פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רסא א

סעיף א | מלאכה בבית השמשות

המשנה אומרת (לד.) שבבין השמשות (ספק חשיכה) אין מעשרים את הודאי ואין מטבילין את הכלים ולא מדליקים נרות (כיוון שאלו אסורים בודאי). אבל את הדמאי מותר לעשר, ויכול להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל ויכול לערב עירובי חצרות.

הטור פוסק את דברי הגמרא.

◄ רמב"ם וטור (סימן שמב): כל איסור שבות, לצורך מצווה או שהוא טרוד ונחפז עליה, מותר לעשותו בבין השמשות. (לכן מותר לומר לגוי להדליק נר בבין השמשות).

◄ הגהות אחרונות במרדכי: אסור לומר לגוי להדליק נר בביה"ש.

☜ שו"ע פוסק את דברי הגמרא, ומוסיף שמותר לומר לגוי לעשות מלאכות בביה"ש לצורך מצווה או שהוא טרוד ונחפז עליה. וכן כל איסורי שבות מותרים בביה"ש לצורך מצווה או צורך גדול (בסימן שמב).

1. אם מסופק אם הגיע ביה"ש אסור כבין השמשות עצמו^[1] (משנ"ב).

2. בכל האיסורים שמזכיר השו"ע כאן, אם יש לו בהם צורך לשבת, הוי לצורך מצווה ומותר לעשותם בעצמו, חוץ מהדלקת הנר שהיא ספק איסור תורה, שרק ע"י גוי היא מותרת (משנ"ב).

3. דין חלה: חלת חו"ל חמורה ממעשר, שלעניין מעשר אם אין לו מה לאכול נחשב הדבר לצורך מצווה ומותר להפריש בבין השמשות, ואילו חלת חו"ל אפשר לאכול בשבת ולהשאיר מעט ולהפריש את מה ששייר, ואם כן אין זה צורך מצווה, ואם כך יפריש רק לאחר השבת. לכן אם חל ערב פסח בשבת, שלא יכול להפריש חלה מכל מצה ומצה, יכול להפריש בבין השמשות גם בחו"ל (משנ"ב).

4. דין טבילת כלים: בימינו לא נוהג דין טבילה מטומאה והשו"ע העתיק לשון המשנה. אמנם יש נפקא מינה לעניין טבילת כלים חדשים הנקחים מגוי שאסור להטבילם בבין השמשות^[2] (לדעה האוסרת להטביל בשבת, סימן שכג, ז) ואם אין לו כלים אחרים לשימוש בשבת מותר, ואף יברך כדין.

5. דין עירוב: עירוב תחומין נסמך על פסוק ולכן דינו חמור יותר, ונאסר אז אפילו לצורך מצווה. ויש מקילים לצורך מצווה (לבוש). ובסימן תטו התבאר שבדיעבד עירובו עירוב.

6. אסור להדליק נרות בביה"ש, אפילו אם יהיה לו חושך. ואם הדליק, אסור להנות מאור הנרות (משנ"ב).

7. כל שאר איסורי דרבנן אסורים בבין השמשות (חוץ מאלו שהותרו: דמאי, הטמנה, עירוב חצרות) ובמקום מצווה מותרים (משנ"ב).

8. אם עשה מלאכה בביה"ש: אסור להנות ממנה אפילו בדיעבד כמו אם היה עושה מלאכה בשבת, אך בזמן תוספות שבת מותר להנות ממנה (פרי מגדים). וכיוון שזמן ביה"ש נתון במחלוקת פוסקים, אם עשה מלאכה בזמן זה לדינא ניתן להקל להנות ממנה (ביה"ל).

9. רש"ל: 'נחפז' היינו כל דבר שיצטער אם לא יעשו אותו. אלא שיש להחמיר אם זה לא לצורך שבת. אמנם אם יש הפסד גדול או צורך גדול מותר, ובפרט אמירה לגוי מותרת (ולכן מותר לומר לגוי להדליק נר נשמה הואיל והעולם רואים את זה כדבר חשוב).

10. פרטי דינים:

    1. מותר להטמין בביה"ש רק בדבר שאינו מוסיף הבל (משנ"ב).

    2. יכול לברך על העירוב שמערב בביה"ש (משנ"ב). אבל אם יש לו ספק אם ביה"ש או שכבר לילה יזהר שלא יברך (ביה"ל).

    3. בסימן שמג, ב מבואר שדין שיתופי מבואות כדין עירוב חצרות ומותר בביה"ש. וכן יכול להניח אז עירובי תבשילין (ביה"ל).

❖ דין יחיד בתוך ציבור שקיבלו שבת

☜ מהר"י וויל ורמ"א: אם קיבל שבת שעה או שעתיים לפני שבת יכול לבקש מגוי שיעשה בשבילו כל מלאכה.

⤶ מדובר על שעה או שעתיים לפני חשיכה. אבל חצי שעה סמוך לחשיכה, שכבר הרבה מישראל קיבלו עליהם שבת, מותר לבקש מגוי רק לצורך מצווה (משנ"ב).

1. הרמ"א עוסק בציבור שקיבלו שבת מוקדם והיחיד לא קיבל עדיין, שהוא נגרר אחריהם, אלא שעדיין יכול לבקש מגוי לצורך מצווה. אבל אם קיבל על עצמו לבד - יכול לבקש אפילו מישראל חברו שיעשה לו מלאכה. כדלקמן בסימן רסג, יז (משנ"ב).

2. הרמ"א כותב שיכול לקבל שבת שעתיים לפני חשיכה, ולכאורה הרי אי אפשר לקבל שבת לפני פלג מנחה שהוא שבע ורביע לפני חשיכה? ויש לבאר על פי דברי הב"ח שכתב לחשוש לשיטת היראים ולפרוש ממלאכה שעתיים לפני חשיכה (ביה"ל^[3]).

עיין בסוף הסימן לסיכום דינים אלה.

הערות שוליים