פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים דש ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

No result

סעיף ב | התנה עימו שיעשה מזונותיו בשבת

לעיל התבאר שמותר לעבד שלא מל וטבל לעשות מלאכת עצמו. הכלבו מבאר שהכוונה שהגוי מתקן בגדיו ומנעליו וכן עובד בנוסף לעבודתו אצל אדונו כדי להרוויח עוד. הראשונים דנים מה הדין אם האדון התנה עם העבד מראש שהוא יעבוד בשבת במקום המזונות שהוא חייב לו.

ריטב"א, רא"ה ונמוקי יוסף: מותר לרב להתנות מערב שבת עם העבד שיעשה מלאכת עצמו בשבת ויתפרנס מזה. ויעשה בצנעה שלא יהיה חשש שיראו אותו.

☜ כך פוסק שו"ע.

⤶ בשבת עצמה אסור להתנות עם העבד. ואם העבד עושה מעצמו ורוצה לזון מזה, האליה רבה ומנחת כהן מתירים והלבושי שרד מחמיר (משנ"ב).

1. מותר לעבד לעבוד אצל גויים בשבת ולהרוויח (משנ"ב). ואפשר שאף שם צריך לעבוד בצנעה שלא יחשבו שהיהודי השכירו לעבוד בשבת (שער הציון).

2. גם באופן שהאדון התנה עם העבד שיעשה פרנסתו לעצמו (מכל מקום עבד של יהודי הוא ו)אסור לו לעבוד אצל יהודים אחרים כי גם ליהודים אחרים אסור לעשות מלאכתם כנזכר לעיל בסעיף א' (משנ"ב). ואם לא קיבל עליו אפילו שבע מצוות בני נח, תלוי במחלוקת בסעיף הקודם בשאר ישראל (שער הציון).