חברת ישוב ארץ ישראל

חברת ישוב ארץ ישראל היתה תנועה ציונית-דתית באירופה שנוסדה על ידי האדמו"ר מדרוהוביטש, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא והאדמו"ר מסדיגורא רבי שלמה פרדימן (ר' שלמה'ניו), והתמזגה לתוך תנועת המזרחי והפכה לחלק מהתנועה הציונית.

תולדות החברה

עזרת ישראל

הגרעין הראשוני של התנועה הוקם בשנת תרע"ז, לאחר "הצהרת בלפור", בוינה, בה שהו אדמו"רי בית רוז'ין לאחר שנמלטו ממלחמת העולם הראשונה, על ידי הרבי מדרוהוביטש ור' שלמה'ניו מסדיגורא, תחת השם "עזרת ישראל" (הרומז לשנת ההקמה- תרע"ז), וכללה חבורה של אדמו"רים ובני אדמו"רים בלבד, אולם דרכי הפעולה של התנועה ומטרותיה טרם נקבעו. באסיפת הייסוד (שנערכה בבית הרבי מדרוהוביטש), אמר ר' שלמה מסדיגורא: "בני ישראל מפרנסים אותנו ברווח אפילו כשהם עצמם חיים בדוחק נוהגים בנו כבוד מלכים. ומה אנו עושים בשבילם? מהו הגמול שהם מקבלים מאיתנו? לא יהיה מצפוננו נקי אם לא נזדרז לפעול לטובת עמנו הנעלה".

הקמת האגודה

רקע היסטורי

כבר הרבה שנים לפני חזון המדינה של הרצל, הגה הסופר לורנס אוליפנט את הרעיון של התיישבות יהודי הגולה בארץ ישראל. לרגל עבודתו הגיע לבקר אצל האדמו"ר הראשון מסדיגורה רבי אברהם יעקב פרידמן שקיוה להלהיב אותו מהרעיון. אולם האדמו"ר ענה שענו מקווים לגאולה ניסית מן השמים ולא בידי בשר ודם.

חתנו הצעיר ר' חיים שפירא שהיה נוכח בשיחה זו התרשם מאוד מהתוכנית והרעיון לקח את ליבו. מאז הוא החל להעמיק בנושא זה של הגאולה ומצא את ספרו של הרב קאלישר "דרישת ציון" בו הוא כותב שתחילת הגאולה תגיע בידי אדם ומצווה עלינו לעשות לשם כך מעשים.

שניסה לשכנע את בני משפחתו לבית רוז'ין בנושאים אלו ראה שאין להם קונים. ובהמשך אף ראו במעשיו סטיה מדרכם.

שהגיע הצהרת בלפור לוינה נאספו כל האדמורים לביתו של ר' חיים שפירא והחליטו לייסד חברה בשם "עזרת ישראל" באותה אסיפה עדין לא נקבעה מטרה ברורה לחברה. אמנם השאיפה היתה לעשות פעולה מעשית לבנין הארץ.

כמה חודשים לאחר מכן שהממשלה האוסטרית הודיע על הקלות בהגירה ליהודים התקיימה האסיפה השניה עם עוד רבנים נוספים ונקרא שמה חברת "ישוב ארץ ישראל"^[1].

פעולתה הראשונה

פעולתה הראשונה של האגודה הייתה לפרסם 'קול קורא' בעיתון 'הצפירה', אשר בו הצהירה על מטרותיה של האגודה שמוטלת חובה על היהודים החרדים לעלות לארץ ישראל וכך למנוע את השתלטות החילונים על הנהגת היישוב:

זה קרוב לאלפים שנה שגלינו מארצנו. בכל עת גלותנו לא אבדנו תקותנו להגאל על ידי משיח צדקנו... ובהיותנו עומדים ומקוים פתאום הופיע פתאם הרעיון הציוני בעולם, רעיון שעשיתו על טהרת הקודש הוא חובת כל עם ישראל. אבל אנחנו החרדים תחת להיות מזרזין ומקדימין לקחת על שכמנו עבודת הקודש של התישבות הארץ בדרך התורה והדת ולאפשר לנו, לבנינו ולבנותינו לקחת חבל בעבודה הזאת על טהרת הקודש, נסוגנו אחור והנחנו את המצוה הרבה והקדושה הזאת רק בידי הציוניים. ואם כי המה יהודים נאמנים לעמם, אבל אינם דואגים לקיום התורה והמצוות עפ"י המסורה. תוצאות חבוק ידינו הן מפחידות. בגלות עזבו צעירינו את מחנה החרדים ובארץ ישראל אין לנו חלק ונחלה בישוב החדש! (הצפירה, י"ג ניסן, תרע"ח)

חברי האגודה

הרב חיים שפירא יו"ר, ר' שלמה פרידמן סגנו, חברים: ר' אברהם יעקב מסדיגורה, האדמו"ר ישראל פרידמן (צ'ורטקוב) ר' מאיר מאירסון, ר' יוסף פאנצר, ר' יצחק צוף ועוד.

החברה נרשמה בחוק האוסטרי שמטרתה להיושיב יהודים על הקרקע בארץ ישראל בהתאם לחוק^[1].

הכנס הראשון

בין הפעולות הראשונות היה הכנס הגדול בוינה לחמשת אלפים יהודים. בהם נאמו רבה הראשי של וינה פרופסור צבי פרץ חיות, אברהם (אדולף) שְׁטַנְד ממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית באוסטריה. הכנס עשה רושם רב על הקהילה.

עליה לארץ

במהרה התברר, כי השמחה הייתה מוקדמת מדי. בריטניה, שקבלה את מנדט השליטה בארץ, הגבילה את העליה היהודית אליה באמצעות סרטיפיקטים. בהתחלה ניסו למנוע מהאגודה לקבל סרטיפיקטים. אמנם אגודת 'יישוב ארץ ישראל' פעלה רבות כדי להשיג סרטיפיקטים עבור כמה שיותר יהודים, וכן להשיג עבורם את הכסף להוצאות הנסיעה^[1].

הייחס להסתדרות הציונית

בישיבות הראשונות של הועד דנו בעיקר ביחס אל ההסתדרות הציונית. היו כאלה שטענו שאסור להתחבר לחופשיים ואילו ר' חיים שפירא הביא מקורות רבים מספרו "השלום והאחדות". שבדברים שנוגעים לכלל ישראל מותר להשתתף.

לאחר ארבע ישיבות נתקבלה הצעת פשרה לשתף פעולה אירגונית בעסקי החול עם ההסתדרות הציונית אבל להקים חברה בפני עצמה ליהדות החרדית.

שבועים לאחר מכן הם ישבו עם ההסתדרות הציונית לקבוע את תחומי הפעילות המשותפת. כתוצאה מההסכם הם קיבלו אישור לשלוח שני צירים לועידה העולמית של ההסדרות הציונית בלונדון, לשם נסעו ר' שלמה פרידמן ור' אברהם יעקב מסדיגורה.

לאחר כמה שנים החליטו בוועדה לשנות את הייחס לתנועת המזרחי והחליטו להתמזג איתם. ומעתה נקרא האירגון התסדרות חלוצי המזרחי^[1].

המעבר לארץ ישראל

הרבי חיים מאיר יחיאל שפירא החליט בעצמו לעלות לארץ. באדר תרפ"ב, עזב את ווינה ברכבת, ומשם היטלטל תקופה ארוכה ברכבות ובאניות, עד שדרכו רגליו בחוף יפו.

האדמו"ר שם פעמיו אל ירושלים, וקבע את מושבו בשכונת הבוכרים. הוא הקים אגודה חדשה - 'בוני הארץ בגופם'. חברי האגודה התחייבו לסייע בבנין הארץ באמצעות עבודת כפים. הרבי עצמו עמד בראש המתנדבים ועבד באדמה הסמוכה לביתו^[1].

ראו גם

• חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ'
• ישראל פרידמן (צ'ורטקוב)

לקריאה נוספת

• ספר הציונות הדתית - א מוסד הרב קוק עמוד 515 - חברת ישוב ארץ ישראל/הרב משה רייך.
• קדושת ציון גליון 81. כתבה מיוחדת חובבי ציון לבית רוז'ין.
• התגובות התיאולוגיות על הצהרת בלפור - יצחק קראוס עמ' 5 ואילך.