לדוד ה' אורי וישעי
|
|
תהילים כ"ז
לדוד, ה' אורי וישעי |
|---|
|
א לְדָוִד: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. |
| תהילים כ"ז |
לדוד ה' אורי וישעי הוא הפתיחה של פרק מספר תהילים (פרק כז) שנהוג להוסיף לתפילה החל מראש חודש אלול ועד ל"שמיני עצרת".
מנהג אמירתו באלול
מקור המנהג איננו ברור והוא מופיע כבר בספרים קדומים כגון "שערי רחמים" לר' חיים בן אברהם הכהן תלמידו של רבי חיים ויטאל וכן בספר שם טוב קטן שהביא סגולה גדולה באמירת מזמור זה ש"אפילו גזירה רעה נתונה על האדם מן השמיים יכולנה לבטלה, ומבטל ומעביר מעליו כל גזירות רעות וקשות, ויוצא בדימוס זכאי בדין".
הפוסק הקדום ביותר שהתייחס למנהג אמירת המזמור בחודש אלול הוא בעל המטה אפרים (סימן תקפ"א) שם כתב כי נוהגים לומר את המזמור מראש חודש אלול ועד ליום כיפור בכל יום אחר התפילה בבוקר ובערב וכן נפסק במשנה ברורה. בעל המטה אפרים מביא כי מנהגם היה להרחיב את אמירת המזמור עד לאחר שמיני עצרת. מקור המנהג הוא בדברי המדרש שוחר טוב המקשר בין המדרש לבין חגי תשרי: "ה' אורי" - בראש השנה, "וישעי" - ביום הכיפורים". בהמשך, ייתכן בעקבות המנהג לקרוא את המזמור גם עד לאחר חג הסוכות הוסיפו את הרמז הנוסף "כי יצפנני בסכה" - רמז לסוכות[1].
אמנם, הפרי צדיק (לחודש אלול, ב) הקשה כי לפי דברי המדרש היו אמורים לומר את המזמור רק בחודש תשרי בו חלים החגים ולא מראש חודש אלול. לכן, הוסיף כי גם חודש אלול רמוז במזמור במילה לולא:"בתיבת 'לולא' נרמז אותיות אלול שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא... שמר"ח ואילך מתחילין ימי רצון שאז עלה משה רבינו עליו השלום לקבל לוחות אחרונות".
בסידור רבי שבתאי מרשקוב מובא כי טעם אמירת המזמור הוא משום שיש בו י"ג פעמים שם הוי"ה שהם כנגד י"ג מידות של רחמים ולכן אומרים מזמור זה על ידי לבטל את גזירות המקטרגים לפני בית דין של מעלה. הגר"א התנהג להוספת המזמור לתפילה (מעשה רב אות נג) וכן בחסידות צאנז נוהגים שלא לאומרו ובקהילות התימנים בנוסח בלדי [2].
רקע למזמור
במדרש (במדבר רבה יא) נדרש על המזמור כי תחילתו בו הוא מכריז "ה' אורי וישעי ממי אירא" היא לפני חטאו עם בת שבע וסופו, בו דוד מתפלל לה' שיושיעו, לאחר החטא. חלק מהפרשנים הציעו כי מזמור זה נאמר על ידי דוד בתגובה למקרה מסוים שאירע לו. האבן עזרא פירש כי דוד חיבר מזמור זה באחרית ימיו לאחר שנשבעו אנשיו שלא יבוא איתם עוד למלחמה, ומנגד המלבי"ם קישר את המזמור לעת בריחתו של דוד משאול שאז קמו נגדו עדי שקר שהעידו עליו לפני שאול.
תוכן המזמור
בהתבוננות במזמור ניתן להבחין כי הוא מחולק לשלושה חלקים עיקריים- החלק הראשון (א-ו) בו המשורר מדגיש את בטחונו בה' ואת העובדה שהוא לא ירא בעקבות ביטחון זה מאף אחד, ומנגד החלק השני (ז-יב) בו המשורר מתפלל לה' ומבקש תשועה, החלק השלישי הינו חלק הסיום (יג-יד)[3]. ניתן להבחין כי בעוד בחלק הראשון הפנייה לקב"ה היא בלשון נסתר (ה' אורי וישעי, אחת שאלתי מאת ה') בחלקו השני הפנייה היא בלשון נוכח כמי שפונה בתפילה ישירות אל ה', בעוד שבחלק האחרון הפנייה היא שוב בלשון נסתר ("קוה אל ה'") והוא כעין פניית המשורר אל הקורא כציווי מתוך חווייתו האישית.
ייתכן כי חלקו השני של המזמור בו הוא מרגיש מרוחק יותר מהקב"ה ומתפלל להצלתו הוא כעין תקווה ובקשה לחזור למצב הראשוני והבטוח המבוטא בחלקו הראשון. ממילא, מהפסוק האחרון של המזמור בו הוא מבטיח לקורא כי אם יחזק בדרכיו של הקב"ה הוא יחזק את ליבו כנגד האויבים וייתן לו תקווה מבטאת כי אכן ה' נושע לתפילתו והחזירו למצב המבוקש[4].
לקריאה נוספת
- טללי אורות, מכללת אורות ישראל, כרך ט"ו (תשס"ט), עמ' 7–18. מאמרו של הרב נריה גוטל
קישורים
- שיעור על מזמור לדוד ה' אורי וישעי באתר ישיבה
- מקור מנהג אמירת המזמור באתר מכון התורה והארץ
הערות שוליים
- ↑ בדומה לכך גם בויקרא רבה כא
- ↑ בחסידות צאנז מטעימים את הדבר בכך שמקור אמירת המזמור הוא בספר "חמדת ימים" החשוד בשבתאות וכן בכך שאין להוסיף חלקים לתפילה במה שלא מובא בשו"ע
- ↑ ישנן הקבלות רבות בין שני חלקי המזמור- בעוד בתחילה המשורר אומר "ה' אורי וישעי", בחלק השני המשורר מבקש "אל תעזבני אלוהי ישעי" וכן "צרי ואויבי המה כשלו ונפלו" מול "אל תתנני בנפש צרי" "אם תקום עליי מלחמה" ו"כי קמו בי עדי שקר" "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש" ו"את פניך ה' אבקש"
- ↑ כדברי הגמרא על הפסוק- "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה"