בההיא הנאה

יש ואדם מוכן לקבל על עצמו אחריות והתחייבות ולשעבד את עצמו, בגלל הנאה מסויימת שיש לו.

לדוגמא: המפקיד מעות שאינם צרורות אצל שולחני, רשאי השולחני להשתמש בהן. משום כך, אם אבדו המעות, אפילו לא השתמש בהן השולחני, הרי זה חייב באחריותן. הטעם הוא: "דבההיא הנאה, דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא, זבן בהו, הוי עלייהו שומר שכר", כלומר, שמחמת אותה הנאה, שאם תזדמן לו עיסקה שיש בה רווח, יוכל להשתמש באותם הכספים, מוכן הוא לקבל על עצמו אחריות וחיובים של שומר שכר.