אמן

"אמן" היא המילה שיש לענותה לאחר שמיעת ברכה.

פירושה

ישנן שלש כוונות ב"אמן":

• אמת. כך הכוונה בברכות השבח, שאומר על השבח לה' שהוא אמת (לדוגמא: "עושה מעשה בראשית", "אמן - אמת שה' הוא עושה מעשה בראשית).

• כן יהי רצון. כך הכוונה בברכות הבקשה, שמצטרף לבקש שכן יהיה (לדוגמא: "יברכך ה' וישמרך" שבברכת הכהנים; אמן - כן יהי רצון שה' יברך אונו, וישמרנו).

• אמת, וכן יהי רצון. כך הכוונה בברכות שיש בהן גם שבח וגם בקשה. (לדוגמא: אתה חונן לאדם דעת... חוננו מאיתך..." "אמן - אמת שאתה חונן לאדם דעת ויהי רצון שתחננו מאיתך וכו'").

זהירות באמן

מובא בתלמוד^[1]: "בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים, חטופה - יתחטפו ימיו, קטופה - יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן - מאריכין לו ימיו ושנותיו".

"אמן יתומה" פירושה: אמן שאינה צמודה לברכה;
"אמן חטופה" פירושה: היינו אמן שה-א' שבה נאמרה כאילו מנוקדת חטף;
"אמן קטופה" היינו שאומר "אמ" ומשמיט הנון בסופה.

אף ש"כל המאריך באמן - מאריכין לו ימיו ושנותיו", אין להאריך בה יותר מדי.
העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך^[2].

מקור האמן

מצינו בתורה כמה פעמים אמן:

• אישה סוטה עונה על שבועת הכהן שמשביע אותה "אמן" ובכך מקבלת עליה את השבועה (במדבר ה, כב).
• בבריתות שנכרתו ענה העם על הברכות והקללות אמן (דברים כז).

הערות שוליים