יבום

==הגדרה== היבם בא על יבמתו (הוזכר בקידושין ב., סוגיית גדרי הביאה ביבמות נג:).

מקור וטעם

בטעם היבום כתב הגר"ש שקאפ שהוא משום שגם עכשיו היא אשת המת, שאע"פ שמת היא עדיין אשתו, ולא משום שרק היתה אשת המת (קודם שמת) (גר"ש שקאפ יבמות יט ד"ה ועוד נראה להקדים)^[1].

בטעם שרק ביאה מועילה ביבום, חקר האפיקי ים האם מעיקר הדין שום קניין לא היה צריך להועיל (משום שהיא ערווה), והחידוש הוא שביאה קונה, או שמעיקר הדין כל הקניינים (כסף שטר וביאה) היו צריכים להועיל (משום שאיסור אשת אח הותר), והחידוש הוא שכסף ושטר לא קונים (אפיקי ים ח"ב לה).

במהותו דנו האם הוא קניין (שהיבם קונה את היבמה), או מצווה (גר"ש שקאפ יבמות כא ד"ה ולפ"ז יש לומר: מה שקונה אותה - קניין, מה שפוטר את האחים והצרות מזיקה - רק כשיש מצווה).

וכן חקר האפיקי ים האם הקניין תלוי במצווה (ואם אין מצווה לא קנאה), או שהוא נפרד ממנה (וגם אם אין מצווה, כגון שהיא מצווה הבאה בעבירה, קנאה) (אפיקי ים ח"א ז-יח: לא תלוי במצווה, חתם סופר המובא בו: תלוי במצווה).

במצוות יבום חקרו האם המצווה היא הביאה, או הקניין שקונה אותה לאשה (והמצווה תלויה בקניין) (גר"ש שקאפ יבמות יב ד"ה ועוד יש לחקור, גרנ"ט א ד"ה והנה. וכן חקר אפיקי ים ח"א ז-יז האם המצווה תלויה בקניין, או שמקיימה גם אם אין קניין).

עוד הסתפקו האחרונים האם המצווה רק על היבם או גם על היבמה (עונג יום טוב קעז בתחילתו. מנחת חינוך א-א [טו] ד"ה ומצאתי: רמב"ם, חינוך, מהר"ם בן חביב - רק על היבם, פני יהושע - גם על היבמה).

פרטי הדין

בכח המחיל את הקניין (כח האדם או כח המעשה^[2]) נחלקו ראשי הישיבות האם האדם מחיל בעצמו את החלות (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין), או שהוא רק עושה את המעשה והמעשה מחיל את החלות (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא) (קובץ הערות עו: כח המעשה, אך נשאר בצ"ע על ראשונים שהצריכו עדי קיום, שהרי לשיטתו צריך עדי קיום רק בחלויות מכח האדם)^[3](. ר' חיים מטעלז בבא קמא טו (עמוד פה) ד"ה ונראה דיש לחלק: כח האדם).

בדעת לקניין מפורש במשנה ובגמרא (יבמות נג:) שקנאה גם בלי דעת. והוסיף המנחת חינוך (תקצח-א [ו] ד"ה ולא) שאעפ"כ לא קיים את המצווה, ככל המצוות שאם כיוון שלא לצאת לא יצא, וצריך לבוא עליה שוב לשם מצווה.

בעל כורחו של היבם או של היבמה, וכן כשהם שוגגים - הקניין חל (יבמות נג:).

עדי קיום - לרוב הראשונים והאחרונים יבום צריך עדי קיום (ריטב"א קידושין יב: ד"ה דרב, תוס' הרא"ש שם ד"ה ועל, מאירי קידושין ב., ריא"ז שהובא במשנה למלך יבום ב-ד, שער המלך שם), ויש חולקים (שו"ת הרשב"א ח"ד שכח. דנו בשאלה זו המשנה למלך שם, מנחת חינוך תקצח-א [ה] ותקצט-א [ד], קובץ הערות עו-ד בסופו, קהילות יעקב יבמות ח). והוסיף המנחת חינוך (תקצח שם) שגם אם צריך עדי קיום ולא נקנית לו בלעדיהם - אעפ"כ לא עבר איסור בביאה, מפני שאיסור אשת אח פקע.

אין מברכין על מצווה זו משום שמטרתה אינה המצווה, אלא מטרתה לפריה ורביה (שו"ת הרשב"א ח"א יח).

באיסור אשת אח דנו האם הוא נדחה או הותר (קובץ הערות ט-א).

היבם יורש את אחיו. וחקרו האם הירושה היא רק מדין יבם, או גם מדין אח (חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד קלו).

בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים (יבמות מד.), דהיינו שגם כשיש שתי יבמות מייבם רק אחת. וחקר הגרנ"ט האם הזיקה וחיוב היבום חלים רק על יבמה אחת, או שהם חלים על שתיהן, אלא שאחת נפטרת בחליצתה של חברתה (ה ד"ה והנה, ותלה במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש יבמות י:).

אין יבום בעריות. וחקר הגר"ש שקאפ האם רק אסורות להתייבם אך אינן פטורות מיבום, או שהאיסור גורם שגם יהיו פטורות מיבום (כמו שצרות פטורות) (גר"ש שקאפ יבמות טו ד"ה והנה יש לדון). והמידות לחקר ההלכה חקר בדין זה חקירה אחרת - האם טעמו בגלל שלא תופסים בהן קידושין, או בגלל שאין להן זיקה (המידות לחקר ההלכה א-כב).

באיסור יבמה לשוק נחלקו המפרשים האם הוא דבר שבערווה (נודע ביהודה מהדורא קמא אה"ע נד ד"ה והנה ראיתי במרדכי: למרדכי ולתוס' (סוטה יח: ד"ה אמרי) הוא דבר שבערווה, והרבה חולקים. נתיבות המשפט לו ביאורים תחילת י: דבר שבערווה).

ראה גם

• זיקה

• חליצה

• קידושי ביאה

• קידושין

הערות שוליים