מפרכסת

מפרכסת הוא מצבה של בהמה לאחר שנשחטה, בעוד איבריה מתנועעים עד שתמות. האמוראים נחלקו בהגדרת מצב זה, אם מצב זה הוא מצב אמצעי בין חיים למיתה, או מצב הכולל את שניהם, או אחד מהשנים.

טומאת אוכלין

המשנה במסכת חוליןחולין קיז ב פוסקת שבהמה טמאה שנשחטה על ידי יהודי, או בהמה טהורה שנשחטה על ידי גוי ועדיין מפרכסת מטמאת טומאת אוכלים (טומאה החלה על אוכלים) אבל לא טומאת נבילה. בעל חיים המטמא טומאת אוכלין, הוא רק בעל החיים שנשחט כראוי שחיטה כשרה, מכיוון שלו הייתה זו בהמה טהורה שנשחטה על ידי יהודי, הייתה היא כשרה לאכילה. באופן כזה ניתן להחשיב את בעל החיים ל"אוכל", בשני האופנים הבאים: אם יהודי שחט אותה, ניתן להחשיבה כאוכל, אם היהודי חשב במחשבתו שהשחיטה היא לצורך אכילת הגוי. ליהודי יש כח רוחני להפוך בהמה ל"אוכל" על ידי שחיטה, שכן לעם ישראל הותרה בהמה מיד עם שחיטתה, עוד לפני גמר מותה. באופן דומה, אם גוי שחט בהמה לצורך יהודי, נחשבת הבהמה עם שחיטתה ל"אוכל", שכן מכיוון שהבהמה מיועדת ליהודי, שלו הותרה הבהמה בשחיטה, ניתן להחשיב את הבהמה כאוכל למרות שבמקרה זה הבהמה אינה כשרה לאכילה.

למרות שבהמה מפרכסת מטמאת טומאת אוכלין, היא אינה מטמאת טומאת נבילות, שכן טומאת נבילות היא רק על בהמה שמתה לגמרי, שכן הציווי בתורה בה נכתבה האזהרה על טומאת נבילות, נכתבה בלשון מיתה - "וכי ימות מן הבהמה".

אבר מן החי

רבי יוחנן וחזקיה נחלקו בנידון של גוי שאוכל מבהמה מפרכסת האם הוא עובר על איסור אבר מן החי. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, ואינה נחשבת לא לחיה ולא למתה, ולכן אין האוכלה עובר על איסור אבר מן החיחולין קכא ב. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכלה עובר על איסור אבר מן החי.

הגנה מטומאה אחרת

קיים דין, האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות.

רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין.

לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג שכן היא נחשבת גם כחיה.

הערות שוליים