פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנד ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | נתינת פת וחררה בתנור
המשנה אומרת (יט:) שאסור לתת פת בתנור אלא אם כן קרמו פניה מבעוד יום (שאז אין חשש שיבוא לחתות בה כדי לא להזיק לה (רמב"ם)), ורבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה. ומבארת הגמרא שרבי אליעזר מצריך שיקרמו הפנים המדובקים בתנור (וזו חומרא שכן לוקח לצד זה יותר זמן (רש"י)).
◄ רמב"ם (ע"פ הרב המגיד), ר"ן וטור (להבנת הב"י): הלכה כרבי אליעזר, צריך שיקרמו פני הפת הקרובים לתנור.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ מג"א, ט"ז, מלבושי יו"ט, אליה רבה, אבן העוזר, גר"א: מספיק שאפילו צד אחד יקרום פניו (משנ"ב: ואפשר שאף השו"ע מודה בזה, ונקט 'המדובקים בתנור' כי הוא סובר שצד זה נאפה בקלות יותר).
⤶ גר"א: אם הפת עבה צריך שיקרמו פניה גם למטה וגם למעלה, כיוון שאינו נאפית מהרה.
❖ קרמו פניה
תוספות ☜ ורמ"א: אם לא נמשכים ממנה חוטים נחשבת שקרמו פניה.
סמ"ג, סמ"ק, תרומה ☜ ורמ"א: בפשטידה צריך שיקרמו פניה מלמטה ומלמעלה והמילוי שבתוכה יהיה מבושל כבן דרוסאי.
⤶ נחלקו האחרונים האם השו"ע יודה לשיעור זה:
◄ מג"א וט"ז: שו"ע סובר שמספיק צד אחד בלבד.
◄ גר"א: שו"ע מודה בזה, משום שהפשטידה עבה. (וכ"כ בדגול מרבבה, מטעם שהמילוי מפריד בין החלק העליון לתחתון והוי כשני חלקים שונים שכל אחד צריך קרימת פנים).
❖ עבר ונתן פת בתנור
הגמרא אומרת (יח:) שאסור לתת עססיות ותורמוסין לתוך התנור, אלא אם כן יספיקו להתבשל מבעוד יום, ואם נתן ימתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו.
רמב"ם ☜ ושו"ע: הנותן פת במזיד בתנור, אסור לרדות ממנה כלל.
הברייתא אומרת (קיז:) שאם שכח פת בתנור וקדש עליו היום, יכול להציל מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין.
רי"ף, ר"ן ☜ ושו"ע: התירו לרדות, כשהכניס בשגגה, רק אם אין לו שלוש סעודות בשבת (משום שאין לו מה לאכול, בשונה מעססיות שאסרו אפילו בשוגג).
ר"ן ☜ ושו"ע: אם לא יכול לשנות אינו צריך.
הגמרא (לה:) אומרת שרדיית הפת אינה מלאכה מהתורה אלא חכמה.
רי"ף ור"ן: אסור לרדות פת אפילו בשינוי, אם רודה פת שלא לצורך היום.
◄ רמב"ם ור"ן: רק אם עשה איסור צריך שינוי. אבל אם נתן פת בהיתר וזה לצורך היום, לא צריך שינוי.
◄ רמב"ן, רא"ם, הגהות מרדכי מרדכי, מגיד משנה: גם אם לא עשה איסור מותר לרדות רק בשינוי (רמב"ן: ורק שלוש סעודות).
☜ שו"ע: אם נתן בהיתר לא צריך שינוי אם זה לצורך היום. ואם זה שלא לצורך אסור אפילו בשינוי.
⤶ אליה רבה: יש להחמיר שאפילו אם נתן פת בהיתר צריך לרדות בשינוי.
אם נתן פת באיסור, אסור אפילו אם עושה בשינוי (משנ"ב).
אפילו אם גוי רדה את הפת לאחר שהזיד בנתינתה, אסור לאכול ממנה שהרי האפיה הייתה באיסור (משנ"ב).
אין לו לאכול את הפת 'בכדי שיעשו', אך מותר לרדות מיד במוצאי שבת (משנ"ב).
לא קונסים שוגג אטו מזיד (כמו בסעיף ח) כיוון שיש בו צורך ואי אפשר לאכול בלי פת, אבל תבשיל אין חובה לאכול. ובאמת אם אין לו שום תבשיל לאכול מותר לאוכלו (משנ"ב).
אם בפת אחת יש מזון שלוש סעודות אסור לרדות יותר (מג"א).
אסור לרדות בשביל אחרים שאין להם שלוש סעודות אם כבר רדה שלוש סעודות (ביה"ל).
❖ היתרים שונים בנתינת הפת
כלבו: מותר לתת פת לצורך מוצאי שבת, שאין חשש שיבוא לחתות, כיוון שגם כך היא תהיה מוכנה עד מוצאי שבת.
☜ כך פוסק רמ"א.
⤶ מג"א: בתנורים שלנו שמותר לרדות מהם (כדלקמן בסעיף ז), יש חשש שימלך ויבוא לחתות בשבת[1].
הגהות אשר"י: אם טח את התנור בטיט מותר לתת בו פת אפילו אם לא יקרמו פניה.
☜ כך פוסק רמ"א[2].
הערות שוליים
- ↑ מוכח שהמג"א למד שהכלבו התיר כיוון שאסור לרדות בשבת וממילא אין חשש, ולא משום שהוא ייעד את זה לסעודת הבוקר או מוצאי שבת כמו שהתיר שבלי הלקט שהביאו הרמ"א בתחילת רנז. עיין בביה"ל בתחילת סימן רנג שהביא בזה את דעות האחרונים.
- ↑ לדעת הרמב"ם בסעיף א' משמע שאסור, כיוון שכאן אין את הסברא שפתיחת התנור מתירה (וכן כתב ביה"ל).