אינה לשכירות אלא בסוף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
יש אומרים, שחובו של בעל הבית כלפי הפועל חל רק עם סיום מלאכת הפועל ולא קודם לכן; ויש אומרים, שחובו של בעל הבית חל מתחילת עבודתו של הפועל ועד סיומה, על כל פעם ופעם שעשה הפועל מלאכה השווה פרוטה, כלומר שלא בגמר עבודתו זוכה הפועל בשכרו אלא מהתחלת עבודתו ועד סיומה הולכת ומצטרפת לו שכירותו[1].
הערות שוליים
- ↑ לדעה זו, למשל, האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בשכר שאשתדל לטובתך אצל השלטון או בשכר שאעשה לך מלאכת יום כפועל" - אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה, אבל אם לא נתן לה פרוטה אינה מקודשת, שמאחר ולא בגמר עבודתו זוכה הפועל בשכרו אלא מהתחלת עבודתו ועד סיומה הולכת ומצטרפת לו שכירותו, נמצא שבגמר העבודה אין השכר אלא כמילווה-חוב, והמקדש במילווה אינה מקודשת.