פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | הליכה בערב שבת
הגמרא בסוכה (מד:) אומרת שלא יהלך אדם בערב שבת יותר משלוש פרסאות כדי שיוכל להתכונן לשבת כראוי, ללישנא קמא המתארח אצל אחרים מותר, וללישנא בתרא גם מתארח אסור.
רמב"ם וטור: הלכה כלישנא בתרא ואסור גם אם מתארח.
בית יוסף: אסור רק אם הוא במקום יישוב. אמנם, אך הנמצא במדבר וכדומה, מותר לו ללכת גם ג’ פרסאות כדי להגיע לביתו[1], ואפילו אם יש לו איתו צרכי שבת ויוכל לעשות שם שבת מותר, כי כל הדרכים בחזקת סכנה.
רבינו ירוחם (וכך נראה מדברי הרמב"ם): הכל לפי העניין, שאם שלח שליח להודיע שהוא בא, מותר ללכת.
☜ שו"ע: אין הולכים ג' פרסאות בערב שבת בין לביתו ובין לאכסניא. ואם הוא במקום לא מיושב מותר. ואם שלח שליח להודיע, מותר בכל מקרה.
שיעור שלוש פרסאות זה קצת פחות משליש היום, ובנוסע בעגלה מותר שליש יום (פרי מגדים). והב"ח הקל בנוסע בעגלה אפילו אחר חצות, והוא שיגיע בזמן להכין צרכי שבת (טעמו: משום שבעגלה אפשר לחשב את זמן הליכת העגלה, אבל הליכה ברגל אי אפשר, כיוון שייתכן שיתעייף (פרי מגדים)).
הולך עם מזונות בידו (ביה"ל):
◄ עולת שבת: עדיין אסור דלא פלוג רבנן.
◄ אליה רבה: מותר.
בימינו שמכינים צרכי שבת בריווח לא נזהרים בזה (מג"א בשם האגודה). אלא שצריך להזהר להגיע מספיק מוקדם שלא יבוא לעשות איסורים ולא יתפתה לומר שעוד היום גדול והדרך טובה[2]* (משנ"ב).
הולך לדבר מצווה יכול ללכת גם יותר מג' פרסאות, והוא שיגיע בעוד שהיום גדול (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ הרמב"ם כותב שטעם האיסור המקורי הוא משום בושה למארחים שלא יהיה להם מה לתת לו, וכותב הב"י שגם לטעמו, כשאדם נמצא שלא במקום יישוב מותר לו ללכת כדי להגיע שיהיו לו צרכי שבת.
- ↑
* בימינו צריך לחשב את זמן הנסיעה בתוספת תקלות אפשריות או עיכובים נוספים שיש בדרך (חוט השני (א, פ"ם, ס"ק ג)). בשם הרב מרדכי אליהו אומרים שצריך לקחת זמן כפול מזמן הנסיעה. האור לציון (ח"ב, טז תשובה ו) כותב שצריך לצאת לדרך כך שיגיע לפחות שעה לפני כניסת השבת, כיוון שרוב התקלות אפשר לתקנם בשעה.