אנציקלופדיה תלמודית:שביתת כלים

הגדרת הערך - הציווי לישראל להשבית כליו ממלאכה ביום השבת.

שביתת כלים, דנו בה באופן שכליו של אדם עושים מלאכה בשבת מאליהם, ואין הבעלים עושים מלאכה, שהעמידם לעשות מלאכתם קודם השבת, כגון שנתן חטים בתוך ריחיים של מים - שהמים הם שמסובבים הריחיים - או שנתן מוגמר על גבי גחלים באופן שהמוגמר הולך ובוער במשך השבת^[1].

המקור

שביתת כלים, לסוברים שמוזהרים עליה^[2], למדו בבריתא את חיובה מהכתוב: ובכל אשר אמרתי אליכם תשָמֵרו וכו'^[3], שנאמר לפניו: למען ינוח שורך וחמֹרך וכו'^[4], ויש מן האחרונים שכתבו, ש"בכל" משמעו ריבוי, ומשמעו גם כלי^[5], ויש שכתבו ש"בכל" היינו בכל דבר שעושים בו מלאכה, שייך הציווי הנאמר לעיל "וינפש וכו'"^[6].

כאשר נעשה מעשה

כאשר נעשה מעשה על ידי הכלי, כגון ריחיים הטוחנים בשבת על ידי מים, בדעת בית שמאי, נחלקו: לדעת רב יוסף ורב אושעיא בשם רב אסי אסור משום שביתת כלים^[7], וכן יש מן הראשונים שכתבו בדעת רבה^[8].

בדעת בית הלל, נחלקו: לדעת רב אושעיא בשם רב אסי, אף כשעושה מעשה, אינו אסור משום שביתת כלים^[9], וכן כתבו ראשונים בדעת רב יוסף למסקנת דבריו^[10], ובדעת רבה^[11], ולדעתם הבריתא שאסרה נתינת חיטים לריחיים של מים^[12], הינה כדעת בית שמאי האוסרים משום שביתת כלים^[13]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים בדעת רב יוסף למסקנה, שלבית הלל יש איסור שביתת כלים כאשר נעשה מעשה על ידי הכלי^[14].

כאשר לא נעשה מעשה

שביתת כלים, כאשר לא נעשה מעשה בכלי, אלא נעשה מאליו - כגון נתינת גפרית או מוגמר על גחלים תחת הכלים סמוך לשבת, באופן שהגפרית והמוגמר בוערים בשבת, שהכלי אינו עושה מעשה אלא הם מונחים בתוכו^[15] - לדעת בית הלל, אין בו איסור שביתת כלים^[16].

לדעת בית שמאי, נחלקו: לדעת רב אושעיא בשם רב אסי, יש איסור שביתת כלים אף כשלא נעשה מעשה בכלי^[17], וכן כתבו ראשונים בדעת רב יוסף למסקנת דבריו^[18]. ובדעת רבה, יש מן הראשונים שכתבו שאין איסור שביתת כלים כשלא נעשה מעשה^[19], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בדעת רב יוסף^[20]. על טעמים אחרים לכך שבית שמאי אוסרים שימוש בכלים אף כשלא נעשה מעשה, עי' להלן.

הסוברים שאין כלל שביתת כלים

לדעת התוספתא והירושלמי, לדעת בית שמאי הטעם שאסרו להתחיל מלאכה מערב שבת באופן שנמשכת בשבת, הוא משום שנאמר "ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך"^[21] ודרשו מכאן שצריך לגמור מלאכתו מבעוד יום, ואילו בית הלל שהתירו להתחיל מלאכה, סוברים שמהכתוב "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבֹת^[22] למדים שמותר לעשות מלאכות כל ששה ימים ואפילו בערב שבת, אף על פי שהמלאכה נעשית בשבת^[23]. וכן בדעת רבה, שאמר שהטעם שאסרה הבריתא לתת חיטים לתוך ריחיים של מים באופן שטוחנים רק בשבת שהוא משום השמעת קול^[24], יש מן הראשונים שכתבו שאין לדעת בית שמאי איסור שביתת כלים^[25].

ההלכה

להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חיוב שביתת כלים^[26], שכן היא דעת בית הלל^[27], ולכן מותר להתחיל מלאכה מערב שבת באופן שתיעשה במשך השבת, כגון שפותקין מים לגינה מערב שבת והיא מתמלאה כל היום, ומניחים מוגמר תחת הכלים והם הולכים ומתגמרים כל היום^[28], ואפילו באופן שהכלי עושה מעשה, כגון בריחיים של מים, מותר^[29]. על הסוברים שאסור ליתן חטים בריחיים של מים, אף לדעת בית הלל, משום השמעת קול, ע"ע שבות.

ויש מן האחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר על עצמו בשביתת כלים באופן שהכלי עושה מעשה, לחוש לדעת הראשונים הסוברים שבית הלל מודים באופן זה שיש שביתת כלים^[30].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו אסור אלא כשעושה מלאכה בידיים בעזרת הכלי^[31].

גדר השביתה

שביתת כלים, יש מן האחרונים שכתבו שהיא מחמת שביתת האדם, שהכתוב ממנו למדו "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" משמעו שבמה שאסרתי עליכם תשמרו גם בשביתת כלים, ואין כאן ציווי על מנוחת הכלים - כמו שנצטוו על שביתת-בהמה* משום מנוחת הבהמה^[32] - שהכלים הם דוממים ואין שייך לצוות על מנוחתם, אלא הציווי שישבות האדם עצמו ולא יהרהר בחפציו ואף כל כליו אסור לעשות בהם מלאכה, ולדעתם זה הטעם שלדעת בית שמאי אסורה שביתת כלים אף כשהכלי לא עושה מעשה^[33], שסוף סוף האדם לא נח^[34].

טעם הסוברים שאין שביתת כלים

בטעם הסוברים שאין חיוב שביתת כלים - ואף על פי שמודים הם שיש חיוב שביתת-בהמה* - יש מן הראשונים שכתבו שלא הוזהרו אלא על שביתת בהמה משום צער בעלי חיים, שאינו שייך בכלים^[35].

כשהפקיר כליו

שביתת כלים, אינה אלא בכלים השייכים לו, ולא כשהפקירם^[36], ואף כאשר "אנן-סהדי*" (דבר הברור, כאילו אנו עדים לכך) שהפקיר כליו קודם השבת, אין מצווים עליה, וזה הטעם שהתירו בית שמאי להטיל שכר לגיגית ולהדליק נר ולהעמיד קדרה על הכירה^[37], אף על פי שהמלאכה נעשית בשבת, שאנו אומרים אנן סהדי שבודאי הפקירם בלב שלם שלא יעבור על איסור, ולכן אין צריך להפקירם בפני שלשה^[38], ויש שכתבו טעם ההיתר בהטלת שכר וכיוצא, משום שהפקר-בית-דין* הוא, כדי להפריש את העם מאיסור^[39].

מלאכה לצורך אחרים

שביתת כלים, לסוברים שהוזהרו עליה, יש מן הראשונים שכתבו שאינה אלא במלאכה הנעשית לצורך הבעלים, שהכתוב ממנו למדו שביתת כלים "ובכל אשר אמרתי אליכם תִשָמֵרו"^[40] נאמר אחר הכתוב "וינפש בן אמת והגר"^[41] שמדבר בעבד שהוא ערל^[42], שלא יעשה מלאכה לצורך הבעלים, ואם כן אף הכתוב שלאחריו בא לאסור מלאכה בכלים לצורך הבעלים^[43]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף מלאכת גוי אסורה בכליו של ישראל, כגון שמשאיל או משכיר לו ישראל את הכלים^[44].

מלאכה בידיים בעזרת הכלי

מלאכה שנעשית בידיים בעזרת כלי, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאסורה משום שביתת כלים לדברי הכל, וכן כתבו בדעת ראשונים להלכה.^[45]

מלאכה שנעשית ממילא

במלאכה שנעשית ממילא באופן שלא נעשה מעשה כלל, יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שמצווים על שביתת כלים אף כשלא נעשה מעשה על ידי הכלי^[46], באופן שלא נעשה כלל מעשה, מודים הם שאין שביתת כלים, וזה הטעם לדעתם לכך שבית שמאי מתירים לטעון קורת בית הבד ועגולי הגת^[47] - ואף על פי שאסרו לתת אונין של פשתן לתוך התנור, אף שהכלי לא עושה מעשה^[48] - שבאופן זה המלאכה נעשית ממילא^[49], שהענבים או הזיתים כבר טחונים, והמשקה היה זב מהם גם בלא הקורה, אלא שהקורה מועילה שיזוב טוב יותר^[50]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף במלאכה הנעשית ממילא יש חיוב שביתת כלים, ובטעם ההיתר לדעת בית שמאי לטעון קורת בית הבד, פירשו באופנים אחרים^[51].

במלאכה שאין עליה חיוב חטאת

שביתת כלים, לסוברים ששביתת כלים אסורה גם כשלא נעשה מעשה בכלי^[52], במלאכה שאין עליה חיוב חטאת, נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים שכתבו שאין בה שביתת כלים^[53], ולדעתם זהו שאמרו בתלמוד בטעם שלדעת בית שמאי מותר לטעון קורת בית הבד ועגולי הגת^[54], משום שאם יטען בשבת אין חיוב חטאת^[55], היינו שאף אין בזה משום שביתת כלים^[56], וביארו אחרונים, שלא החמירו חכמים על אדם שלא לעשות מלאכה בכליו כאשר המלאכה מתחילה בערב שבת אלא במלאכה שאם תיעשה בשבת יהיה בה איסור תורה^[57]. ויש מן הראשונים שכתבו שיש בה חיוב שביתת כלים, ואותה שאמרו בתלמוד בטעם שלדעת בית שמאי מותר לטעון קורת בית הבד ועגולי הגת משום שאם יטען בשבת אין חיוב חטאת, היינו שלכן אין לגזור מצד שיבוא לעשות בשבת עצמה, אבל עדיין יש לאסור מצד שביתת כלים^[58], ולדעה זו אסור לדעת בית שמאי להניח איספלנית על המכה מערב שבת ואף על פי שבשבת אין איסורה אלא מדרבנן^[59]. ובטעם לדעה זו שאין משום שביתת כלים בטעינת הקורה, עי' להלן^[60].

על עריכת "שעון שבת" בערב שבת , כדי שתיעשה על ידו מלאכה בשבת, עי' נספח לערך חשמל^[61].

המקום הקובע שביתה

המקום שלפיו נקבע שביתת הכלים, כגון שהבעלים נמצא במקום בו כבר נכנסה שבת והכלי במקום שטרם נכנסה שבת, ולהיפך, כתבו אחרונים שהולכים אחר מקום הבעלים, ששביתת הכלים אינה אלא מצד חובת האדם לשבות, שלא יעשה שום דבר בשבת אפילו על ידי כליו^[62].

תוספת שבת

בזמן תוספת-שבת*, כתבו אחרונים שמוזהרים על שביתת כלים^[63].

כלי שמחובר לקרקע

כלי שמחובר לקרקע, כגון תנור, יש מן הראשונים שכתבו שאינו בכלל שביתת כלים, שחשוב כקרקע ואין אזהרה על שביתת קרקע^[64].

השאלה והשכרה לגוי

השאלת כלים או השכרתם לגוי ערב שבת, כשיש לחוש שיעשה בהם מלאכה בשבת, ששנינו בבריתא שאסורה^[65], כתבו ראשונים ואחרונים שאינה אסורה אלא משום שביתת כלים, וכדעת בית שמאי, אבל לבית הלל הסוברים שלא נצטוינו על שביתת כלים, הדבר מותר, וכן כתבו להלכה^[66]. על השכרת כלים לגוי לשבת שאינה מותרת אלא באופן של הבלעה*, ע"ע^[67]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שאסור להשאיל ולהשכיר כלים שהם עצמם עושים מעשה בשבת, שאף בית הלל מודים שבאופן זה נאסרה שביתת כלים^[68].

בשביעית

בשביעית אין ציווי על שביתת כלים^[69].

ביום טוב

יום-טוב*, יש מן האחרונים שצידד לומר שיש בו שביתת כלים^[70].

מעביר ד"א ברה"ר

העברת חפץ ד' אמות ברשות הרבים, שאסורה, יש מן האחרונים שנסתפקו אם אסורה אף משום שביתת כלים^[71].

הפלגה בספינה קודם שבת

אותה ששנינו בבריתא, שאין מפליגים בספינה ג' ימים קודם שבת^[72], יש מן הראשונים שפירשו שהיא שנויה דוקא לדעת בית שמאי^[73], וטעם האיסור הוא משום שביתת כלים, אבל לבית הלל שלא אסרו שביתת כלים^[74], מותר להפליג בספינה^[75]. ויש שפירשו בדעתם שאין כוונתם לאסור משום שביתת כלים, אלא משום שהגוי נראה כשלוחו לעשות מלאכה בשבת^[76]. אבל הרבה ראשונים פירשו שהאיסור להפליג בספינה בתוך ג' ימים קודם שבת הוא אף לדעת בית הלל, ועל כך ועל הדעות השונות בטעם האיסור, ע"ע שבות.

הערות שוליים