פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שב ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | ניקוי טיט מעל רגלו
נחלקו האמוראים (קמא.) אם מותר לנקות טיט שעל גבי הרגל: לדעת אביי מותר בקרקע ולא בכותל (משום בונה). לדעת רבא מותר בכותל ואסור בקרקע (משווה גומות), מר בריה דרבינא אוסר בשניהם, ורב פפא מתיר בשניהם.
◄ רי"ף, בה"ג, רמב"ם, רמב"ן ומגיד משנה: הלכה כרבא שקרקע אסורה וכותל מותר.
☜ כך פוסקים שו"ע ומשנ"ב.
◄ ר"ח: הלכה כמר בריה דרבינא שהכל אסור.
☜ שו"ע מביא כך בשם יש מי שאוסר[1]*.
◄ רא"ש, רי"ו, רז"ה, מאירי, רבינו ירוחם וטור: הלכה כרב פפא שהכל מותר.
☜ כך פוסקים רמ"א וט"ז.
לדעה אוסרת גם בכותל וגם בקרקע, יכול לקנח בכותל של עץ או על גבי אבן (משנ"ב). ויזהר שלא ינענע את האבן כשמקנח (שער הציון[2]).
❖ ניקוי מנעל על ידי חרס
◄ מהרי"א: טיט שעל נעלו אסור לנקות אותו, כיוון שהגמרא אומרת שאסור לגרר טיט שעל מנעלו, וצ"ע.
◄ בית יוסף: האיסור לגרר נעל הוא משום ממחק, וכאן זה רק ניקוי הטיט ואין בזה משום ממחק, וגם אם זה מוחק לא הוי פסיק רישיה. וכך כותב רבינו ירוחם, ועוד התיר לקנח מנעלו על ידי חרס.
☜ וכך פוסק רמ"א (להתיר קינוח מנעל בכותל או קרקע וכן בחרס).
בסעיף ח אסר השו"ע לנקות מנעל בעזרת סכין משום ממחק, וכאן התיר משום שאין פסיק רישה שימחק על ידי הכותל או הקרקע. מכאן יצאו האחרונים לדון בשימוש במה שהיה נהוג בזמנם, שבכניסה לבית הכנסת היה מין ברזל נעוץ בקרקע לניקוי הנעליים:
◄ ט"ז: אסור לנקות את המנעל על ידי ברזל חד בראשו, שהוא דומה לגב הסכין שנאסר משום חשש ממחק.
◄ מג"א: אסור גם אם הברזל אינו חד בראשו. לכן צריך לקנחו בכותל או בקורה או בחידודי המדרגות.
☜ אם מקנח בנחת מותר[3]*, ובייחוד אם זה טיט לח (שיש שהקלו בטיט לח גם בגב סכין) (משנ"ב).
ממחק במנעל של עור:
◄ מאירי וב"ח: יש בנעל עור משום איסור ממחק. (למאירי דווקא בטיט יבש כשמקנחו בכוח).
◄ מרדכי, ב"י, שלטי הגיבורים, ט"ז ואליה רבה: אין בזה משום ממחק.
☜ בטיט לח ודאי אפשר להקל. וגם בטיט יבש הרוצה יכול להקל, אך לכתחילה יש להזהר בו כיוון שיש בו איסור מצד טוחן. ובטיט שעל רגלו מותר כיוון שמצער אותו, וכן לשוטפו במים דלא הוי כגיבול דלאחר יד הוא, ולא גזרו במקום צער (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ * בבניין בימינו, כתב הגרש"ז (שלחן שלמה, ס"ק יב) שאין חשש בונה, כיוון שבעיני בני אדם אין בזה תוספת לבניין אלא לכלוך בעלמא.
- ↑
ויש להקשות, הרי זה טלטול בגופו שהותר אפילו לצורך המוקצה (כמבואר בסימן שיא, ח)? צריך לומר שכיוון שכך הדרך לקנח ברגל, אין זה נחשב לטלטול בגופו (שו"ת אז נדברו חלק יא, כא).
- ↑ * לכאורה בסנדל או מנעל מבד אין חשש. וצ"ע כי אולי יש לא פלוג בזה. (אלא שבטיט יבש יש לחשוש עדיין מצד טוחן, ואם כן כל הנפק"מ זה בטיט לח ורוצה לקנחו בכוח). ועיין בשש"כ (טו, לט) שכתב לאסור דמנלן לחלק.