פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמז א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | כללי האסור והמותר
הגמרא אומרת (יט.) שאסור לשלוח אגרת ביד גוי בערב שבת, אלא אם כן קצץ לו מראש (והגוי עובד בשביל עצמו[1]). אם לא קצץ - אם יש בית דואר קבוע בעיר מותר ואם אין בית דואר קבוע אסור. וגם כשיש, מותר רק אם הגוי יכול להגיע לבית הסמוך לחומה מבעוד יום[2].
רי"ף, רמב"ם ורא"ש: אם קצץ דמים הכל מותר. ואם לא קצץ, בבית דואר קבוע בעיר מותר, ואם לא קבוע אסור אם לא יכול להגיע בערב שבת לבית הסמוך לחומה.
⤶ נחלקו הראשונים האם דין קציצה נצרך גם אם מוסר באמצע השבוע:
◄ רא"ש: אם נתן לו ברביעי חמישי, מותר גם לא קצץ ואין בית דואר קבוע (כי לא נראה שאומר לו ללכת בשבת, ורק ביום שישי נראה שאמר לו).
◄ רי"ף ורמב"ם: גם בתחילת שבוע אסור אם לא קצץ ואין בית דואר קבוע.
מהרי"א בשם רשב"א, תרומה, וסמ"ג: גם אם קצץ, אסור ליהודי להגיד לגוי ללכת בשבת עצמה. אבל אם הגוי הולך בשבת מעצמו, אין איסור.
☜ שו"ע: מותר לשלוח אגרת אם קצץ דמים ודווקא כשלא אמר לו ללכת בשבת. ואם לא קצץ, אסור אפילו ביום ראשון אם אין בית דואר קבוע. ואם יש בית דואר קבוע מותר אפילו לשלוח גם בערב שבת, אם יכול להגיע לבית הסמוך לחומה.
רמ"א: יש מתירין אם שילחו ביום חמישי אפילו לא קצץ ואפילו אין בית דואר קבוע. (אפילו לא יוכל להגיע לשם בערב שבת (משנ"ב)). ויש לסמוך על זה אם צריך לכך.
דין אגרת שווה לשאר מלאכות שאסור שגוי יעשה ליהודי בשבת אלא אם קצץ לו דמים. ונקטו אגרת להשמיע, שאם לא קצץ אסור אפילו אם יגיע לעיר מבעוד יום, כשאין בית דואר, משום חשד[3]. ושאר כלים וחפצים מותר לשלוח ביד הגוי אפילו אם לא קצץ, כל שהגוי יכול להגיע לפני השבת למקום הנמען (משנ"ב).
אם קצץ והגוי הולך מעצמו בשבת, אין איסור כי הגוי עושה על דעת עצמו (משנ"ב).
אם הגוי חייב ללכת בשבת נחשב הדבר כאילו אמר לו ללכת בשבת, ואסור אפילו קצץ (אחרונים).
כשאין בית דואר- אם הכתב נראה ככתב של גויים, מותר כי אין מראית עין (משנ"ב).
אם משלח אגרת לידי חברו (ולא לבי דואר):
◄ לעולת שבת: מותר גם אם לא קצץ ואין בי דואר.
◄ לט"ז ומג"א: אסור גם בכה"ג.
⤶ ומוכח מדברי ר"ח להתיר. ואם אמר לו שאם הנמען אינו בביתו ייתן לבני ביתו - לכו"ע מותר (משנ"ב).
האיסור לשלוח גם ביום ראשון אם לא קצץ ואין בית דואר, הוא דווקא בדרך ארוכה, אבל בדרך קצרה שיש הרבה זמן עד שבת, אין חשש שהגוי יחפש את היהודי בשבת עצמה ומותר (מג"א).
בסימן רנב, ב כותב הרמ"א שאם נותן לגוי מלאכה ביום שישי ולא קצץ, אסור. המשנ"ב שם (ס"ק יט) מעיר שאם יכול לגמור לפני שבת מותר (ומה שכתב רק ביום שישי, כיוון שבתחילת שבוע מותר אפילו אם לא יכול לגמור). וזה לשיטתו כאן שהתיר בתחילת שבוע גם אם לא קצץ, (ושם כתבו האחרונים שמותר לכתחילה ולא רק בשעת הצורך). אך השו"ע אוסר גם באמצע שבוע (עיין במג"א שם ס"ק ח).
סיכום (ע"פ סי' רמז, א, וסי' רנב, ב):
| קצץ | לא קצץ | ||
|---|---|---|---|
| ביום שישי | יגמור לפני שבת | מותר (שו"ע רמז, א). | מותר (רנב, ס"ק יט במשנ"ב). |
| לא יגמור לפני שבת | מותר (שו"ע רמז, א). | אסור באף מלאכה (רמז, א, רנב, ב). | |
| באמצע שבוע | יגמור לפני שבת | ודאי מותר. |
באגרת: לשו"ע: אסור. לרמ"א: מותר בשעת צורך (ביה"ל ברנב' ד"ה אסור). בשאר מלאכות: מותר לכו"ע. |
| לא יגמור לפני שבת | מותר (שו"ע רמז, א). |
לשו"ע: אסור (ביה"ל ברנב'). לרמ"א: מותר (רנב, ב ע"ש במשנ"ב). |
הערות שוליים
- ↑ לכאורה לא מובן מדוע מותר, הרי עדיין יש חשש של מראית עין. ונלע"ד שחז"ל לא גזרו כשקצץ כיוון שהגוי עושה בשביל עצמו ולא בשביל היהודי, ורק במקום שהגוי עושה בשביל היהודי הוסיפו לגזור גם משום מראית עין.
- ↑ 'בית דואר': מי שמקבל כתבים מהשליחים ומפזר אותם לנמענים, ואם הוא לא קבוע יש חשש שהגוי יילך אחריו לחפשו ויחשדו ביהודי שמסר את הכתב בשבת. 'בית הסמוך לחומה': הבית הקרוב ביותר בתחילת העיר. וברמב"ם משמע שהבית הרחוק ביותר בעיר, כי אולי שם נמצא בית הדואר.
- ↑
וצריך לומר שכאשר קצץ לגוי, לא גזרו חכמים יותר משום חשד. כנזכר לעיל.