רבי שניאור זלמן מלאדי

רבי שניאור זלמן מלאדי
תאריך לידה	י"ח באלול ה'תק"ה
תאריך פטירה	כ"ד בטבת ה'תקע"ג כפר פעיינא
חסידות	חב"ד
מספר בשושלת	1
הבא	רבי דוב בער שניאורי
רבותיו	המגיד ממזריטש

רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מלאדי, האדמו"ר הזקן (דער אלטער רבי), בעל התניא מייסד חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. מגדולי הפוסקים. חיבר את ספר התניא המפורסם ושולחן ערוך הרב.

תולדות חייו

ילדותו

הוריו ר' ברוך (מצאצאי המהר"ל מפראג) ורבקה נישאו בשנת תק"ג ובמשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים. בעצת ר' יצחק שאול נסעו יחד בחודש מנחם אב תק"ד אל הבעל שם טוב כדי שיברכם בילדים. הבעל שם טוב ידע שנשמה חדשה צריכה לרדת לעולם, ברכם והבטיח להם שבשנה הבאה יפקדו בבן זכר. בינתיים נשארו הזוג ברוך ורבקה אצל הבעל שם טוב ובסעודת יום ההולדת של הבעל שם טוב בח"י באלול, אמר הבעל שם טוב לר' ברוך: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן" ואכן בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי ח"י אלול תק"ה נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד ליאזני. ביום הכיפורים תק"ו נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. הבעש"ט הזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד לו בן ולא על חכמותיו. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת תק"ח) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל הבעל שם טוב, למז'יבוז'. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו ברכת כוהנים והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא". שניאור זלמן אובחן כילד מסודר בזמנים ובלימודים. התקבל לישיבת "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה. כמו כן, כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, אבן עזרא ורמב"ן אך לאחר שחלם שלוש פעמים כי רש"י, ראב"ע ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש. בהיותו בן אחת עשרה החל בעסקנות כללית ובגיל בר המצווה בשנת תקי"ח הוכתר בתארים גאון, רב תנא הוא ופליג. בגיל שמונה עשרה סיים ללמוד את התלמוד עם נושאי כליו ואת ספרי הראשונים והאחרונים.

בי"ב במנחם אב תק"כ נישא לרעייתו מרת סטערנא והיה סמוך על שולחן חותנו בוויטבסק.

במזריטש

לאחר חג הפסח ה'תקכ"ד, החליט, בהסכמת אשתו, לנסוע למזריטש ללמוד אצל המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבישיבות של גאוני ליטא מלמדים כיצד ללמוד, וזאת כבר ידע, ואילו במזריטש מלמדים כיצד להתפלל, וזאת טרם ידע באמת. כשבא למזריטש ביקשו חסידיו לעשותו רבי, אך הוא סירב בטענה כי הינו צעיר. כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא נשמה חדשה דאצילות בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד, כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי. בהמשך למד בחברותא עם רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד). בגיל עשרים וחמש החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם: שולחן ערוך הרב ( או "שולחן ערוך אדמו"ר הזקן" בקרב חסידי חב"ד).

בשנת תקל"ד נסע יחד עם רבי מנחם מנדל מויטבסק אל הגאון מווילנה, אך הוא לא קיבלם.

תקופת הנהגתו ויסוד חב"ד

בי"ח בכסלו תקל"ג, ביקש המגיד ממזריטש מתלמידו רש"ז שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי אברהם המלאך ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי מנחם מנדל מויטבסק ימלא את מקומו. למחרת, ביום י"ט כסלו תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מנדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. רש"ז ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.

באותם שנים הייתה ההתנגדות לתורת החסידות בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היה דרוש איש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי אברהם המלאך והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר רש"ז. בתפקיד זה שימש רש"ז במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.

בשנת תקל"ו ייסד את ה'חדרים' בליאזני לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם רש"ז. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש – הזרם החב"די.

בשנת תקל"ו נסע ר' מנחם מנדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ". ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוגילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים, אך הוא לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר והוא הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ושד"רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בינתיים שהה רש"ז במוגילוב.

באותה תקופה הגיעו לרש"ז הצעות רבנות מהעיר ויטבסק ומליאזני והוא בחר בליאזני לאחר שהסכימו לתנאי שלו שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. באלול תקל"ו יצא לליאזני, ובחודש שבט תקל"ח הגיע לליאזני.

באותם ימים כבר הנהיג אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של רבי שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה ואף השיחו זאת לרבי מנחם מנדל מוויטבסק. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים . . שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".

במכתב זה נתן רבי מנחם מנדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רמ"מ הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מנדל כי למרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, הרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את "החוזה' מלובלין" ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.

כשהבין רמ"מ שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את רש"ז לאדמו"ר ולמנהיג החסידים ברוסיה.

בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מנדל מוויטבסק מכתב מיוחד לרש"ז בו הוא מודיע לו ודורש ממנו שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה, שיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו, ומבטיח לו ברכת הצלחה. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים. באותה תקופה כבר היה מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר 'רבי', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב (בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רמ"מ) שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו. יחד עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות. רמ"מ מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רש"ז. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני הסתלקותו, הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של רבי שניאור זלמן.

רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, קיבל רש"ז על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים. מאסריו

מאסרו

לאחר התמנותו הרשמית לנשיא חסידות חב"ד ופירסום שיטתו החדשה בעבודת השם בספרו הגדול "התניא", נתקל בהתנגדויות רבות. מצד אחד המתנגדים ומצד שני המשכילים. בשנת תקל"ט הלשינו עליו המתנגדים שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלטו אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. מטרת איסוף הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. ביום כ"ד בתשרי אסר אותו שלטון הצאר הרוסי והוא נידון למוות כמורד במלכות. חמישים ושלושה יום ישב במאסר במבצר הפטרופבלי שבפטרבורג, כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי".

יום צאתו לחירות, י"ט כסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד היום.

בכ"ד בתשרי שנת תקס"א נאסר בשנית, אך בתנאים טובים יותר. יחד עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום כ"ז בכסלו (נר שלישי של חנוכה) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום כ"ט בכסלו (נר רביעי של חנוכה).

בלאדי

לאחר מאסרו השני ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש אותו. כשנפגשו ליובאמירסקי ורש"ז, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. רש"ז הסכים להתיישב בעיירה לאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לרש"ז ולחסידיו.

ביום שישי, ערב שבת נחמו, י"ד באב תקס"א הגיע עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בלאדי. מאז רווח לרש"ז ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים.

מלחמת צרפת רוסיה

עם פרוץ מלחמת נפוליאון נגד הממלכה הרוסית, גילה רש"ז את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון ינצח, יתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות. לכן, רש"ז עשה את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה בי"ד בתמוז תקע"ב כמה מהחסידים על מנת שיצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי.

כמו כן, פנה באגרת אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. הוא סיים את אגרתו במשפט: "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".

רש"ז לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר לאדי, וזאת בראש ובראשונה כדי שלא להפיל את רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם, כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו לאדי, ציווה על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, ועזב יחד עם כשלוש מאות משפחות של חסידים.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה הקבוע עקרו ממקומו, ואת כל הדברים הישנים הוא לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם לחזור ללאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי בית בלויות, והוא ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו. זמן קצר לאחר שעזבו את לאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל. נפוליאון מיהר אל מקום ביתו של רש"ז, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של רש"ז לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו משהו מרש"ז כגון מטבע או כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים השייך לרש"ז, אך לא נמצא שום חפץ כזה. במשך מאה וארבעים יום היו רש"ז ושלוש מאות המשפחות בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא, שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר, נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של האדמו"ר אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות. ^[1].

פטירתו

במוצאי שבת פרשת שמות, כ"ד בטבת תקע"ג, מיד לאחר הבדלה, בשעה 22:22 - הוא נפטר. כיון שלא היה בכפר פעיינא בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיירה הסמוכה, האדיטש. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל. מסופר שכשהובילו אותו לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שהוא הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה, והוא חזר לשכב כמקודם.

לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון.

ספריו

• אגרות קודש (יש להבדיל בין אגרות קודש שלו לאגרות קודש המוכר יותר של רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי).
• אמירה לנכרי.
• ביאורי הזהר (יש להבדיל מהספר ביאורי הזוהר של הצמח צדק). נערך על ידי האדמו"ר האמצעי.
• הלכות תלמוד תורה. בספר זה מחדש חידוש יסודי ומקורי בדין תלמיד שאינו הגון.
• לקוטי תורה
• מאה שערים
• ספר המאמרים (יש להבדיל בין ספר זה לספרי המאמרים של שאר האדמו"רים).
• סידור אדמו"ר הזקן (נוסח האר"י), על פיו נכתבו סידורי "תהלת ה'" ו"תורה אור".
• ספר התניא.
• פסקי הסידור.
• קונטרס הרב
• שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן.
• שאלות ותשובות הרב.
• שולחן ערוך אדמו"ר הזקן- מכונה שולחן ערוך הרב או שולחן ערוך בעל התניא.
• תורה אור.

ניגוניו

מסורת בידי חסידי חב"ד שרש"ז חיבר בעצמו עשרה "ניגונים מכוונים" שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ודבקות הנשמה באלקות. נוהגים לא לנגן ניגונים אלו באופן שגרתי כי אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם, ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם:

1.אבינו מלכנו

2.אלי אתה

3.ארבע בבות

4.בני היכלא

5.כאייל תערוג

6.לכה דודי

7.ניגון דבקות ראש השנה

8.ניגון דבקות שבת

9.צאינה וראינה

10.קול דודי

לקריאה נוספת

• הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות- תולדות אדמו"ר הזקן
• מנחם מענדל ברונפמן, אליהו קירשנבאום ומשה שילת (עורכים), הראשון, ספריית מעיינותיך, כסליו תשע"ד
• הרב שלמה יוסף זווין, רבי שניאור זלמן מלאדי, מתוך: מחניים מ"ו (התש"כ), (נגיש באתר 'דעת')

קישורים חיצוניים

• שיעורים על ספר התניא באתר ישיבה

הערות שוליים

הקודם: -

אדמו"רי חב"ד

הבא: רבי דוב בער שניאורסון

(חלק מהחומר בערך זה נלקח מתוך חב"דפדיה)