רבי מנחם עזריה מפאנו
|
|
רבי מנחם עזריה מפאנו - הרמ"ע (ה'ש"ח (1548) פאנו, איטליה - ה'שס"א (1620) מנטובה, איטליה) היה רב, פוסק ומקובל ידוע. נחשב לגדול המקובלים באיטליה . הוא נולד למשפחה מיוחסת בעיירה פאנו (איטליה). אביו רבי יצחק ברכיה היה מ"גזע ישרים" ומיקירי היהודים למשפחת פאנו. הוא נשא לאישה את בתו של ר' יצחק פואה ממנטובה מגדולי רבני איטליה באותה עתה.. לאחר שסיים ללמוד תלמוד וספרי הלכות שקד על לימוד הקבלה.
יהודאריה ליב בכ"ר יעקב וואידיסלאווסקי, בספר תולדות רבינו מנחם עזריה מפאנו,מתאר את סגולותיו במשפטים הבאים: "המלאך הגואל את חכמת הקבלה, והפיץ את רוחה בחבל מדינת איטליא היה רבינו מנחם עזריה מפאנו. הוא הגבר הוקם על, לשאת את דגל תורת הקבלה ביד רמה, והראה את גודל תפארתה על פני כל החכמות והמדעים. הוא הגבר אשר שקד באמונה על דלתות חכמת האמת ואסף בחפניו כל גנזי תורת הקבלה והיו לאחדים בידו. הוא הגבר אשר האיר עיני ישראל במאמריו הטהורים המאירים כספירים, והמפנים דרך ישר לפני כל החפצים להיכנס בפרדס החכמה ולהינות מעץ דעת הקבלה. הלא הוא הרמ"ע ז"ל איש חמודות המולך בחכמת האמת ובכל תושיה לו עשר ידות ומי בכל בית הקבלה נאמן כמוהו".
תולדות חייו
ר' מנחם עזריה מפאנו נולד בעיר פאנו - עיר קטנה ליד פיזארי, שישבו שם יהודים כבר במאה ה- 14, ובשנת 1542 נהרו אליה כמה יהודים מסיציליה.
בצעירותו הוא למד בונציה. שם למד עם "חכמי העיר הנבונים והמקובלים". כבן שלושים יצא כבר שמו ובשנת של"ד רבי יוסף קארו מינה אותו להדפיס בבית הדפוס בעיר את ספרו כסף משנה. בונציה תיקן תקנות בעניני התפילות ונוסחותיהם, והוא שקבע את נוסח התפילה לקהילת האיטליאני.
מקום מושבו היה מנטובה, היכן שהיה גר חותנו רבי יצחק פואה. היה איש עשיר ובעל ישיבה גדולה.
רבותיו
ראשית תורת הקבלה הוא קבל מרבו, רבי עזרא מפאנו אשי מנטובה. הוא היה מ"בני עליה" ממקבלי ארץ איטליא הוא "סלל דרך אמת לפני הרמ"ע בשדה חכמת האמת והכניסו לגינת ביתן החכמה" - כך הוא כתב בהקדמה לספר "פלח הרמון".
מר' משה מקורדובירו הוא קבל את גופי תורת הקבלה. הוא שלח לו למנחה "בכבודו ובעצמו" את ספרו פרדס רימונים (1570), ובמות רבו שילם לאלמנתו אלף זהובים זהב עבור הרשות להעתיק את כתב יד בעלה .
רבו השני היה ר' ישראל סרוק מצפת שלמד ממנו קבלת הארי ז"ל, וכתב:
"כך הוא קבלת האריז"ל מפי מורי הה"ר ישראל נר"ו אחד מגדולי תלמידיו שזיכני להרבה גופי תורה" (מאמר אם כל חי ח"א סי' י"ד).
רבו השלישי, היה ר' ישמעאל חנינא ב"ר מרדכי וואל-מונטיני (שו"ת הרמ"ע סי' ל. ב, מ"ג, ק"ב, קכ"ג).
על גדולתו
רמ"ע היה ראש ישיבה בעיר במנטובה והשיב שאלות רבות שנשלחו לו ממדינות שונות. היה ענו מאד ולא חש לדברי מבקריו. וכאשר השיג עליו הר"י סאמיגה על חיבורו "ימין ה' רוממה" בדין הקפת הלולב, ונשאל מדוע לא יענה לו על דבריו הקשים, השיב בלשון הזה:
"שאלת מה אני משיב על לשון מדברת גדולות וצפצופי עופות כנגד מה שנתפרסם בשמי על הקפת הלולב, תשובתי: אני אני הוא החתום כי רבנן מנחם עזריה זה שמי מעביר עון וכו' וזה זכרי מוחל עלבון. וזו תשובה ניצחת לכל מה שעתיד לכתוב נגד ימין רוממה דידן. כי לא מראש לכבודי דברתי ובמקום קנטוריא עת לחשות, כי האמת יודה דרכו ליראי ה' ולחושבי שמו. אני שלום וכי אדבר לעשות רצון אבינו שבשמים כל הנשמה תהלל יה הללויה" (מצרף לחכמה דף פ"ד:).
שרה אמנו - אם כל חי
יעל לוין [1] כותבת על המסע המדרשי והקבלי של ר' מנחם עזריה מפאנו. היא מתארת את רדשתו כמעצימים את דמותה של שרה, את נס פקידתה בראש השנה ואת מרכזיות הזוגיות של האבות.
הדרשה מבארת את הפסוק:"וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ([[ספר בראשית]], כ"א,א'). פקידת שרה אשר התרחשה לפי חז"ל בראש השנה.
שרה אימנו כונתה "אם כל חי" . הרמ"ע כותב "כשם שהתמנה אברעם אבינו אב המון גויים, כך הייתה שרה אם כל חי". פירוש אם לכל אשי חי, אלו הצדיקים, שאפילו במיתתם קרויים חיים וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל זה. ובהמשך נאנר "ויעש ה' לשרה כאשר דבר" - המשמעות שעשה לה בית נאמן "והוא בית ישראל שכולם היו צדיקים וחביבים לפני הב"ב יותר מחוקות השמים". מכאן, אפשר להבין כי שרה "אם כל חי" הייתה האם של עם ישראל.
הרמ"G מייחד את הדיבור במקומות אחדים לכך ששרה נולדה ללא רחם, בהתאם למאמר בבראשית רבה:" עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטחרין" (מ"ז, ב). המחבר סבור שנדרש היה מעשה פלא כדי ששרה תלד את יצחק. הרעיון כי בראש השנה, נעשה מעשה שהוא מבחינת חידוש מעשה בראשית מתאים לאופיו של ראש השנה. הרמ"ע עושה גזרה שווה מכתובים - על מעשי בראשית נאמר: "הוא אמר ויהיה הוא ציוה ויעמוד ([[ספר תהילים]], ל"ג, ט') לבין "וה' פקד את שרה כאשר אמר". וכך ציווה במאמר על יצירת "השלפוחית שהןלד נוצר ממנה".
מספריו
פוסק, מחבר ומתקן תפלות. הרמ"ע כתב הרבה תשובות בהלכה. נדפסו ממנו:
- שו"ת ר' מנחם עזריה מפאנו (ויניציא 1600) דיהרפירט 1788 סינעט 1894);
- קיצור מספר האלפסי שנקרא "אלפסי זוטא" (נדפס מסכת ברכות והלכות קטנות ירושלים 1885).
- הרב חיד"א מונה כ"ד ספרי קבלה שחבר הרמ"ע ועשרה מהם נכללים בספרו "עשרה מאמרות", מאמרים שונים ופשוטים ע"פ קבלת האריז"ל והם:
- חקור דין מענייני ר"ה ויו"כ,
- אם כל חי על פרשת וה' פקד את שרה,
- המדות על י"ג מדות,
- יונת אלם על חכמת הקבלה.
- עולם קטן,
- צבאות ה',
- העתיק על תמורת העתים בקהלת,
- המלואים על מלואי שם הוי"ה וצירופיו והוא חלק מספרו כנפי יונה.
- הרקיעים,
- מאה קשיטה ובו מאה פרקים. וכתב עוד המאמרים:
- הנפש,
- שברי לוחות,
- יונת אלם ח"ב,
- היסודות,
- מעין גנים,
- הטוטפות,
- שבתות ה',
- גור אריה,
- מאורות הגדולים, שנדפסו במהדורות שונות ועם פירושים.
- כנפי יונה כוונות התפילות וכללי קבלה מילקוטים מכתבי האר"י ד' חלקים קאריץ 1786. ועוד,
- יין הרקח בקבלה כ"י
- ימין ה' רוממה,
- ימין ה' עושה חיל, על הקפת הלולב כנ"ל,
- עסיס רמונים פי' על פרדס רמונים,
- פלח הרמון בקבלה,
- שפת אחת ח"ב מספר פלח הרמון,
- סדר עבודה,
- תקוני תשובה. נדפס בצירוף ראשית חכמה לר' יוסף פוינטי (ויניציא 1600);
- שו"ת.
- אלפסי זוטא.
בס"ה שלושים ספרים.
- סדר העבודה עשה למועדים ע"ד שיסד מהר"ם לונזאנו לשבת וחול (נדפסים בספר אוצרות חיים סי' 3150,3149).
- חיבר את הפיוט: אדון לכל פועל בית אראל תברך, בסדר א"ב, וחתום מנחם עזריה עמנואל.
- הרמ"ע תיקן תקנות במקומו לקהלת איטליני בענייני התפילות ונוסחיהן (עי' שו"ת סי' כ"ה וסי' ע"ט). ועל ידו נתפשט המנהג לקום באשמורות בכל יום ויום ולהתפלל סליחות ותחינות, כעדות ר' אהרן ברכיה ממודינא במעירי שחר (ויניציא 1720). וזה לשונו שם (דף רכ"ו)
- "והראשון לדבר שבקדושה זו היה מורי הגאון מפאנו זצוק"ל שהוא בבחרותו התחיל להנהיג בויניציא בק"ק איטליאני יצ"ו לקום באשמורות ואחריהם החזיקו הרבה יחידים מקהלות איטליה ישמרם ה' ותקבל תפילתם ברחמים".
- ר' יוסף ידידיה קרמי בספרו כנף רננים (ויניציא שפ"ז דף ק"ה:) קונן עליו קינה:
- וי וי בבני תורין, וי וי בין גוריא וכו' אוי על שתא די ש"ף די שף מר מדוכתיה.
רומז בזה יום ושנת מותו.
מקור
- אנציקלופדיה אוצר ישראל
קישורים חיצוניים
- יהודאריה ליב בכ"ר יעקב - יכונה וואידיסלאווסקי, ספר תולדות רבינו מנחם עזריה מפאנו, פעטרקוב, תרס"ד _1903)
- ↑ בשבועון "מקור ראשון" מוסף שבת כ"ו אלול תשס"ה