מילון הראי"ה:אמגושי (כינוי) (גדופי)

המשתקע בכל מעמקי נפשו בהגיונותיה, בהרגשותיה, בחפצה ובדמיונותיה ובכל מגמתה, בעמקי הגסות הבהמית, וסולל לנפשו דרכי חושך רבים ועמוקים מאד, שמגמתו הכללית היא להביא את השלום המבוקש בתכונת האדם, בין נטיותיו הרעות והשפלות ובין נטיותיו הטובות והרמות, ע"י המתת אלה האחרונות והשלטת הראשונות הרעות והשפלות בכל מילואן באדם, וממנו בעולם בכלל [עפ"י ע"א ד ז יא].

חרשי

- המשתקע במעמקי הרשעה בכל אונו עד שהשאיפה הרעה מחדשת בקרבו המון הרגשות רעות והכנות נעלמות לשכלל את כל חפצי הרשע. השקוע במעמקי הרשעה להגביר בכל כחו את כח החיה שבאדם, ולהשלים ע"י המתת התכונה העליונה שבקרבו את המגמה של הורדת רוח האדם, כדי להתם את המלחמה התדירית שבנפש האדם [שם יג]. (המשתקע) במעמקי הרשעה ובשאיפות הגנוזות בההויה הכללית, לצד השלמת התכונה של הרשעה [עפ"י שם יד]. ע"ע כשוף. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, יצר הרע, "פתוי היצה"ר". אמגושי - גדופי - מי שאין מגמתו ברורה לו מצד עומק הרע עצמו כ"א שמוסיף לשכלל על ידה את השנאה העמוקה אל הטוב ונטיותיו ברוח האדם. הממריד המרדה גרועה על הטוב [ע"א ד ז יג, יד]. (השייך ל)צד היותר חשוך שברע, שאין היתר ללמוד ממנו אפילו להבין ולהורות [עפ"י קובץ א תשמה]. ע"ע גדפנות. ע"ע גדוף. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, יצר הרע, "גרוי היצה"ר".