מצות יד

מצות מכונה עוררו בשעתו סערה גדולה בין גדולי הפוסקים. יש שאסרו אכילתן בפסח, ויש שהתירו אותן אפילו לכזית ראשון של ליל פסח. בראש המתנגדים עמד רבי חיים מצאנז בעל "דברי חיים", אשר נימק את התנגדותו בטעמים נסתרים, ולדעתו מצות מכונה "הן חמץ גמור ואין להתיר בשום אופן".

הגרי"ז הלוי מבריסק היה אומר: אין אנו יכולים לעסוק באפיית המצות ולהזהר מחמץ האסור במשהו, והרי אף בזהירות יתירה עדיין עלולים ח"ו להכשל בזה, אלא שאנו מעשה אבותינו בידינו, וכשם שהם היו עוסקים באפיית המצות, אף אנו עושים כן. ברם, אבותינו הרי היו אופים את המצות בידים ולא במכונות, ולכן אף אנו עלינו לאפות את המצות בידינו.

בימינו נוהגים רבים ליטול לכזיתים של ליל פסח - מצות יד, כדעת החזון איש שאין לצאת ידי חובת אכילת כזית מצה במצת מכונה משום החסרון של "לשמה".

אך רבים שמקפידים בימינו על מצות שנקראות מצות יד אינם מודעים לכך שרבות מהמצות שמכונות בימינו "מצות יד" אומנם לא נעשות במכונות חשמליות אך הרידוד שלהן נעשה בדיוק באמצעות גלגלי מתכת וכדו' שעליהן היה הפולמוס הגדול וההתנגדות הראשונית למצות המכונה ולכן מי שרוצה לחשוש לכל השיטות שאסרו את מצות המכונה כולל הראשונות שבהן צריך לשים לב שהרידוד של הבצק נעשה באמצעות מערוך בלבד ללא העברת הבצק בין גלילי מתכת וכדומה לזה. ובין חסידי חב"ד שהקפידו מאז ומעולם שלא להשתמש במצות מכונה התעוררה מחלוקת גדולה בשנת תשס"ט כשהתברר שאפילו המצות שנמכרו תחת השגחתו של רב קהילת חב"ד במגדל העמק, הרב ישראל יוסף הנדל רודדו באופן ידני בין שני גלילים המחוברים למערכת גלגלי שיניים המונעית בעזרת ידית שזה כמעט זהה למכונה הראשונית שעליה היה הפולמוס ואותה אסרו ראשוני החסידים.

הטענות בעד ונגד

בספרי האחרונים מובאים טעמים רבים לאסור מצות מכונה, וכנגדם האריכו המתירים לסתור דבריהם.

• טענו האוסרים: אי אפשר לנקות המכונות כראוי, שהרי הן מורכבות מחלקים שונים הסמויים מן העין, ולא ימלט שלא ידבקו בהם פירורי חמץ.

השיבו המתירים: עיקר עבודת המצה היא המהירות בעיסוקה, והעובדים במצות יד, אף הזריזים שבהם, לא יוכלו להגיע למהירות המכונה.

• טענו האוסרים: למצת מצוה צריך כוונת "לשמה" של אדם גדול, ואילו במכונה נעשית המצה ללא דעת אדם כלל, והרי היא כמצה שנעשתה על ידי חרש, שוטה וקטן.

השיבו המתירים: די בזה שהפעלת המכונה תיעשה על ידי גדול שיכוון בשעת ההפעלה לשם מצת מצוה. ועוד, הרי עיקר מצות ה"לשמה" לא נאמרה על מעשה האפיה, אלא על שמירת המצות, והשמירה הרי היא נעשית בידי אדם.

• טענו האוסרים: יש לחשוש שמא נשאר בבצק או בקמח גרגיר חטה שיחמיץ ויאסור את המצה, ובמצות יד יחושו בכך העוסקים במלאכה, מה שאין כן במצות מכונה.

השיבו המתירים: חשש זה רחוק הוא ואין לחוש לו כלל.

• טענו האוסרים: על ידי מצות מכונה תתבטל המצוה החביבה לעסוק בעצמו בעשיית המצות, שכן הכל יקנו מצת מכונה מן המוכן.

השיבו המתירים: ומה בכך, והרי יכולים המהדרים לעמוד בעצמם על יד המכונות, ולהשגיח על האפיה שתיעשה כהלכתה.

• טענו האוסרים: המכונות מקפחות את פרנסתם של אנשים רבים, שעסקו באפיית המצות של מלאכת יד.

השיבו המתירים: עדיפות יש למצות מכונה שאפשר על ידה להספיק לאפות הרבה מצות תוך שלושים יום קודם החג ולקיים בכך את המצוה מן המובחר, מה שאין כן במצות יד.