כיסוי ראש לנשים
|
|
כיסוי ראש לנשים הוא חיוב לפי ההלכה לאשה נשואה.
פריעת ראש במקצת
הלכה: כשם שאסור לאשה נשואה לגלות את כל שיער הראש, כך אסור לה בהחלט לגלות מקצת מן השערות. ובכלל אזהרה זו, אסור לגלות חלק קטן משיער הראש (כמו מקום התחלת גידול השערות בראש המצח, וכדו') אפילו במשהו. כמו כן, אסור לה לגלות שערות קצרות שחוץ לצמתה, דהיינו מטפחת הראש. ואסור לה לגלות שערות הצדעים, דהיינו ליד האזנים.
פוסקים רבים סוברים שאסור לנשים נשואות לגלות שערן אף במקצת ואף שערותיהן שחוץ לצמתן אסור בגילוי. ומהם: מגן אברהם. משא מלך (לבעל עצמות יוסף) חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנה"ג אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד, "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא". ישועות יעקב או"ח סי' ע"ה ס"ק ג', "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".
וכן בשו"ת מים רבים סי' ל', הביא דברי משא מלך הנ"ל וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב, "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי דרך העברה, שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא וכו'... לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב. ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צ"צ שם, וראה שדי חמד לקמן). שו"ת תשובה מאהבה שם, "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".
לחמי תודה (הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות. שו"ת חתם סופר שם, "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא שם) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו". וידוע "כי לא היה דרכו של החת"ס להפליג באיסורים ולהוסיף בחומרות יתרות, כנודע מאיכות תשובותיו", וא"כ "הלא דבר הוא וצריך להיות חטא גדול ופירצה גדולה בהאי איסור לפי דברי רבנו האלו" (לב העברי, ח"א דף ע"ז). צוואת החת"ס, "בנותי וכלותי, השמרו לכם שחלילה וחלילה... ומכל שכן שתזהרו מריעות נשים רעות שמוציאות אפילו שערה אחת חוץ".
שו"ת מהר"ץ חיות שם, כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר הנ"ל, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". שו"ת צמח צדק וחידושיו על הש"ס שם באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.
משא חיים פלאג'י שם. תוכחות חיים פלאג'י בסוף הספר (מאת בנו) אריכות בנדון דידן, "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם". קונטרס קדושת ישראל (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם) "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין וצריך למסור נפשו". שו"ת וישב יוסף (כנ"ל). שדי חמד אס"ד מערכת דת יהודית, הביא דעת כמה מהאוסרים בנדוננו וכתב בחומרא נגד אלה הרוצים להסתמך על הוראתו של המהרא"ל ולגלות שיער הצדעים, והמה "חכמים להרע", אחרי שהוראתו נסתרה ע"י הגאונים החת"ס והצ"צ וכו' ואסרו באיסור גמור כל גילוי שיער. שו"ת משיב דברים ח"ב סי' קכ"ז, "וגם שיער אחד לא יצא החוצה".
דרכי תשובה יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א. ייטב פנים מאמר דרוש טוב אות כ"ג, "ובל יראה החוצה שום שערה". מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח סי' תקל"א, "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה". וע"ע בתשובותיו ח"ד סי' קל"ח, דפריעת ראש בנשים איסור תורה, "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן). שו"ת משיב שלום סי' ל"ד, "ובענין שיער שרגיל לצאת מצדעתן... החת"ס.... והצ"צ... שניהם לדבר אחד נתכוונו דדוקא לק"ש ובאשתו כתב בחידושי הרשב"א, אבל לא אשת איש בשוק דאסורה בכל גווני. וזהו כתשובת מים רבים".
ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" אות ח"י, "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן". שולחן העזר שם (כנ"ל). חזון איש שם, "שערות שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו). שו"ת דברי ישראל וועלץ חלק או"ח סי' כ"ג, "סוף דבר חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים", ושם סי' ל"ד "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור".
שו"ת מספר הסופר שם (כנ"ל). שער התקנות (להגאב"ד מסאטמר) אות א'. שו"ת משנה הלכות שם. קונטרס מבעד לצמתך שם. ליקוטי הערות לשו"ת חת"ס שם. ועוד. ויש להעיר מפמ"ג או"ח סי' תקנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ג (ומשנ"ב שם ס"ק ע"ט), דאף בשבוע שחל בו תשעה באב אפשר להתיר לאשה לגלח את ריבוי שיער הצדעים (וראה לעיל מדברי המהרש"ם). ועיין עוד פתחי עולם או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'. כף החיים או"ח שם ס"ק י"ח. קצוה"ש סי' ט' בבבה"ש ס"ק י"א. שולחן מלכים לקצוש"ע סי' ה' ס"ק קמ"ו. וז"ע י"ל שו"ת מנחת יצחק ח"ז, ושם בסי' ג' האריך קצת בנדוננו, וסיים "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".
וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער, הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל), שו"ת חת"ס שם "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד", שו"ת מהר"ץ חיות שם "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן", קונטרס קדושת ישראל שם "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן, הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה". וכן העיד גם המהרא"ל הנ"ל דהנשים בארצות הערלים (מדינות אשכנז) נוהגות לכסות ראשיהן לגמרי בלי שיור (שיער בצדעים). וכן היו נוהגות בזמן הש"ס, כאשר נתבאר לעיל, ויש לחשוש בזה משום "אל תיטוש תורת אמך", ועל אחת כמה וכמה דגם חיוב גמור מעיקר הדין איכא לכסות כל שיער.
ונסיים במעשה רב בנדון, "שמענו מת"ח אחד, תלמידו של הגה"ק המקובל ר' חיים שאול הכהן דוויק ז"ל, ששמע מפיו של רבו הנ"ל, כשהיה רב בעיר ארם צובא התחילו הנשים לפרוץ גדר הצניעות והוציאו שערן חוץ לצמתן באמרם שסומכין על מהר"ם אלשקר, והרב הנ"ל דרש בכל תוקף לבטל את הפרצה ואם לאו יעזבו את העיר, וכן היה שעזב את העיר. וכשיצא מן העיר פרצה דליקה גדולה בעיר, ואח"כ באו חכמי ארם צובא לבקשו שישוב אליהם בחזרה ולא רצה בשום אופן" (נעתק בקונטרס דת משה ויהודית).
הלכה: אין שום צד היתר להקל בגילוי שערות הראש מפני "מנהג המקום", כי בדיני התורה, הדרישה המינימלית היא ההלכה, הקובעת כי חל איסור מוחלט לגלות אפי' חלק משערות הראש כנ"ל. ואף שבהלכות צניעות יש פרטים המשתנים לפי מנהג המקום, היינו כשהמנהג מחמיר יותר מן ההלכה. אבל מובן ופשוט שאין בכחו של המנהג להתיר איסור מפורש בהלכה. ולכן, אפי' במקרה שרוב נשי המקום אינן נזהרות בגילוי שיער חוץ למטפחת הראש וכדו', אין בזה שום היתר או הצטדקות לנוהגות כן. ועל מנהג כזה נאמר "מנהג אותיות גהנם".
ביאור: לית דין צריך בושש (לשון הש"ס ברכות מ.) שהתורה היא נצחית (ראה רמב"ם יסוה"ת פ"ט הלכה א'), ולכן "התורה הזאת חוקים ומשפטים לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן" (רמב"ם הלכ' מלכים פרק י"א הלכה ג'), שהרי "לא ימיר דתו לעולמים" (פיוט יגדל. וראה ספר העיקרים מאמר שלישי פרק ט"ז, מהר"ל בתפארת ישראל פנ"א, ובכמה מקומות), ולמרות שינויי הזמנים, המקומות והמנהגים, אזהרת פריעת ראש בנשים (ככל מצוות התורה) במקומה תעמוד.
ואכן כן מעשה רב (ראה בבא בתרא קל: "עד שיאמרו לו הלכה למעשה"), אשר בכל הדורות עד דורנו (ועד בכלל) הרבו גדולי מנהיגי ישראל בתוכחות מוסר ודברי התעוררות לגדור פרץ בזה שהנשים לא נזהרות כדבעי בגילוי שיער ובשר, והאריכו בזה הן בעל פה והן בדפוס בקונטרסים ותשובות וקול קוראים וכו' (לדוגמא יערות דבש לבעל התומים בכמה מקומות. גדר עולם להחפץ חיים. באור בענין להגרא"ל ניימאן, נדפס בתרנ"ט. קונטרס הררים תלויים בשערה, נדפס בתרפ"ט. מחניך קדוש, נדפס בתרצ"א. קונטרס אזהרות לצניעות, נדפס בתש"ז. חוקת ישראל, נדפס בתשי"ג). וכל אלה לא השגיחו כלל על שכבר פשתה המספחת ברוב הנשים דמקומותיהם.
הן אמת שבזמן האחרון באשכנזים ברוסיה ליטא פולין וגליציה היו שם מקומות שפרצו זה הגדר, והרבה נשים בעוונותינו הרבים יצאו במטפחת בקצת שערות דהראש גופא בחוץ, ומי יודע כמה רעות סבלנו בעוון זה, ומ"מ האמת שאז מעולם לא דימו חכמי ישראל ח"ו להתיר, רק אור התורה כבה והולך, ולא כל איש שורר אפי' בביתו, והותרה בזה הרצועה, אבל אף רב או חכם לא דימה לומר אז שמעיקר הדין שרי כהאי גוונא ח"ו. רק התאוננו שאין בידם מה לעשות ולפעול, וכן אצל הספרדים בהרבה מקומות במרוקו מצרים עירק וכו' הנוער התקלקלו ולכן החלו לכסות במטפחת למחצה לשליש ולרביע וכדו', אבל עיקר ההלכה לא נשתנה, שתורתנו הקדושה נצחית, ולא תשתנה במנהגי הדורות, שלבסוף כולם יכירו האמת ויחזרו לצור מחצבתם. ודו"ק היטב כי זהו כלל גדול שאין להביא ראיה ממנהג אלא כשהונהג ע"פ גדולי הדור והיינו בהסכמתם, ולא כבזמן האחרון שיסודה במדת מה בהפקרות, עד שאם נבדוק נמצא מקומות שנתפשט המנהג לגלות ח"ו לגמרי השערות, ואין צורך להאריך בכל זה כי הדברים פשוטים וברורים (דת והלכה סי' א').
ונסיים בדברי השו"ת באר חיים מרדכי חלק ג' סי' נ"ב, שכתב על חכם אחד שיצא להקל בזה, שדבריו "מלאים רוח פקירה ומינות... לגלות פנים בתורה שלא כהלכה... לעקור חלילה הלכה קבועה... אלמלא ראיתי לא האמנתי כי יעז איש להחטיא את הרבים ושירצה ח"ו להקל להם איסור חמור דאורייתא... כבר נתגלה קלונו ברבים... בהדפסת מחאה על זה בהודעה לעין כל שהוא מין גמור". וראה דברים חריפים מעין אלו בשו"ת מספר הסופר ח"א סי' ו'.
פאה נכרית
לרוב הפוסקים, פאה נכרית נחשבת ככיסוי מספיק לשיער האשה, (בתנאי שהפאה מכסה היטב את כל שערותיה, כמובן). ואף אם הפאה יותר יפה כשיער ממש ויותר, אין בזה איסור, מכיון שהפאה היא דבר זר, ולא שיער עצמה.
בשלטי גיבורים (הגהות אלפסי - היה בזמן מרן הבית יוסף או מקודם בסמוך לו - וראה שיירי כנה"ג או"ח סי' קפ"ח, הגהב"י או"ז) לשבת ס"ד ע"ב העלה, דאין בלבישת פאה נכרית משום פריעת ראש או שיער באשה ערוה, דשנינו שם שהאשה יוצאת בפאה נכרית בשבת, והתם באשה נשואה מיירי, וא"כ משמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן, דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש, ע"ש בארוכה שכתב שכן משמע מרש"י והרא"ש, ושכן מוכרח מש"ס דנזיר.
והניף ידו שנית בהגהות עין משפט נזיר (כח:), שעל מש"כ הגמ' שם ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית, כתב ע"ז "ונראה לי מכאן היתר לשיער פאה נכרית שנשים נשואות נותנות בראשן". והביאו להלכה בדרכי משה להרמ"א או"ח סי' ש"ג, וברמ"א שם סי' ע"ה ס"ב. וכן נקטו להלכה להתיר פאה נכרית "רוב רבותינו, וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם" (לשון שו"ת אגרות משה דבסמוך), ומהם: לבוש אורח חיים סי' ע"ה, מגן אברהם שם סק"ה, וסיים "דלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים", שו"ע הרב שם ס"ד, פרי מגדים שם באשל אברהם סק"ה, והביא קצת ראיה מכתובות עב. "וראשה פרוע דבר תורה", ולא מוקי בפאה נכרית ודת יהודית, שמע מינה דלית בה דת יהודית ושרי". משנה ברורה שם ס"ק ט"ו. גדר עולם להחפץ חיים בכמה מקומות. וכן הפוסק האחרון מהספרדים בכף החיים שם ס"ק י"ט, מסיק להלכה ש"כן היא הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א". וכן פסקו להקל בפאה נכרית רבני זמננו, בשו"ת משפטי עוזיאל חלק אה"ע מהדורא תניינא סו"ס צ"ד, שו"ת ישכיל עבדי חלק ז' אה"ע סי' ט"ז, שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סי' י"ב, ועוד.
ואך שיש הרבה מגדולי האחרונים שאסרו לצאת בפאה נכרית, יש לומר דנראה שיש להקל יותר בזה הזמן, כיון שיודעים העולם שיכולין עתה לעשות פאה יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה (יש להעיר כעין זה מהרא"ש נדה פרק ט' ס"ז, וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' רח"צ ס"א, שמה שאסרו חז"ל לתפור בגדי צמר או פשתן בחוטי משי זהו רק בזמנם שלא היה המשי מצוי, וחששו למראית העין, אבל בזמננו שבגדי משי מצויים בינינו והכל מכירים ויודעים בהם אין לחוש לאסור תפירת בגדי צמר בחוטי משי. ועיין עוד כעין זה בשו"ת יגל יעקב (גוטליב) חלק יו"ד סי' כ"ג בענין קוקוס טחון הדומה לחמאה, ועוד). ופוק חזי מאי עמא דבר בעוונותינו הרבים ברוב המדינות, פרקו נשים רבות מעליהן עול דת משה ויהודית והולכות בפומבי בשערותיהן הטבעיות, ובעת כזאת בודאי צריכין להיות ערום ביראה, ועל כן טוב יותר להישען על דעת הפוסקים המתירין כדי שלא אתיא קולא מחומרא (שו"ת סתרי ומגיני ח"ב סי' מ"ד).
חלק מהמתירים פאה נוכרית
(מתוך ספר שיראה אור בקרוב, ברשותו של המחבר)
א. הגאון הספרדי רבי יהושע בועז זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, ב"שלטי הגבורים" על הרי"ף (נדפס בשנת שי"ד).
ב. הגאון רבי משה אסרליש (רמ"א) זצ"ל, רבן של כל בני הגולה, בספרו דרכי משה על הטור ובשולחן ערוך.
ג. הגאון רבי מרדכי יפה זצ"ל, תלמידו המובהק של הרמ"א, בספרו "לבוש התכלת". ד. הגאון רבי יהושע וולק כ"ץ זצ"ל, בעל ה"סמ"ע", בספרו "פרישה" על הטור.
ה. הגאון רבי אברהם אבלי זצ"ל, בספרו "מגן אברהם" על השו"ע.
ו. הגאון רבי יוסף תאומים זצ"ל, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" על השו"ע.
ז. הגאון רבי אליהו שפירא זצ"ל, בספרו "אליה רבה" על הלבוש.
ח. הגאון רבי אליהו מווילנא זצ"ל, בחיבורו ביאור הגר"א על השו"ע.
ט. הגאון רבי שמואל הלוי קעלין זצ"ל, בספרו "מחצית השקל" על השו"ע.
י. הגאון רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, בעל ה"תניא", ב"שו"ע הרב".
יא. הגאון רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" על השו"ע.
יב. הגאון רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" על הרא"ש.
יג. הגאון רבי יהודה אשכנזי זצ"ל, בספרו "באר היטב" על השו"ע.
יד. הגאון רבי מאיר הלוי זצ"ל, בספרו "שמן המאור" על השו"ע (נדפס בשנת תרס"ה). טו. הגאון רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, דיין בעיר קראקא, בספרו "עולת תמיד" על השו"ע (נדפס בשנת תמ"א).
טז. הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר דליטא, בספרו "שולחן שלמה" (נדפס בשנת תקל"א).
יז. הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל (ה"חפץ חיים"), הפוסק העיקרי של יהדות אשכנז, בספרו "משנה ברורה" על השו"ע.
יח. הגאון הספרדי רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל", המאסף לכל הפוסקים הספרדים, בספרו "כף החיים" על השו"ע (נדפס בשנת תרס"ה).
יט. הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת נובהרדוק ומגדולי הדור ההוא, חמיו של הנצי"ב מוולווז'ין, בספרו "ערוך השולחן" (נדפס בשנת תרנ"א).
כ. הגאון רבי ברוך ייטלס זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה סי' מ"ז.
כא. הגאון הספרדי רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, ר"מ ומו"צ בעיר צנעא, מגדולי פוסקי תימן, בספרו "שתילי זיתים" על השו"ע.
כב. הגאון הספרדי רבי יעקב פארדו זצ"ל, בשו"ת "אפי זוטרי" (נדפס בשנת תקנ"ז). כג. הגאון הספרדי רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליא זצ"ל, בספרו "שבת של מי" על מסכת שבת (נדפס בליוורנו בשנת תקס"ז).
כד. הגאון הספרדי רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (נדפס בשנת תקצ"ח).
כה. הגאון רבי שמואל הכהן בורשטיין זצ"ל, אב"ד שיטאווא, בספרו "מנחת שבת" על קיצור שולחן ערוך (נדפס בשנת תרנ"ז).
כו. הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, אב"ד טעלז, בשו"ת "עדות ביהוסף" (נדפס בשנת תרכ"ו) ע"ש שהאריך הרבה.
כז. הגאון הספרדי רבי יצחק אבולעפיה זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (נדפס בשנת תרל"א), כתב בזה הלשון, "ודאי שיש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרה"ר. והגם דהבאים אחר ש"ג [כוונתו לב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו מהלכה לגמרי, מ"מ הני נשי יש להם על מי שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו... וקרוב לודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשה מהרי"ק [פדוואה, שהביא הב"ש]... ורואה אנכי דלא הרב ש"ג לחודיה קאי בסברה זו להתיר, אלא גם הגאון מהר"ם [הרמ"א]... גם הרב "באר היטב" באה"ע סי' קט"ו סוף ס"ק י' הביא דברי ש"ג בסתם בלי שום חולק". ואמנם במסקנתו כתב שמנהג בנות עירו שיוצאות בפאה רק לחצר, אבל לא חזר בו מטעמי ההיתר שכתב לפני כן, להתיר גם ברה"ר, והתיר בשופי במקום שנהגו. ובתשובה זו הביא גם את פסק בית הדין של ארם צובא, שפסקו להתיר לכתחילה במקום שנהגו.
כח. הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.
כט. הגאון הספרדי רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל.
ל. הגאון הספרדי הרבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.
לא. עוד גאון אחד בדור שלפניהם שהוזכר בשו"ת פני יצחק הנ"ל (כי בדברי רבי משה הררי מבואר שכבר נחלקו בזה מהר"א שמעא זצ"ל ומהר"א סתהון זצ"ל, וא"כ אחד מהם התיר).
לב. הגאון הספרדי רבי יוסף חיים זצ"ל מבגדאד, ריש גלותא דבבל, בספרו "בן איש חי".
לג. הגאון רבי אברהם צבי קליין זצ"ל, אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" (נכתב בשנת תרצ"ב).
לד. הגאון רבי מנחם סג"ל פולאק זצ"ל, אב"ד סרנטש והגליל, בשו"ת "חלק לוי" (נדפס בשנת תרצ"ד).
לה. הגאון המקובל רבי אליהו מני זצ"ל, רבה של חברון, בספרו "שיח יצחק" (נדפס בשנת תרס"ב).
לו. הגאון רבי יצחק מאיר פצינר זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך".
לז. הגאון רבי יוסף גרינוואלד זצ"ל, רב קהילת פאפא, בשו"ת "ויען יוסף" או"ח סי' מ"א, כתב "הלא זהו מחלוקת קדומה מגאוני דור שלפנינו שהיו אוסרין ומתירין פאה נכרית לאשה נשואה... והחתם סופר בצוואתו כתב פאה נכרית אני אוסר עליכם, נראה מפורש שלזרעו אסר אבל לכולי עלמא לא היה בידו לאסור". ועל הפאות הארוכות כתב שראוי לצעוק ע"ז, כי אסור אף בבתולה.
לח. הגאון רבי וואלף ברייער זצ"ל, אב"ד בק"ק טאב והגליל, בשו"ת "נחלת בנימין" (נדפס בשנת תרמ"ט).
לט. הגאון רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב העיר פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (נכתב בשנת תרע"ד).
מ. הגאון רבי חיים יעקב הלוי קרוייזר זצ"ל, רב דק"ק דאלינא, בספרו "באר יעקב" על שולחן ערוך (נכתב בשנת תרס"ו).
מא. הגאון רבי שמעון סידאן זצ"ל, רבה של העיר טירנויא והגליל, בספרו "שבט שמעון" (נדפס בשנת תרמ"ח). מב. הגאון רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס, בשו"ת "כרם שלמה" (אה"ע סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו), פסק כש"ג ותירץ לפיו את הגמ' בכתובות דף ס"ו (וראה עוד באו"ח סי' ע"ה).
מג. הגאון רבי פנחס אויערבאך זצ"ל, מגדולי דייני קראקא, בספרו "הלכה ברורה" על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ב', נדפס בשנת תע"ז) מביא את המג"א ופוסק כמותו: "כתב מג"א ז"ל, הגירסה וכל שכן בפאה נכרית, דאיתא בגמ' דשרי".
מד. הגאון הספרדי רבי חיים פלאג'י זצ"ל, בספרו רוח חיים (חלק אה"ע סי' כ"א אות ג'), כותב "הנשים הבאות מערי פראנקיאה לערי טורקיאה יע"א ואין דעתן לחזור, צריכות לנהוג איסור לכסות השיער שלהן, אפי' יהיו השערות פאה נכרית" ומוכח בבירור מדבריו שבמקום שנהגו הנשים ללכת בפאה נכרית אין בזה איסור כלל ועיקר, ורק במקום שלא נהגו ללכת בפאה נכרית יש "סרך איסור" כדבריו בהמשך ע"ש.
מה. הגאון רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספר הלכה למשה על קיצור שו"ע, או"ח סי' ע"ה, נדפס בשנת תרצ"א, כתב להתיר פאה נכרית כדעת הרמ"א, במקום שנהגו בכך כמש"כ המגן גיבורים.
מו. הגאון מהר"ם שיק (עיין בדבריו ביורה דעה סי' שמ"ט, ודו"ק. וכיון שהיה תלמיד החת"ס, יהיה מכאן סיוע נוסף להסוברים שרבינו החת"ס זצ"ל אסר פאה נכרית רק לבני משפחתו כדמשמע מצוואתו, ולא לכלל ישראל).
מז. הגאון רבי ישראל ישעיה ב"ר אברהם זצ"ל, נכד הט"ז, בספרו "באר היטב" הקדמון, בהערות לשו"ע או"ח סי' ע"ה, פסק כש"ג וכרמ"א.
מח. הגאון הספרדי רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספר "יד אהרן", בחידושיו לטור או"ח סי' ע"ה, הביא את הש"ג והרמ"א בהיתר הפאה. וכ"כ באה"ע ח"א סי' כ"א אות ז', ובח"ב סי' כ"א אות ג', ובסי' קט"ו אות ט"ז. ובחלק מהמקומות הנ"ל לא הזכיר כלל שיש מי שחולק על זה.
מט. הגאון הספרדי רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (אמנם שדי חמד הסתפק בדעתו כי יש כעין סתירה בדבריו, אבל אם נתבונן בכל המקומות בהם כתב כנה"ג בענין זה, נראה שבהערות על הטור אה"ע סי' כ"א אות ה' הביא את הש"ג וגם את הב"ש שחולק עליו, ושם באות ז' גם הזכיר את שתי הדעות. אבל באה"ע סי' קט"ו, ששם עיקר הלכות כיסוי הראש, הביא רק את דברי הש"ג שבפאה נכרית אין משום יוצאת וראשה פרוע, ולא הזכיר שיש חולקים עליו. וכן באו"ח סי' ש"ג, הביא רק את הש"ג ולא הזכיר את הב"ש. ובספר "שיירי כנה"ג" שהוא משנה אחרונה שלו, ונכתב לאחר ספר כנה"ג, באו"ח סי' ע"ה הביא רק את דעת הרמ"א שמותר לקרוא ק"ש כנגד פאה נכרית, ולא הזכיר אי מי שחולק עליו. ואף מהפמ"ג משמע שהבין מדבריו כן, דבסי' ש"ג מציין הפמ"ג שיש לעיין בענין זה בכנסת הגדולה וגם בשיירי כנה"ג. ולכאורה, בשלמא מה שמפנה הפמ"ג לעיין בדברי הכנה"ג ניחא, שהרי שם מביא את דברי הש"ג, אך לאיזה ענין הוסיף הפמ"ג שיש לעיין גם בשיירי כנה"ג, ששם לא דיבר בזה כלל. על כרחך כוונת הפרי מגדים דמשתיקתו שם בשיירי כנה"ג מוכח שלא הכריע לאיסור, וכדביארנו. ואחר כל זאת ברור שדעתו להתיר כש"ג וכרמ"א).
נ. הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים ז"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ע"ה חלק על העטרת זקנים והתיר לעשות פאה גם משערות תלושות של האשה עצמה.
נא. הגאון רבי יעקב שלום סופר זצ"ל (בנו של ה"מחנה חיים"), דיין ומו"צ בעיר פעסט, בספרו "תורת חיים" על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ז', נדפס בשנת תרנ"ז), כתב "ועיין עוד מגן אברהם ס"ק ה' לענין שיער נכרית, וכבר האריכו בזה המפרשים דהעיקר כמג"א בשמיה דשלטי גיבורים, ודלא כבאר שבע".
נב. הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל, בהגהותיו "גליון מהרש"א" שבסוף מסכת כתובות (עב.) בד"ה ראשה פרוע דאורייתא הוא, ציין לפרי מגדים (או"ח סי' ע"ה סק"ה) שהתיר פאה נכרית ברשות הרבים.
נג. הגאון רבי אליהו גוטמייכר זצ"ל מגריידיץ, בהגהותיו למסכת ברכות (כד:) בד"ה שיער האשה, ציין לשלטי הגיבורים בנזיר (כח:) ובשבת (סד:) שהתיר פאה נכרית.
נד. הגאון רבי יעקב יהושע פאלק זצ"ל, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פני יהושע" (שבת נז: ונח.) כתב להקשות על תוס', דפשיטא שהאשה תלך עם הפאה ברה"ר ולא תתבייש אלא תתפאר בתכשיטה הנאה, ומוכח מדבריו שמדובר בפאה נכרית מגולה, ומותר לצאת עמה לרה"ר. וזה לשונו שם, "משום דמחכו עלה... ולכאורה יש לתמוה דהא אדרבה לקמן מסקינן איפכא אליביה דרב מה שהתירו פיאה נכרית בחצר טפי מבהנך, היינו כדי שלא תתגנה על בעלה. ואמרינן נמי התם בחוטי שער דזקינה בשל ילדה שבח הוא לה... ונראה דוחק לומר דנהי דבחצר שבח הוא לה כדי שלא תתגנה כיון שאין לה שיער, כמש"כ הרב ברטנורה, מ"מ ברה"ר גנאי הוא לה מהאי טעמא גופא. ועוד דמלשון רש"י לקמן משמע דפאה נכרית הוי מקישוטים הנאים".
נה. הגאון רא"מ הורוביץ זצ"ל מפינסק, בהגהותיו לשבת (דף נז: בתוס' ד"ה אי, ע"ש).
נו. ספר "מרכבת המשנה", בשו"ע אה"ע סי' קט"ו.
נז. הגאון רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, בספר דברי חכמים - מקור חכמה (הקדמון, נדפס בשנת תנ"ב) באו"ח סימן ע"ה סעיף א', כתב כדברי הרמ"א להתיר פאה נכרית.
נח. הגאון רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", כתב בשו"ע הקצר שחיבר בהלכ' תפילה, הנקרא "דרך החיים" (נדפס בשנת תרנ"א), בסי' כ"ו סעיף ל"ב, כפסק הרמ"א, "פאה נכרית, אפי' דרכה לכסות מותר".
נט. הגאון הספרדי רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב), דיני ק"ש של ערבית, פסק כהש"ג להתיר את הפאה.
ס. הגאון רבי מרדכי ליב ווינקלער זצ"ל, (גדול הדור בהונגריה בזמנו) בספרו "לבושי מרדכי" מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח. וס"ל שצריך כיסוי נוסף תחת הפאה, וכן המכסה במטפחת צריכה כיסוי נוסף מדין שני כיסויים).
סא. הגאון רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל, בעל ה"חוות יאיר", בספר "מקור חיים" על השו"ע (או"ח סי' ע"ה), כתב "וכל שכן פאה נכרית. הגהות אלפסי הגדולים, ומפורש שם אפי' דידה עבידא לכסות שיער דידה. אבל מש"כ אפי' דרכה לכסות לא מפורש שם, ועיין פרק ד' דנזיר דף כ"ח ע"ב. גם בספר מוסף הערוך ערך קפליטין מייתי ירושלמי דמותר", והבין שיש ראיה מהירושלמי להתיר פאה נכרית. ואח"כ עשה מהדורא בתרא לפרש את כל מה שחלק על המג"א והט"ז (כמפורש בהקדמה שלו), ושם לא כתב כלום כנגד דברי המג"א, ועל כרחך שפסק כמותו.
סב. הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים", דחה את כל הראיות שהביא בבאר שבע בשם זקנו המהר"י פדוואה.
סג. הגאון רבי מרדכי זאב ב"ר יצחק אהרן סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון, והתירו שם במקום שנהגו, אע"פ שהם נכדי המהר"י פדוואה, שהוא ראש וראשון לאוסרים, והיום נהגו בזה בכל מקום.
סד. הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, רב קהילת ברלין וראש בית המדרש לרבנים בגרמניה, בשו"ת רבי עזריאל.
סה. הגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד בקהל יראים קרלסרווה, בשו"ת "סתרי ומגיני".
סו. הגאון רבי דוד יהודה זילברשטיין זצ"ל, בשו"ת "שבילי דוד" (או"ח סי' ב'), כתב שרמ"א דיבר רק במקום שנהגו ללבוש פאה, אך במקום שלא נהגו אסור. והיום נהגו בזה בכל אתר ואתר.
סז. הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל, רבה של ירושלים, כפי שהעיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו, בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב", אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת.
סח. הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, כפי שהעיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, התעקש שאשתו תלבש פאה נכרית נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא.
סט. הגאון רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספר "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" על השו"ע (נדפס בשנת תרמ"ט), בסי' ע"ה, כתב "כמו גבי שיער דאינו אסור באינו מחובר לה" ומשמע מדבריו דהיה פשוט לו היתר הפאה.
ע. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, הרב מבריסק, הביא דבריו בספר "עובדות והנהגות" (ח"ב עמ' מ"ז), שאמר על ענין הפאה "הנח להם לישראל", והדברים ידועים ומפורסמים בשמו, וידוע כמה היה צועק על כל פירצה בחומת היהדות ולא נושא פנים לאיש.
עא. הגאון רבי דוב בעריש ווידנפלד זצ"ל, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים", (וכתב שם שפאה היא מנהג צניעות).
עב. הגאון הספרדי רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, הרב הראשי לעדת הספרדים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי".
עג. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, אב"ד מינסק וראש ישיבת תפארת ירושלים, מגדולי פוסקי ארה"ב, בשו"ת "אגרות משה".
עד. הגאון הספרדי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים הספרדיים בדורנו, בשו"ת "אור לציון".
עה. הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה".
עו. הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת הר צבי (אה"ע ח"א סי' פ"ט), כתב "ועל דבר פאה נכרית... גם בזה הותר הדבר בכל גלילות שלנו ואין לנו כח לאסור".
עז. הגאון הספרדי רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל".
עח. הגאון הספרדי רבי שלום משאש זצ"ל, הרב הראשי וראב"ד ירושלים, רבה של יהדות מרוקו, בשו"ת "תבואות שמש" ושו"ת "שמש ומגן".
עט. הגאון הספרדי רבי יוסף משאש זצ"ל, ראב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בשו"ת "מים חיים", וכ"כ גם ב"אוצר המכתבים" (חלק ג' סי' אלף תתפ"ד, ע"ש, ופשוט מדין ק"ו).
פ. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, בספר "שולחן שלמה".
פא. הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל, ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".
פב. הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו".
פג. מחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, ע"ש שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים.
פד. הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל, רב הקהילה החרדית בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם", כתב למחות נגד המעיזים פניהם נגד הפמ"ג ומשנ"ב ומסלפים את דעתם.
פה. הגאון רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר האחרון מליובאוויטש, הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים ליקוטי שיחות ואגרות קודש.
פו. הגאון רבי משה שטרן זצ"ל, מגדולי פוסקי ארה"ב, בשו"ת באר משה.
פז. הגאון רבי ישראל יעקב פיעקארסקי זצ"ל, רב ואב"ד דק"ק בית יעקב ור"מ ישיבות תומכי תמימים בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך", ושם גם הביא ראיה לדבריו שפאה היא כגוף זר ולא שייך בה פריצות כשיער האשה.
פח. הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, אב"ד בבני ברק וראש כולל חזון איש, בספר "חוט השני" (הלכ' שבת ח"ג, בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א).
פט. הגאון רבי יוחנן סופר שליט"א, האדמו"ר מערלוי, זקן האדמורי"ם בימינו, בספר "אפריון חתנים" ובספר "אמרי סופר" (ראה דבריו לעיל, שאסר רק את הפאות הארוכות והחריגות שאינן צנועות).
צ. הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת "דת והלכה". צא. הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מנהיגם של חסידי ברסלב, בספר שיחות מוהרא"ש.
צב. הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, הרב הראשי של כפר חב"ד, כתב במכתב לנשות כפר חב"ד "בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פרצה נוראה - הנני להודיע... מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' מקצת מהשערות מגולות, הרי זה היפך השולחן ערוך! על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית... אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר".
צג. הגאון רבי משה ווינער שליט"א, מגדולי רבני ארצות הברית, בספר "כבודה בת מלך".
צד. הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, מגדולי דורנו, בספר שונה הלכות.
צה. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, מגדולי דורנו, הובאו דבריו בקובץ בית הלל, כתב שפאה עדיפה ממטפחת כיון שהיא מכסה את כל הראש.
צו. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, מגדולי דורנו, אמר שפאה היא כיסוי ראש לכתחילה ולא בדיעבד.
צז. הגאון רבי אפרים גרינבלאט שליט"א, אב"ד במעפיס ארה"ב, בשו"ת רבבות אפרים.
צח. הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ בק"ק אופקים, מח"ס "שיח תפילה", ועוד ספרים רבים, כתב בספרו "שערי תורת הבית" להתיר לבישת פאה, ולהעדיף לבישת פאה מלבישת מטפחת שאינה מכסה את כל הראש.
צט. הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה".
ק. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה", מתלמידי החזו"א והגר"א קוטלר זצ"ל, בשו"ת "אור יצחק".
קא. הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".
האוסרים פאה נוכרית
- באר שבע
- הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ה אבהע"ז סימן ה
- שו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סימן נט
- דעת תורה למהרש"ם או"ח סימן עה
- לחמי תודה לרב צבי הירש הורוויץ
- שנות חיים (לרב שלמה קלוגר) סי' שטז
- תשורת ש"י ח"א סי' תקע
- דברי יחזקאל עה"ת דרוש לשבועות
- מגן גיבורים או"ח סי' עה אלף המגן סק"ג
- לב העברי ח"א דף פא
האם עדיף פאה נוכרית או מטפחת/כובע
יש כמה וכמה פוסקים הטוענים שיש להעדיף לבישת פאה נכרית על כיסוי השיער ע"י מטפחת או כובע, מכיון שבהן קשה לכסות כל השיער בתמידות. לעומת זאת יש פוסקים אחרים שאומרים שיש להעדיף כיסוי הראש ע"י מטפחת או כובע (חלק מהמקורות הובאו בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבה"ע סימן ה')
"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות, והרי רואים במוחש, אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השער בלתי מכוסה (על כל פנים במשך זמן קצר), זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול וכהפסק דין בשו"ע" (ספר ליקוטי שיחות ליובאוויטש, חלק י"ג עמ' קפ"ט). עוד מעלה בלבישת פאה נכרית (לאפוקי כובע ומטפחת), דבפאה נכרית אין הברירה בידה להעביר הפאה נכרית מעל ראשה (וממילא לגלות שערותיה) במקום נסיון, מה שאין כן במטפחת וכדו', דקל מאוד להסירה, ואין בהסרת מטפחת בושה כל כך וכו' (ראה ספר ליקוטי שיחות שם עמ' קפ"ח - ק"צ).
לטענת המעדיפים פאה נוכרית, האוסרים פאה נכרית היא חומרא העלולה לפעמים להביא לידי הרבה קלקולים. שלהמחמיר שתלבש מטפחת או כובע במקום פאה נכרית, הרי צריכה האשה להיזהר ביותר שכל שיערה ממש יכוסה תמיד במטפחת, שזהו דבר קשה וכנ"ל. אבל בלאו הכי (שלפעמים מקצת שערה תתגלה מתחת המטפחת), הרי יצא שכרה בהפסדה, שגילוי שערות ממש איסור חמור הוא פי כמה מפאה נכרית אף לדעות המחמירים (דת והלכה סי' א'). ועל דבר אלה הלובשות מטפחת על גבי הפאה נכרית (ומקצת הפאה נכרית מגולה) לחוש לדעות המחמירים הנ"ל, יש לומר דגם בזה יש חשש קלקול, שהרי לעיני הרואים (ובפרט מרחוק) מראה הפאה נכרית (ובפרט המובחרות) כמראה שיער ממש, ונראה כאילו הולכות במקצת שיער עצמה מגולה, ואיכא בזה משום חשד ומראית עין.