ולא החזיר לו לפני שבת[4].
☜ שו"ע: אסור להפקיר בשביל להשכיר. אבל אם השכיר והגוי לא מחזיר יפקיר בינו לבין עצמו או יאמר 'בהמתי קנויה לגוי' כדי להנצל מאיסור תורה.
⤶ אסור גם למכור רק ליום השבת מפני החשד (משנ"ב).
מהתורה מספיק שיפקיר בינו לבין עצמו ומדרבנן צריך בפני שלושה. אלא שכיוון שיש ראשונים שסוברים שצריך להפקיר בפני שלושה מדין תורה, יזהר להפקיר בפני שלושה או לפחות בפני אחד (משנ"ב).
ניתן לומר 'בהמתי קנויה לגוי' רק בפני הגוי שאז הוא קונה על ידי חצרו באמירה הזו. וצריך שתהיה גם פסיקת דמים (מג"א ואחרונים).
רעק"א: אם נתן בהמתו לגוי להתנסות וקצב דמים - כל עוד היא אצל הגוי אין היהודי מצווה על שביתת בהמתו. אך בספר תוספות ירושלים הקשה על זה מירושלמי מפורש (ביה"ל).
בבהמה דקה לא מצוי שעושים בה מלאכה ואין בה איסור (ביה"ל).
אדם מצווה גם על שביתת חיות ועופות שלו, אפילו אלה שבים (ביה"ל).
❖ דרך ההפקר
רבינו פרץ וטור: יפקיר רק לאותה שבת כדי שלא יבואו אחרים ויזכו בה. טור: אפילו בסתם, ודאי שכוונתו לכך.
☜ רמ"א: יכול להפקיר בפני שלושה וההפקר חל רק על שבת עצמה.
⤶ נחלקו האחרונים בהגדרת ההפקר בשבת עצמה:
◄ מג"א: אפילו בשבת עצמה אין זה הפקר גמור.
◄ שאר האחרונים (על פי שער הציון): בשבת עצמה הבהמה מופקרת לחלוטין.
❖ שביתת בהמה ביו"ט
☜ רמ"א: אין שביתת בהמתו ביו"ט. (מכל מקום ישכיר רק בהבלעה (משנ"ב)).
⤶ מהרש"ל, גר"א ומג"א: גם ביו"ט יש שביתת בהמתו.
☜ משנ"ב מכריע לחומרא.
הערות שוליים
- ↑ ולמי שאוסר בהפקר בינו לבין עצמו מפני החשד בם בזה ודאי שאסור (בית יוסף).
- ↑ כל זה בדיעבד, אבל לכתחילה לא. ואין הכרע אם הרא"ש יתיר בפני שלושה כמו שכתב הבית יוסף בדעת שאר הראשונים.
- ↑ ולמי שאוסר בהפקר בינו לבין עצמו מפני החשד, בזה ודאי שאסור (בית יוסף).
- ↑ כל זה בדיעבד, אבל לכתחילה לא. ואין הכרע אם הרא"ש יתיר בפני שלושה כמו שכתב הבית יוסף בדעת שאר הראשונים.