שניים מקרא ואחד תרגום

שניים מקרא ואחד תרגום (שמו"ת) הוא חיוב לקרוא בכל שבוע פעמיים את פרשת השבוע ופעם אחת את התרגום (תרגום אונקלוס).

מקור החיוב הוא מהגמרא (בבלי:ברכות ח.):

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבן (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

הטעם

כתב המחצית השקל שהטעם לקריאה הוא שכל אדם מישראל יקרא בכל שנה את כל התורה.

האם זהו חיוב?

הראב"ן^[1] כתב שדין זה נאמר ליחיד שאין לו מניין ולא ישמע קריאת התורה בציבור, שעליו לקרוא שמו"ת בזמן שבמקומות אחרים קוראים קריאת התורה (וזהו "עם הציבור").

אולם זוהי דעת יחיד, והראשונים האחרים חלקו עליו.

השבולי הלקט^[2] כתב שכלל אינו חיוב, ולשונו: "וראוי לכל אדם להסדיר פרשיותיו עם הצבור", ולשון זו מתאימה ללשון הגמרא (לעיל) - "לעולם ישלים אדם" שאינה לשון של חיוב.

על כל פנים, השולחן ערוך^[3] פסק שזהו חיוב לכל אדם, וזה לשונו:

אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן (ו"עם הציבור" הכוונה באותו שבוע).

מה נכלל בגדר "תרגום"

"תרגום" הנאמר בגמרא הוא תרגום אונקלוס.

אבל המטרה היא שיבין את המילים אז יכול לקרוא את פירוש רש"י, כיוון שלכל אחד מהם יש מעלה שאין לשני: תרגום אונקלוס ניתן בהר סיני, ורש"י מפרש ע"פ מדרשי חז"ל יותר מתרגום אונקלוס (משנה ברורה).

והכי טוב שיקרא את שניהם (שולחן ערוך)^[4].

מי שלא מבין את פירוש רש"י יכול לקרוא פירוש אחר שמבין (משנה ברורה).

פרטי ההלכה

זמן הקריאה

ישנם שני מנהגים לזמן הקריאה: בכל יום עלייה אחת (יום ראשון - ראשון, יום שני - שני, וכו') (מנהג הגר"א ובעל התניא), או את כל הפרשה ביום שישי ולהשתדל שלא להפסיק מתחילת הקריאה ועד סיום הפרשה (של"ה. מנהג המקובלים).

ומעיקר הדין:

זמן ההתחלה:

יום ראשון שלפני השבת שבה קוראים את פרשת השבוע (טור)^[5].

ובמרדכי^[6] משמע שאפשר להתחיל משעה שהתחילו לקרוא את הפרשה הבאה במנחה בשבת.

זמן הסיום:

לכתחילה - לפני תפילת שחרית של שבת (משנה ברורה).

בדיעבד - סדר העדיפויות:

1. לפני סעודת שבת בבוקר.
2. עד מנחה בשבת^[7].
3. עד יום רביעי שלאחר מכן (ולא כולל. כמו בהבדלה).
4. עד שמחת תורה. ובאבודרהם^[8] כתב שטוב להשלים את הקריאה בעשרת ימי תשובה.

והתוספת שבת^[9] חולק על זה ואומר שצריך להשלים דוקא בשמחת תורה.

פרשת "וזאת הברכה"

את ה"שמו"ת" של פרשת וזאת הברכה יש לקרוא בערב שמחת תורה.

אופן הקריאה

שתי שיטות ישנן בצורת הקריאה (לכתחילה): קריאת הפסוק הראשון פעמיים ותרגומו, קריאת הפסוק השני פעמיים ותרגומו וכו' (והמגן אברהם והשערי תשובה מצדדים כדעה זו), או קריאת כל פרשה (=פסקה. פתוחה או סתומה) כסידרה (בלי לכפול את הפסוקים) פעמיים ואח"כ את התרגום של אותה פרשה (של"ה, רש"ל, וכך נהג הגר"א).

קריאת שמו"ת בשעת קריאת התורה

יכול לקרוא שמו"ת בשעת קריאת התורה, מפני שעוסק באותו עניין (בית יוסף).

אם שמע מהבעל קורא את קריאת התורה נחשב לו כקריאה פעם אחת, אבל לכתחילה יקרא בעצמו (מגן אברהם).

ולדעת השל"ה והגר"א אין לקרוא בזמן שהבעל קורא קורא, אבל דעת המשנה ברורה היא שאין להחמיר בזה ואפשר לקרוא עם הבעל קורא.

הפטרות וקריאות ליו"ט

אין צריך לקרוא שמו"ת של הקריאות של יו"ט (בית יוסף).

שמו"ת של ההפטרות: הבית יוסף כתב שלא צריך לקרוא, והרמ"א כתב שנהגו לקרוא.

דינים נוספים

מי שבקי בקריאה, טוב שיהדר לקרוא מספר תורה.

אם אין לו תרגום - יקרא שניים מקרא וכשיהיה לו תרגום יקרא את התרגום.

לכתחילה יקרא לפי סדר הפסוקים, ואם לא קרא לפי הסדר - יצא ידי חובה.

קישורים חיצוניים

שיעור בנושא מ"קול צופייך" גליון 293 מהרב מרדכי אליהו מתוך אתר Yeshiva

שיעור בנושא מ"קול צופייך" גליון 342 מהרב מרדכי אליהו מתוך אתר Yeshiva

שיעור בנושא מ"קול צופייך" גליון 431 מהרב מרדכי אליהו מתוך אתר Yeshiva

שיעור של הרב אליעזר מלמד בנושא מהעיתון "בשבע"

תשובת הרב דב ליאור בעניין חיוב קריאת שמו"ת ובעניין חיוב לנשים מאתר ישיבה

הערות שוליים