פטור אבל אסור

הוראת הביטוי "פטור", במקומות מסויימים, היא: העובר פטור מחיובים דאורייתא, אך אסור מדרבנן לעשות את המעשה הנידון.

כדי להבדיל בין הדברים האסורים מן התורה ובין אלה שנאסרו מדרבנן, השתמשו חז"ל, ואחריהם הפוסקים, בביטויים שונים לציין את סוג האיסור.

בהלכות שבת, למשל, בכל מקום שנאמר שהעושה דבר מסויים "חייב" - הכוונה, שהמעשה הנידון אסור מדאורייתא, וחייבים עליו חיוב דאורייתא (כסקילה, קרבן ועוד). בכל מקום שנאמר: "פטור" - הכוונה, שהעובר פטור מחיובים דאורייתא, אך אסור לעשות את המעשה הנידון. כמו כן, בכל מקום שנאמר: "אסור" - הכוונה, שהעובר פטור מחיובים דאורייתא, אך מדרבנן אסור לעשות מעשה זה (פרט לאיסור בפחות מן השיעור המינימלי שקצבה לו התורה, ש"אסור" הנאמר בו - "חצי שיעור אסור מן התורה" - הכוונה, שאסור מן התורה לעשות איסור זה גם בפחות מן השיעור המינימלי שקצבה לו התורה, אך אינו מתחייב בעונש או בקרבן). בכל מקום שנאמר: "מותר" - הכוונה, שהמעשה מותר בין מדאורייתא ובין מדרבנן. לדעת המגיד משנה (רמב"ם הלכות שבת יב, יח), הוראת הביטוי "אינו חייב" שווה להוראת הביטוי "פטור".