בעלים (בנאמנות)

הגדרה

אדם נאמן על דיני רכושו, בין לאיסור ובין להיתר האריך בזה שב שמעתתא ו-ו (מהמהרי"ק עב).

לדוגמא, נאמן על ניקור הגיד של בשר שלו (אפילו כשאינו בידו) שב שמעתתא ו-ו.

בדינים שונים

באיסורין הבעלים נאמן.

בממון ובגירושין הבעלים לא נאמן שב שמעתתא ו-א.

פרטי הדין

על עצמו אינו נאמן, אלא רק על קניין כספו. ולכן, למשל, אין לאשה דין בעלים על הספירה והטבילה, שזה אינו קניין כספה אלא היא עצמה שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז^[1].

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[2].

רוב נגד דברי הבעלים, הבעלים עדיף שב שמעתתא ו-ז.

חזקה דמעיקרא ("איתחזק איסורא") נגד דברי הבעלים, הבעלים נאמן גם בה שב שמעתתא ו-ו.

בידו עדיף מבעלים. ואפילו לדעות שדין בידו עצמו הוא רק מטעם בעלים^[3], אעפ"כ הוא נחשב יותר בעלים מהבעלים האמיתי שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז.

הערות שוליים