מגילת אסתר

ציור קיר בית הכנסת בדורה אירופוס המתאר קטע ממגילת אסתר - ויקישיתוף

מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות בתנ"ך. בה מסופר על הצלת היהודים בממלכת אחשורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" אסתר א, א). המגילה מספר על המן, שהיה מזרע העמלק אשר שילם למלך בממון על מנת להרשות את השמדת היהודים ברחבי ממלכתו. מרדכי היהודי ובת דודתו אסתר המלכה הפרו את התוכנית. וכך, היהודים ניצלו, היכו ששונאיהם, את המן ובניו תלו על העץ ומרדכי היה למשנה למלך. לזכר נס זה תקנו את ימי הפורים.

תמצית סיפור המגילה

• המלך אחשורוש המולך מהודו ועד כוש עשה משתאות מפוארים, וכן עשתה אשתו, המלכה ושתי לנשים.

• אחשורוש ביקש מושתי לבוא כדי להראות את יופיה, אך היא סרבה. לאחר התייעצות בחכמים הוא הורג אותה, כדי שהנשים בכל הממלכה יתנו יקר לבעליהן.

• אחשורוש מצטער על הריגת ושתי, ולכן אוספים את הבתולות, והנערה אשר תִיטַב בעיני המלך תמלוך.

• איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי, והוא היה אומן את אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם.

• ותלקח אסתר אל בית המלך, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, ויעשה משתה לכבוד היבחרה.

• לא הגידה את עמה ומולדתה כאשר צווה עליה מרדכי.

• בגתן ותרש רצו לשלוח יד באחשורוש, ויִוַדע הדבר למרדכי ויגד לאסתר, והיא אמרה זאת למלך. לאחר שנתבררו הדברים, נתלו שניהם על העץ.

• אחר הדברים האלה גידל המלך את המן האגגי מעל כל השרים, ויצוה להשתחוות להמן.

• מרדכי לא יכרע ולא השתחוה, כי הגיד אשר הוא יהודי.

• וימלא המן על מרדכי חמה, ויבקש להשמיד את כל היהודים, עם מרדכי. והפיל פור לעשות זאת בחודש אדר.

• הוא מציע את הדבר למלך, תמורת תשלום של עשרת אלפים כיכר כסף, והמלך מעביר את טבעתו להמן, ואומר: "הכסף נתון לך, והעם - לעשות בו כטוב בעיניך" (אסתר ג, יא).

• נשלחות אגרות בשם המלך להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר.

• היהודים מתאבלים על האגרות, ומרדכי לובש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה.

• ותתחלחל המלכה מאד, ותשלח למרדכי, ויגד את כל אשר קרהו, ויתן לשליח את הכתב אשר ניתן להשמידם, ויבקש שאסתר תלך למלך להתחנן על עמה. לאחר דין ודברים, מסכימה אסתר, ובלבד שהיהודים יצומו ג' ימים ויתפללו להצלחתה.

• ביום השלישי, ותעמוד אסתר בחצר בית המלך נוכח פני הבית. והיא נשאה חן בעיני המלך שהושיט לה את השרביט ויאמר לה: "מה בקשתך?" (אסתר ה, ג)

• ותאמר אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו" (שם פס' ד). ובמשתה היא מזמינה אותם למשתה נוסף.

רקע היסטורי

מעריכים כי האירוע התרחש בימי בית שני כאשר יצא הגזרה להפסיק את בניית בית המקדש.

מרדכי ואסתר

הם גיבורי המגילה. בתחילת המגילה הם מוצגים כאלמונים:"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת אסתר ב, ה'-ז'). עם זאת חז"ל מספרים כי היה מבין חברי הסנהדרין.

קיימת גם גירסה אחרת. לפי הפסוק:"מרדכי ישב "בשער המלך". משמעות הדבר היא שהוא היה שר בממשל אחשורוש או שופט וכד'. רש"י כתב:"מר שמרדכי הראה להמן "...שטר שמכר עצמו לעבד על חוסר מזונות, כשנתמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה אחת". משמע מכאן שמעמדו של מרדכי היה דומה למעמדו של המן . ^[1]

עובדה זו מסבירה גם איך יתכן שמרדכי לא משתחווה להמן בניגוד למצוות המלך המפורשת. שכן, מצות המלך לא כללה את מרדכי וע"כ בעצם מרדכי לא עבר על מצוות המלך בפרהסיא. הסיבה שלא כלל את מרדכי מובן בהגיון פשוט - המלך לא יצווה את שריו ויועציו להשתחוות אחד לשני, זה יגרום סכסוכים. דבר זה גם מדויק מהכתוב: "וכל עבדי המלך... כורעים ומשתחווים להמן...". משמע, רק העבדים.^[2] בסוף המגילה הם כבר מתגלים במלוא חשיבתם ההיסטורית:"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים"אסתר י, ג)ואילו אסתר כבר מאמצע המגילה היא מלכה, אך בסופה היא זוכה להיות בין קובעי החג, יחד עם מרדכי.

קדושתה

המגילה כלולה במסורה. לפי המסורת היא נכתבה על-ידי אנשי הכנסת הגדולה. לפי המגילה היא נכתבה על-ידי מרדכי ואסתר. וכך נאמר במגילה:"וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית: וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים אֶל-שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: לְקַיֵּם אֵת-יְמֵי- הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר- קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל-נַפְשָׁם וְעַל-זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם: וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר:"אסתר ט, כ"ט-ל"ב)

קריאת המגילה

מסכת מגילה מרחיבה את הימים שבהם קוראים מגילה ומפרטת את הנימוקים:"מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות (מי"א) ולא יותר (מט"ו": כדלקמן:

• בט"ו - כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון.
• בי"ד - כפרים ועיירות גדולות.

אבל לעיתים גם בימים קודמים והגמרא מבארת: "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, (כלומר: מאחר שהמוקפין קורין בט"ו, ושאין מוקפין קורין בי"ד - הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג? אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה: יום שני בשבת שלפני י"ד, או חמישי בשבת שהוא יום כניסה: שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, כתקנת עזרא ^[3] , והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד, ופעמים שיום הכניסה בי"ג, ופעמים שהוא בי"א;)

האם המגילה מוזכרת במקרא

הרב חיים דרוקמן ^[4] מביא את דברי הגמרא, השואלת:"אסתר מן התורה - מנין? ^[5] . והרב משיב:"לפני שניגשים לתשובת הגמרא - יש להבין את פשר השאלה. וכי איך תהיה אסתר כתובה בתורה, הרי סיפור אסתר אירע לאחר חורבן בית ראשון, ומה הטעם לחפש אותו בתורה?

את הכיווּן לתשובה ניתן למצוא בסיפור בגמרא ממסכת תענית: "יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא"?! (ט ע"א). ופירש שם רש"י: "שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה". בתורה כלול הכל, לפחות בדרך רמז. ומה שרמוז בתורה - הולך ומתפרט בנביאים ובכתובים. הנביאים והכתובים, ביסודם, אינם מחדשים דברים; הם רק מבררים, מרחיבים ומדגישים את מה שכבר נאמר בתמציתיות וברמז בתורה.

דברים דומים מופיעים גם במדרש: "ללמדך, שאין לך דבר כתוב בנביאים וכתובים, שלא רמזו משה בתורה" ^[6] . מעתה, מובנת שאלת הגמרא: "אסתר מן התורה - מנין?"; איפה מוצאים בתורה רמז לענין אסתר?

ועונה הגמרא: "ואנכי הסתר אסתיר" ^[7] . אך בזה לא מסתיימת הקושייה. שכן, לא יעלה על הדעת לומר, שכוונת הגמרא לחפש בתורה את המילה 'אסתר', או מצלול דומה. הגמרא מבקשת למצוא בתורה רמז לתוכן המיוחד של אסתר, למצב שייחד את הדור ההוא, כדברי רש"י במקום: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים". מציאות כזו, הגמרא מוצאת שרמוזה בתורה באותה פרשה, במקום שמוזכרים גם הדברים הבאים:

"וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לֶאֱכֹל, ומצאוהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..." ^[8] .

הערות שוליים