חינוך ממלכתי דתי
|
|
חינוך ממלכתי דתי (חמ"ד) ניתן בישראל על פי חוק חינוך ממלכתי משנת 1953 בבתי ספר המוגדרים בתור "ממלכתיים דתיים". הוא הוקם על בסיס "זרם המזרחי" - זרם החינוך של תנועת המזרחי - שפעל בתקופת המנדט הבריטי ועד לחקיקת חוק חינוך ממלכתי.
המינהל לחינוך דתי במשרד החינוך והתרבות הוא הממונה על הפעלת המסגרת החינוכית של בתי הספר המוגדרים "ממלכתיים דתיים": הכשרת המורים ואישורם לפעול במוסדות הנכללים במסגרת זו, קביעת תוכנית לימודים ועקרונות פדגוגיים. כיום לומדים במסגרת החינוך הממלכתי דתי למעלה מרבע מיליון תלמידים.
לפי המינהל לחינוך דתי, מטרת החינוך הממלכתי דתי היא "לחבר את מורשתו של העם היהודי לתחייתו בארץ ישראל".
הרעיון
רעיון ההקמה של זרם חינוכי דתי ולאומי הועלה בשנת 1882 על ידי יעקב ריינס ב"כינוס רבנים" הצעה להקים ישיבה שבה ילמדו גם לימודים כלליים (בדומה לישיבה תיכונית בימינו). ההצעה נדחתה והוא החליט להגשימה בעצמו, היה ראשון לבסס מודל זה אך לא היה לה המשך. היה נסיון ליישומה בארץ ישראל כאשר הרב יהודה לייב מימון יצא בתרס"ה (1905) לארץ ישראל. ראשית החינוך ברוח זו היא בתלמוד התורה "אחווה" ביפו, שהפך ל"תחכמוני".
בתי הספר של זרם המזרחי ולאחר מכן של החינוך הממלכתי דתי נקראו בשם תחכמוני [1] . על בית הספר הראשון שנשא שם זה כתב הרב קוק בתרס"ח (1908) אל חברי המזרחי באירופה:
" בעיר הקודש יפו כבר נמצא בית ספר אחד, אשר מטרתו מתאימה לחפץ כבודם, והוא בית ספר 'תחכמוני' שחברו בו תורה וחכמה, והשלטת השפה העברית, בתור שפת לימודים, והוא נוסד כולו על פי חפץ שלומי אמוני ישראל, באופן שכל יראי ה' והחרדים את דברו יוכלו למצוא בו חפץ, והכל יכנס תחת שם בית ספר 'מזרחי'". (מקור: מינהל החינוך הדתי).
כיום קיימים בתי ספר ממלכתיים דתיים אחדים הנושאים שם זה, כגון: תחכמוני חדרה, תחכמוני נתניה, תחכמוני בת ים ועוד.
המגמה החינוכית של זרם המזרחי היתה חינוך דתי אורתודוקסי בשילוב ציונות ומודרניזם. שאיפתו הייתה הקניית חינוך לאומי-דתי. בניגוד לנהוג בבתי הספר החרדיים ובחדר לימדו בבתי הספר של המזרחי גם מקצועות חול: מדעים, מקצועות הומניים ושפות.
הערות שוליים