יהדות וייטנאם

היהודים הראשונים הגיעו לוייטנאם בימי השלטון הצרפתי במאה ה-19. מספר היהודים ב"הודו-סין הצרפתית" נאמד ב-1,000 ^[1]. בשנת 1954 עם הכרזת העצמאות למדינה, רוב היהודים עזבו את המדינה.

ריכוז גדול של יהודים היה בעת הנוכחות של צבא ארצות הברית בוייטנאם. מספרם נאמד בשנת 1975 ב- 30,000 ^[1].

הקהילה היהודית הנוכחית מורכת מבעלי עסקים ומבעלי מקצועות חופשיים, אשר הגיעו מאירופה, ארצות הברית, אוסטרליה ומישראל. הצמיחה המוגברת של כלכלת המדינה משכה אותם להתיישב בבירת המדינה .

הפעילות של הקהילה הוא מסביב לבית חב"ד בראשות הרב הרטמן. בבית חב"ד מתקיים מניין בשבת. כן קיימת בו מסעדה כשרה, אשר מגיש אוכל מקומי טיפוסי. בבית חב"ד גם הןקם בית ספר משלים ללימודי יהדות, בו 15 ילדים^[1].

בוייטנאם היהדות אינה דת מוכרת ולכן לא ניתן להדליק חנוכיה בכיכר העיר, כפי שנוהגים חסידי חב"ד בבירות העולם. כמו-כן, אין אישור לבניית מקווה ציבורי.

על תהליך קליטתו של שליח חב"ד בעיר הוצג הסרט גוט שאבעס ויטנאם בטלביזיה . הוא צולם כאשר יצאו "השלוחים" הרב מנחם ורחלי הרטמן לשליחות בהו צ'י מין סיטי.

הסרט הוגדר בפירסומי הערוץ: "סיפורו של זוג חרדי צעיר, אשר נשלח עם בנם התינוק להקים בית חב"ד בויטנאם. השליחות היא לכל החיים ותסתיים כהגדרתם, רק בביאת המשיח. המטרה היא קירוב יהודי ויטנאם למסורת ישראל. אולם היהודים היחידים שם, למעט מטיילים אקראיים, הם חילונים אשר רבים מהם אף נשואים לנשים וייטנאמיות. על הזוג להתמודד עם בדידות, רעב, ועם מפגש עם עולם שונה לחלוטין מזה שהכירו".

כל זאת קורה כאשר במקביל הם מנסים לארגן, בפעם הראשונה על אדמת ויטנאם, חגיגות ראש השנה כהלכתו".

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• הרב אליהו בירנבוים, יהודי וייטנאם, "מקור ראשון", 30 בינואר 2009