פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסה ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רסה ג

סעיף ג | כלי לקבל שמן שנוטף

המשנה אומרת (מב:) שאסור לתת כלי תחת הנר כדי לקבל את השמן משום שיש בזה ביטול כלי מהיכנו (שהכלי אסור בטלטול כיוון שהשמן שנופל בו הוא מוקצה).

טור: אבל מותר לתת כלי תחת הנר בערב שבת כדי לקבל את השמן, ואותו שמן אסור בשימוש בשבת.

☜ שו"ע פוסק דברי הגמרא והטור.

א. אם נתן כלי תחת נר שמן ולא נפל שמן, מותר לטלטל את הכלי, ולא נאסר במחשבה בעלמא. אבל אם נפל שמן, אפילו מבעו"י, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור משום שהתקיימה מחשבתו (משנ"ב).

ב. גם אם יש בכלי (המקבל) הרבה שמן המותר מבעו"י, עדיין אסור להניחו תחת הנר, כיוון שדבר שיש לו מתירים אינו בטל כלל (פרי מגדים).

ג. הטעם שאסור לבטל כלי מהיכנו, או משום שזה כסותר (רמב"ם) או משום שזה דומה למחבר את הכלי למקומו והוי כבונה (רש"י). פרי מגדים: לפי זה אסור לתת כלי שמלאכתו לאיסור תחת הנר כיוון שעד אז היה אפשר לטלטלו לצורך מקומו וגופו ועכשיו אסור לטלטלו כלל כיוון שהשמן מוקצה מחמת איסור (ביה"ל).

❖ התרים בנתינת כלי תחת נר

1. הגהות אשר"י: מותר להניח נר שעווה על כלי בשבת כיוון שודאי עתיד לנער את הנר לפני שישרוף את הכלי, ואין בזה ביטול כלי מהיכנו, ורק בשמן נאסר כיוון שהשמן עתיד להיות שם כל השבת. ומעיר הב"י שלדעת הרז"ה שאוסר ביטול כלי מהיכנו גם למקצת שבת, ודאי שיהיה אסור גם בנר שעווה.

☜ מותר להניח כלי תחת נר שעווה או חלב שאם יפלו, יפלו לתוך הכלי, כיוון שברגע שהם נופלים אפשר לנער אותם משם. אבל לתת כלי תחת נר לקבל את הפחם שבראש הפתילה אסור, כיוון שלא יכול לנערו מיד משם (משנ"ב ע"פ הגהות אשרי ומג"א).

2. הגהות אשר"י: מוסיף בדבריו שאם יש דבר היתר בכלי שאי אפשר לנערו משם (כי יתקלקל) אפשר להניחו תחת נר שמן, כיוון שעדיין יהיה אפשר לטלטל את הכלי אגב הדבר המותר, אלא שלרבא יהיה אסור כי רבא סובר שהצלה שאינה מצויה לא התירו. ומעיר הב"י שהגה זו היא כדעת התוספות שכתב שהצלה שאינה מצויה לא התירו משום טרחה, וא"כ גם לצורך דבר הניטל לא התירו אם זה לא מצוי.

☜ מותר להניח כלי שיש בתוכו דבר התר כדי לקבל את השמן הנוטף (משנ"ב).

3. מהרי"ל: מותר לגרום ביטול כלי מהיכנו (להניח כלי מתחת לשלחן ובשבת להזיז את השלחן), ומה גם שלא מתכוון שיפול השמן לכלי אלא להצלת השולחן, ועם זאת לא התיר מהרי"ל אלא בהסכמת עוד אחד מרבותינו. מהר"ם התיר רק אם יש הפסד של שריפה.

☜ מותר להניח כלי מתחת השולחן כנגד הנר ובשבת להזיז את השולחן (מג"א ומשנ"ב).

❖ נענוע כלי שיש בו נר

אור זרוע בשם ר"ת: מותר לנענע כלי שיש בו נר, כיוון שלא מתכוון להבעיר, ואין בזה מוקצה כי זה טלטול מהצד. אמנם לא נהגו כך, ואסרו משום מבעיר, וכל שכן שאסרו בנר של שמן, (ואפשר שאף ר"ת לא אמר זאת להלכה אלא כפלפול).

☜ רמ"א: אסור לגעת בנר הדולק שמא יטה.

א. אסור לגעת במנורה עצמה משום טלטול מוקצה. ומדובר כאן על מנורה שיש בה גם דבר היתר ורוצה לקחתו^[1], ומתוך כך מתנדנדת המנורה (והוי טלטול מהצד לצורך דבר המותר) (מג"א).

ב. בסימן רעז מבואר שאין חשש של מבעיר שייך בנר שעווה. (ואין הכוונה שכלל לא שייך בשעווה איסור הטיה, כי אם יטה מתוך כוונה יש בזה איסור מבעיר, אלא שאם מנענע נר שעווה, אין פס"ר שיבעיר את השעווה (ביה"ל בביאור דברי הגר"א).

הערות שוליים