רבנו אשר בן יחיאל

רבינו אשר בין יחיאל, הרא"ש, נולד בשנת ה"א י', באשכנז ונפטר בשנת ה"א פ"ז בטולדו שבספרד. למד מפי המהר"ם מרוטנברג. בעקבות רדיפות נגד היהודים באשכנז, ברח הרא"ש לספרד בשנת ה"א ס"ג (1303), ושם התקבל בכבוד רב על ידי הרשב"א בברצלונה, ומאוחר יותר התמנה לרב העיר הגדולה טולדו. לאחר פטירת הרשב"א נחשב הרא"ש לפוסק הדור בספרד. הוא השאיר אחריו יותר מאלף תשובות. בפירושיו לגמרא (פירוש הרא"ש, תוספות הרא"ש), מאחד ר' אשר את האסכולה האשכנזית והפרובנסלית עם האסכולה הספרדית במיזוג גמור, בכך שדעות בעלי התוספות, גדולי פרובנס וגדולי ספרד משמשות כאחד בהבנת הסוגיא ובקביעת ההלכה. בנו-תלמידו, ר' יעקב, חיבר את ספר הטור (ארבעה טורים), שם מובאות דעותיו של אביו הרא"ש להלכה. גם ר' יוסף קארו בספרו שולחן ערוך מבכר את דעת הרא"ש להלכה (הוא מחשיב אותו מאחד מ"שלושת עמודי ההוראה" - יחד עם הרי"ף והרמב"ם). ר' יוסף קארו כתב את חיבורו ה"בית יוסף" על הטור - שהוא הספר שממנו קיצר וכתב את השו"ע. ספר 'פסקי הרא"ש' נדפס לראשונה בסוף מסכתות התלמוד בדפוסי ונציה ר"פ. הוא מסכם את הסוגיות להלכה, כאשר הוא מבוסס בעיקר על פסקי הרי"ף, ומביא הרבה מפירושי ופסקי בעלי התוספות. בסוף כל מסכת צורף 'קיצור פסקי הרא"ש' על אותה מסכת, כנראה מעשה ידיו של בנו, ר' יעקב בעל הטורים. כבר בדפוס הראשון צורפו לפסקי רא"ש 'הגהות אשרי', לקט פסקים מאת ראשוני אשכנז (תוספות, הראבי"ה, אור זרוע, 'מהרי"ח' - ר' יחזקיה ממגדינבורג ועוד), המשלימים את דברי הרא"ש.