מכת בכורות

מכת בכורות היא המכה העשירית והאחרונה מעשרת המכות.

במקרא

לאחר מכת חושך שפרעה לא הסכים לשחרר את בני ישראל הגיע המכה העשירית והאחרונה, מכת בכורות.

מכת בכורות הייתה בליל ט"ו ניסן ב'תמ"ח ובמכה זאת כל בכורי מצרים מתו.

בפעם הזאת פרעה הלך למשה רבינו ואהרן הכהן ולא הם באו אליו.

ישראל בזמן המכה

בזמן מכת בכורות ציווה ה' על עם ישראל להקריב את קורבן פסח.

על מנת שה' יפסח על ביתי עם ישראל ציווה השם בי' ניסן שכל יהודי יקח כבש ויקשור אותה ובי"ד ניסן ישחוט אותה וימרח את הדם על המשקוף ואת כל החלקים של הכבש שאפשר לאכול יאוכל בליל ט"ו ניסן ומפורש‏^[1] שהכבש היה ה"אלוקים" של המצריים וכששאלו המצריים מה זה מה שהם עושים (שהם קושרים את הכבשים) עם ישראל ענה במסירות נפש שהם בי"ד ניסן אולכים לשחוט את הכבש וכו'.

במפרשים

על הפסוק: "וה' הכה כל בכור מבכור פרעה עד בכור השבי"‏^[2] מפרש רש"י שהשם הכה כל אומה שבמצרים ושפרעה היה בכור וש"שהיו שמחין לאידם של ישראל ועוד שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענו' זו ובכור השפחה בכלל הי' שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השבי".

על הפסוק הבא‏^[3] מפרש רש"י שפרעה קם ממיטתו בלילה כשעוד מלכים קמים בשעה השלישית (לנץ החמה) ובהתחלה הוא קם ואחר כך עבדיו וראהפרעה שלא נשאר בכור שלא מת{{הערה|"ויקם פרעה לילה הוא כי אין בית אשר אין שם מת".

האור החיים‏^[4] אומר:

"ויקם פרעה לילה - טעם אומרו לילה יתבאר על דרך אומרם ז"ל‏^[5] כי אותו לילה היה כיום יאיר כצחות היום. ורמזתי רמז זה בפסוק ‏^[6] והגדת לבנך ביום ההוא כי יכוין לומר שיגיד לו גם נס הלילה שנעשה יום. ושמא תאמר כי זרח אור בלילה דרך כלל לרעים ולטובים. לזה אמר ויקם פרעה לילה כשקם הוא לקרוא למשה ולאהרן מנע ה' מרשע אורה והיה לילה פירוש חשך כאומרו ‏^[7] ולחשך קרא לילה‏^[8]".

על הפסוק שלאחר זה‏^[9] מפרש האור החיים ש:"ויקרא למשה וגו' לילה טעם אומרו פעם ב' לילה, אולי להיות כי חש פרעה בקריאתו למשה שלא יצא לקראתו מחשש גזירתו שאמר לו:‏^[10] "אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות ואם כן יחוש לבל יעליל עליו". לזה אמר בקריאתו לילה פירוש אין זה מתנאי הגזירה כי הוא לא אמר אלא ביום ולא בלילה וזמן זה לילה הוא. או לצד שלא יראה פניו הוא אומר כי הוא לילה ואין כאן טענת אל תוסף ראות פני כי הוא במחשך לא יראו איש את וגו'."

רבינו בחיי מפרש‏^[11] שהשם עשה למצריים מידה כנגד מידה. החל מהיאור שהיה חשוב מאוד למצריים ובמכת דם נהפך היאור לדם ואחר כך וזה בגלל לעם ישראל לא היה להם זמן כמעט לשתות. ובמכת צפרדע לא יכלו המצריים לישון בגלל הרעש של הצפרדעים וזה בגלל שעם ישראל לא היה יכול לישון בלילה. ומכת כינים הגיע למצריים בגלל שעם ישראל לא היה יכול להתקלח ונהיה להם כינים. ומכת ערוב הגיע בגלל ש"היו מצואים לעם ישראל חיות כגון אריות ודובים". הגיע מכת שחין למצריים כי "משתעבדים בהם לרעות מקניהם לכך שלח בהם דבר היו משתעבדים בהם להחם להם חמין הביא עליהם שחין". הגיע למצריים מכת ברד כי עם ישראל היו סולקים באבנים. הגיע מכת ארבה למצריים "כי היו גוזרין עליהם (עם ישראל) להיותם כורמים בכרמיהם". מכת חושך הגיע למצריים כי ישראל היו נסגרים בבתי כלא חשוכים. ומכת בכורות הגיע למצריים כי המצריים רצו להרוג את עם ישראל הנקראים בכורים לה': "בני בכורי ישראל לפיכך הרג בכוריהם הה"ד וה' הכה כל בכור"‏^[12].

הרמב"ן מפרש‏^[13]:

"כי אין בית אשר אין שם מת - לשון רש"י היה שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית מת שקרוי "בכור" שנאמר:‏^[14] אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנוים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת וכל אחד בכור לאביו ועל דרך הפשט הבכורות שמתו במצרים בכורי פטר רחם היו ועל כן קדש תחתיהם כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה ‏^[15] והיה בכור פרעה היושב על כסאו (פסוק כט) פטר רחם לאמו וכן מנהג המלכים להיות הגבירה המולכת בתולה כענין שנאמר באחשורוש‏^[16] אבל על דעת רבותינו נתרץ שהכה במצרים כל בכוריהם כלומר בכור האב ראשית אונו ובכור האם פטר רחם וגם גדול הבית ולא רצה לקדש תחתיהם בישראל רק בכור האם שהוא ידוע ומפורסם יותר ובבהמה לא יודע כלל רק ב".

מלחמת הבכורות

בי' בניסן (טיפה לפני מכת בכורות) כשיידועו שהולך להיות "מכת בכורות" נלחמו בכורות המצריים מול שאר המצריים כדי שישחררו המצריים את עם ישראל כדי שלא ימותו.

מצוות לזכר מכת בכורות

• בכור בהמה טהורה.
• מצוות פטר חמור.
• מצוות בכור אדם - פדיון הבן.

הערות שוליים