שלושת השבועות/השבועות בדברי הראשונים וגדולי האחרונים
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
בדברי הפוסקים
גדולי הפוסקים הראשונים: הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הטור והשולחן ערוך, השמיטו את שלושת השבועות, ולא הביאוה בספריהם. גם גדולי מפרשי התלמוד הבבלי הראשונים (הרמב"ן, הרשב"א, המאירי, הריטב"א, הר"ן ועוד)[1], לא פירשו את הסוגייה ולא דנו במסקנות העולות ממנה להלכה. גם רש"י בפירושו למגילת שיר השירים לא הביא את דברי חז"ל על שלושת השבועות[2].
מאידך, מקצת מרבותינו הראשונים הזכירו את השבועה שלא לעלות בחומה בספרי הלכה:
- הכפתור ופרח (פרק י, עמ' רכד) הביא מאמרי חז"ל על מעלת המגורים בארץ ישראל, אך סייג: "מיהו [- מכל מקום] לא יעלו [לארץ ישראל] על מנת לכבוש עד שיבוא הקץ, וכדאיתא סוף מסכת כתובות... שלא יעלו ישראל בחומה".
- ריא"ז בפסקיו (כתובות פי"ג ה"ח דין ו) כותב: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גויים... ואף על פי כן אין להם לישראל לעלות יחד וביד חזקה, כעין קיבוץ גלויות, שאין להם למהר הקץ עד שיחיש הבורא גאולתנו, שנאמר: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
- הריב"ש (סימן קא) האריך לבאר "שהעלייה לארץ ישראל - מצוה היא", והוסיף: "ומה שהיה אומר הנביא לבני הגלות בנו בתים וכו' (ירמיהו כט, ה) - זה היה מפני הגלות שנגזר עליהם, ומי שהגלם לא היה מניחם לשוב, עד שעלו ברשות כורש, וגם עתה אחת משלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא לישראל שלא יעלו כחומה"[3].
- גם הרשב"ש (סימן ב) האריך לבאר ש"העלייה לארץ ישראל - מצוה היא", ו"אין ספק שהדירה בארץ ישראל היא מצוה גדולה בכל זמן: בין בפני הבית בין שלא בפני הבית", וגם הוא מסייג: "אמנם מצוה זו אינה מצוה כוללת לכל ישראל בגלות החל הזה, אבל היא נמנעת כלל[4], כמו שאמרו ז"ל בגמרא כתובות פרק האחרון שהיא מכלל [ה]שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל [ש]לא ימהרו את הקץ ושלא יעלו בחומה... אמנם מצוה היא על כל יחיד לעלות לדור שם"[5]. – בספר פאת השולחן (לרבי ישראל משקלוב, הלכות ארץ ישראל א, ג, ובית ישראל ס"ק טו, [ דף ח.]) הביא את דברי הרשב"ש להלכה.
- המהרשד"ם בתשובה (שו"ת מהרשד"ם חו"מ שסד) מתייחס לשבועה אחרת: "שלא ימרדו באומות העולם", והוא כותב ביחס אליה: "...ואחר שאנו משועבדים תחתם - אנו מחוייבים לקבל כל דינא דמלכותא, כאשר נשבענו שלא נמרוד בהם, כמוזכר בשלהי כתובות, ובוודאי לא ירצו לומר שנמרוד לצאת מתחת רשותם - שאם כן זו היא השבועה ראשונה שהזכירו שם ואמרו 'שלא יעלו בחומה', אלא השביעו ז"ל 'שלא ימרדו' הוא אף בשלא נקבל איזה ענין מגזרותיהם".
מקורות נוספים מספרי רבותינו
מצאנו אזכורים נוספים של השבועות בדברי רבותינו בספרי הפרשנות וההגות[6]:
- רבי אליעזר מגרמייזא, בעל ספר הרוקח, כתב בפירושו להושענות[7], פירוש לפיוט: "הושע נא א-ל למושעות, בארבע שבועות" - והוא מפרש שהכוונה לארבע השבועות המוזכרות בשיר השירים, ושם הוא מביא את דברי הגמרא והמדרש המפרטים את השבועות, ומפרש אותם.
- הרמב"ן בספר הגאולה
כתבי הרמב"ן ח"א עמ' רעד, רפט-רצ (ספר הגאולה), וח"ב עמ' תקטו (פירוש המיוחס לרמב"ן לשיר השירים ח, יג); רבנו בחיי פרשת וישלח (בראשית לב, ח); ר"י אברבנאל, ישועות משיחו, ח"א; מהר"ל, באר הגולה ז, ו, חי' אגדות שם, ונצח ישראל פרק כד; מגילת אסתר לעשה ד ש'שכח הרב'; של"ה, ורשה תרכ"ג (ירושלים תשכ"ג), ח"ג מח: ח"א נו. ועה: ע"ש; אור החיים ויקרא כו, לג; היעב"ץ בכ"ד;
השבועות במהלך הדורות
במהלך ההיסטוריה של עם ישראל בגלות הקשה והמרה, לעיתים קמו משיחי שקר, אשר עשו אותות ומופתים בפני ההמון, וטיפחו בעם אשליות ותקוות נכזבות לגאולה קרובה ולישועה ניסית. גוונים שונים היו לתופעה זו, אך המשותף לכולם הוא אכזבה והשבר הגדול שהגיע בהתנפצות החזון. מצאנו חכמים שהזהירו את עם ישראל מלנטות אחרי 'משיחים' אלו[8]. פעמים אחדות, הסתמכו האזהרות על השבועות בשיר השירים.
בתקופת הרמב"ם, היה בתימן אדם חסר דעת, אך ירא שמים, שאמר שהוא נשלח ממרום ליישר דרך למלך המשיח, שלדבריו נמצא בתימן (אגרות הרמב"ם, מהדורת הרב יצחק שילת, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, עמ' תפט). והרמב"ם באיגרת תימן הזהיר את יהודי תימן מלהיגרר אחריו, והוסיף (שם עמ' קסו) שכבר שלמה המלך הודיע ברוח הקודש שזאת האומה (- עם ישראל) בהִשקעהּ בגלות תשתדל להתעורר (לגאולה) לפני הזמן הראוי, ובשל כך ישׂיגום צרות וימותו {{{2}}}, ושלמה השביע על כך בדרך משל ואמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ומבקש הרמב"ם מבני תימן: "ואתם, אחינו ואהובינו, שימרו השבעתו, ולא תעירו את האהבה עד שתחפץ".
בתקופת[9] משיח השקר שבתאי צבי, שם רשעים יירקב, נגררו אחריו יהודים רבים וקהילות שלימות בכל רחבי העולם. הראשון שגילה את שיקרו, ופרסם זאת ברבים, היה רבי יעקב שׂשׂפורטשׂ, שכתב ספר שלם בעניין בשם 'ציצת נובל צבי', ושם כתב – בין היתר – ששבתאי צבי ו'תלמידו' נתן העזתי (שהתיימר להיות נביא) עברו על השבועה שלא לגלות הקץ[10]. גם מהר"ם חאגיז', מכנה את שבתאי צבי ואנשיו: "מפרי השבועה שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל בשעה שגלו..."[11]. רבנו היעב"ץ כותב: "...אין ספק שהיה אז עת רצון, גאולה וישועה הייתה קרובה לבוא אילו לא דחקו את השעה ועברו על השבועה, כמו שאמרו ז"ל (בבלי כתובות קיא, א): שש שבועות השביע הקדוש ברוך הוא... לפיכך ניתן רשות לרוח שקר להטעות את ישראל[12] ולערבב את העולם..." (תורת הקנאות, מהדורת אמסטרדם תקי"ב, דף א ע"ב, ד"ה ונצרף). כמו כן, היעב"ץ (שם דף כו:) מגנה כת של מאמיני שבתאי צבי, שהיו נוהגים בגינוני חסידות, והבטיחו שהמשיח יבוא במועד קרוב "ועלו כחומה לארץ ישראל"[13].
הערות שוליים
- ↑ ישנו דיבור אחד של תוספות (כתובות קיא.) על שלושת השבועות, העוסק בקושיא מסוימת על פירוש הפסוק לפי דרשת הגמרא, אך אין בדברי התוספות התייחסות למהותן של השבועות, גדרן ותוקפן.
- ↑ כמובן, בפירושו לתלמוד, רש"י כן פירש את דברי הגמרא (במסכת כתובות) אודות שלושת השבועות.
- ↑ בדברי הריב"ש לא מפורש שמדובר בדין, ואפשר שכוונתו ששלושת השבועות הן גזרות המונעות אפשרות מעשית לעלות לארץ (כי בגלות לאחר חורבן בית ראשון - "מי שהגלם לא היה מניחם לשוב", וגם בגלות שלאחר החורבן השני הגויים אינם מאפשרים לחזור לארץ – וזו המשמעות של השבועה שלא לעלות בחומה - גזרת הבורא שלא נוכל לשוב ארצה כולנו), אך אפשר שכוונתו שאכן זהו דין האוסר על כלל האומה לעלות לארץ ולכבוש אותה, ורק יחידים חריגים יכולים לגור בה (וכעין דברי הכפתור ופרח וריא"ז).
- ↑ יש גורסים: "אבל היא נמנעת מן הכלל" (הרב ישראל שציפאנסקי, ארץ ישראל בספרות התשובות, חלק א עמ' קלג, מובא ע"י הרב יעקב זיסברג, ב'נפש עדה' הערה 129, בתוך: נחלת יעקב, חלק ב, עמ' 752). [גם לפי הגרסה הראשונה ("נמנעת כלל") הכוונה זהה, כפי העולה מקריאת המשפט בשלימותו: "מצוה זו איננה מצוה כוללת לכל ישראל בגלות החל הזה, אבל היא נמנעת כלל", כלומר, היא נמנעת לחלוטין מהכלל, ולא מהיחידים, כפי שהסביר לאורך כל התשובה שמצוה על כל יחיד שיכול לעלות לארץ גם בזמן החורבן.]
יש שהוכיחו (ויואל משה(דרוש מקור)) מדברי הרשב"ש (שמצות יישוב הארץ "נמנעת כלל" מכל ישראל בגלות), שבזמן הגלות אסור לעלות לארץ בשום אופן שהו, גם ברישיון האומות. אך יש שדחו זאת בכמה דרכים (כפי שהביא הרב זיסברג, נפש עדה, שם, עמ' 753, ובמקורות שהזכיר). כמובן שלפי הצעת התיקון: "מן הכלל" - אין להביא מדבריו כל ראיה. - ↑ בדברי הרשב"ש אפשר להבין שהחילוק הוא כמותי בלבד, ויחידים יכולים לגור בה, אך לא רבים; אך אפשר להבין שכוונתו שהחילוק בין מגורים של יחידים תחת שלטון זר (שהוא מצוה) לבין עליית העם כולו לארץ והקמת שלטון יהודי בה (שנאסר בשלושת השבועות), כדברי הכפתור ופרח.
- ↑ יש שציינו גם לדברי הרמב"ם באגרת תימן, אשר ציין לשבועה בשיר השירים: "אם תעירו ואם תעוררו... עד שתחפץ", אך הרמב"ם (שם) לא הזכיר את השבועות שדרשו חז"ל (שלא לעלות בחומה, שלא למרוד באומות, שלא לשעבד בישראל יותר מידי, שלא לגלות את הקץ, שלא לדחוק/להרחיק את הקץ, ושלא לגלות את הסוד לאומות).
- ↑ נדפס [על ידי הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן] בספר הזכרון לרב שילה רפאל (עורך: הרב יוסף אליהו מובשוביץ, ירושלים תשנ"ח), עמ' כז.
- ↑ הרמב"ם (הלכות מלכים יא, ג-ד) נותן את סימני הזיהוי למשיח, שבהם יש בכדי להבדיל אותנו ממשיחיות שקרית: (א) המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים, (ב) המשיח צריך להיות מלך, (ג) מצאצאי דוד המלך, (ד) העוסק בתורה במצוות, כפי המבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, כדוד המלך, (ה) ועליו לכפות את כל ישראל ללכת בדרך התורה ולחזק בדקיה (- לתקן מכשולים, תקלות וחולשות רוחניות, מוסריות והלכתיות), (ו) עליו להילחם מלחמות ה' (כלומר, לצאת למלחמה לעזרת ישראל מיד צר, לכיבוש ארץ ישראל והריגת עמלק), (ז) אם עשה כל זאת, והצליח, וניצח את כל העמים שסביב שלטונו, (ח) ובנה בית המקדש, (ט) וקיבץ נדחי ישראל (כלומר, אסף את כל היהודים המפוזרים בעולם לארץ ישראל) - הרי זה משיח בוודאי. אך אם לא הצליח במלחמותיו (ובשלבים הנוספים: לבנות המקדש ולקבץ נדחי ישראל), ממילא יודעים אנו שהוא לא היה המשיח, והרי הוא כמלכי בית דוד השלימים והכשרים.
לפי דברי הרמב"ם יש לבדוק את ייתכנות הבשורה המשיחית בצורה ריאלית וטבעית, ולפעול לגאולת ישראל בעת ובאופנים בהם ישנו סיכוי סביר לכך, ולא בדרכים נלוזות וחסרות סיכוי תבנית:הרב יצחק שילת, בהערותיו לאגרות הרמב"ם, עמ' קסז, ובמקומות נוספים. - ↑ המקורות לפסקה זו (והערות הבאות), מבוססים על החוברת 'דעות הפוסקים על שבועות הגלות' (הרב יונתן פז), עמ' 3.
- ↑ לגבי נתן העזתי, שהתיימר להיות נביא, ואף נקב במועד 'הקץ', כותב רבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ (קיצור ציצת נובל צבי, מהדורה שלישית - אודסה תרכ"ז, דף ח.), שאין להאמין בו, מפני שלא נבדק בפני בית דין ועשה אות או מופת בפניהם (ואין לסמוך על דברי ההמון שעשה אותות בפניהם, שהממון מתפתים להאמין לכל דבר, אלא עליו לעשות אותות בבית דין). והוסיף: "כל שכן במי שפירש את ה' לגואל ומושיע, וקבע זמן לגאולה, וכן לא יעשה, שהרי לא הורשה עליה, דאחד מן השבועות הכתתובים בשיר השירים היא לנביאים לא יגלו את הקץ (בבלי כתובות קיא.), ועבר על שבועתו ח"ו, ואם הותרה לו והורשה עליה - למה לא הורשה לתת אות ומופת על קיומה?".
וכלפי 'רבו', שבתאי צבי, שהתיימר להיות משיח, כותב רבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ ( ושם, דף כד., וכן מובא בשם 'ציצת צבי נובל' מהדורת ישעיה תשבי, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, עמ' 98): "מי נתן לך רשות לגלות מה שכיסה עתיק יומין, ולהתברך כמלך ברוב עם, והלא מעשיך יקרבוך לאמונתם או ירחיקוך (על פי המשנה בעדויות ה, ז), ידעת שחר מקומו (על פי איוב לח, יב) של קץ הנעלם מנביא וחוזה?! ואחת משבועות בנות ירושלים על צבא וזמן פדות שלא יגלוהו הנביאים שביניהם כדברי חז"ל (בבלי כתובות קיא.), ומי הודיעו לנביא?! ואם נודע [לו] - מי הרשהו לגלותו?! ולאיזה צורך נתן [העזתי] נביאך בא ויאמר שזה משיח ושזה זמן הגאולה?!" (והמשיך להסביר שאין נביא מבשר הגאולה מלבד אליהו הנביא ז"ל, עיין שם). - ↑ מהר"ם חאגיז', בקונטרס 'שבר פושעים' (בלונדריש תע"ט, עמ' 3-7), מספר על מאורעות התקופה בסגנון שירי: "בבית ישראל ראיתי שערורייה, שני משחיתים, זה יעט אל השלל, וזה חופשׂ צורה, ... האחד היה שבתאי צבי המפורסם, אשר כבודו בקלון המיר, וכלפיד אש בעמיר, היה לבני ישראל בשנת תכ"ו לפ"ק, כי באותו הפרק החל הנגף ועמדו כמעט כל בני ישראל על הסכנה, וכפשׂע בינם ובין המוות, חלילה, להיות נידונים כמורדים, ומפרי השבועה, שהשביע הקב"ה את ישראל, בשעה שגלו בין אהלי אדום וישמעאלים, ולולי ה' שהיה לנו, בעבור שמו הגדול אשר נקרא עלינו, אזי חיים בלעונו... ועד שלא שקעה שמץ פסול זה, צץ המטה ומשורש נחש יצא צפע..." – מבואר בדבריו ששבתאי צבי ואנשיו עברו על השבועה.
נראה שלדברי מהר"ם חאגיז' הם עברו על השבועה שלא למרוד באומות העולם (ולכן הוא מציין בהקשר זה את הסכנה שגרמו לישראל במרד שלהם באומות העולם), בשונה מרבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ שציין שעברו על השבועה שלא לגלות את הקץ (כמובא בהערה הקודמת). לכן, רבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ מכוון את חיצי הביקורת של טענה זו בעיקר כלפי נתן העזתי (וגם כלפי 'רבו' שבתאי צבי), ואילו מהר"ם חאגיז' מכוון את הביקורת בעיקר כלפי שבתאי צבי עצמו. - ↑ דבריו מיוסדים על המסופר לגבי נביאי אחאב (מלכים א כב, יט-כג), ראה בהמשך דבריו (שלא הובאו כאן).
- ↑ וזה לשונו: "...ומזה הרשע צמחה כת של חסידים חדשה בפולין... שכל עניינה היה בנוי על יסוד נופל וטיח טפל של שבתאי צבי שם רשעים ירקב, אף על פי שהייתה מראה חסידות עם חברותיה... חדשים מקרוב באו שעשו דברים מתמיהים, והבטיחו על הגאולה - להביא משיח בזמן קרוב, ועלו כחומה לארץ ישראל".
וראה גם תורת הקנאות, אמסטרדם תקי"ב, דף סח: אות יג באורך[דרושה הבהרה].