פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רצט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | אמרו באו נבדיל
◄ רמב"ם: בני חבורה שהיו אוכלים בליל שבת ואמרו: 'בואו נקדש', אם הם רוצים לשתות שוב, למרות שאינם רשאים, צריכים לברך שוב 'הגפן'. אבל אם אמרו: 'בואו נבדיל', אינם צריכים לברך שוב הגפן.
◄ ראב"ד: צריכים לברך שוב 'הגפן'.
⤶ נחלקו בביאור דברי הרמב"ם:
◄ בית יוסף: הבדלה קלה יותר, שאם היו אוכלים לא צריכים להפסיק, לעומת קידוש שצריך להפסיק גם אם היו באמצע סעודה (למרות שלעניין שתיה בשניהם צריך להפסיק- מכל מקום קידוש חמור יותר).
◄ מהרי"ק: הרמב"ם סובר שדברי הגמרא, אם היו אוכלים לא צריכים להפסיק להבדלה, מוסבים על ודאי חשכה ולכן לא צריך להפסיק. אמנם הרי"ף שביאר אחרת יסבור שגם בהבדלה צריך לברך שוב.
☜ שו"ע: לא צריך לברך שוב הגפן, ויש מי שחולק[1].
☜ והעיקר כדעה הראשונה (משנ"ב).
כל זה אם היו אוכלים ואמרו 'בואו ונבדיל', שהדעה הראשונה סוברת שאין באמירה זו משום הסחת דעת גם לעניין שתיה. אבל אם היו שותים, שמדינא צריכים להפסיק משחשיכה, אם אמרו 'בואו ונבדיל' צריכים לברך הגפן (משנ"ב).
אם לא אמרו 'בואו ונבדיל', האיסור (לאכול) בלבד אינו עושה הסחת דעת (שער הציון).
הערות שוליים
- ↑ הגר"א ובאר הגולה מבארים שהיש מי שחולק זה המהרי"ק (שהוא סובר כדעת הרי"ף בסעיף הקודם). והט"ז מבאר שזה הראב"ד החולק על הרמב"ם בדין מי שאמר באו ונברך.