כיבוד הורים

הגדרה

מצווה על האדם לנהוג כבוד באביו ובאימו, בדיבורו בגופו ובממונו (הסוגיא בקידושין לא:).

לדוגמא, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (בבלי:קידושין לא:).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ-יב).

בסוג המצווה חקר המנחת חינוך (לג-ג) בין שני צדדים:

1. מצווה שבין אדם לחבירו. ובטעם לזה כתב החינוך (לג ד"ה משרשי) )שהיא הכרת הטוב לאביו ולאימו על שעשו עימו טובה, שהם סיבת היותו בעולם, וכן יגעו כמה יגיעות בקטנותו (וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) שהיא בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו).
2. מצווה שבין אדם למקום. והטעם לזה, שהרי אין מצווה לכבד את שאר בני האדם (ורק אסור לצערם), אלא שזו גזירת הכתוב מיוחדת על אביו ואימו.

ונפק"מ האם מועילה תשובה בלי שירצה אותם, כדין עבירות שבין אדם למקום, או שחייב לרצותם, כדין עבירות שבין אדם לחבירו (מנחת חינוך שם).

בביאור המצווה נחלקו המפרשים האם עיקרה במעשה או בלב (וגם לדעה שהיא בלב ישנה גם בדיבור ובמעשה, אלא שעיקרה בלב) (סמ"ק מצווה נ כללה במצוות התלויות בגוף דהיינו במעשים (ורק את מצוות מורא - מצווה ז - כלל במצוות התלויות בלב), והחרדים ט-לה כתב שעיקרה בלב, אך היא גם בדיבור ובמעשה. וכן חקר ברוח אליהו צד).

במניין המצוות דעת הרמב"ן והסמ"ג שהן שתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. אך המהר"ץ חיות כתב שהן מצווה אחת (סנהדרין נו:, והביא גם את הרמב"ן והסמ"ג).

פרטי הדין

במעשה הכיבוד יש שלוש דרגות (קובץ הערות יג-ב):

1. הבאת המאכל (או כל דבר שהאב צריך), כיוון שאפשר לכבדו בדברים שמצויים כאן ואין צריך להביאם - הוא רק הכשר מצווה.
2. שחיטת הבהמה ובישולה, כיוון שאי אפשר בלעדיהם - הוא מעשה המצווה.
3. כשהאב נהנה, כגון שאוכל את המאכל - הוא קיום המצווה.

מחילה

האב שמחל על כבודו כבודו מחול (בבלי:קידושין לב.).

אם כבדו עדיין קיים מצווה, והמחילה רק פוטרתו מעונש (שו"ת הרדב"ז ח"א תקכד, הובא בגליוני הש"ס קידושין לב., ושיטה מקובצת בבא מציעא לב בשם הרא"ש בתירוץ השני, הובאה בקובץ שיעורים כתובות קמד). והקובץ שיעורים (שם) נשאר בצ"ע מה המקור לזה שמקיים את המצווה גם לאחר המחילה.

לבזותו, כגון לקללו ולהכותו - השאילתות והחיד"א כתבו שאע"פ שמחל אסור לבזותו, אך גליוני הש"ס (קידושין לב., והביא גם את השאילתות והחיד"א) ומנחת חינוך (מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד) כתבו שמותר (והוסיף המנחת חינוך (שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן. וכן כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) שאיסור הכאת אביו ואימו הוא בין אדם לחבירו (ולכן מובן שמחילה מועילה))^[1].

הערות שוליים