מילון הראי"ה:גד (יסוד הגד)

הגדה מראש את גורל האדם, הנמשך מההמשכה הנמשכת בקביעות איתנית, כפי הטבע הקבוע, מבלי הבא בחשבון את אשר תחולל יד האדם בבחירתו לשנות בו [עפ"י ע"א ד ו צט].

גד

המשכה תדירית ההולכת ומגרת את השפעתה בהמשכה קבועה, שמתוך כך נקל להגיד גם כן את הגורל האישי למשתקעים בתכונת ההוויה על פי היסודות המוצקים והאיתנים שבה בחומר וברוח <שאין לה שום מקום במציאות לפי האמת> [עפ"י שם]. הסכמת חלקי העולם הכללי, הגשמי והרוחני, במבטם והתאחדם זה עם זה, להיות משפיעים את המסלול של צביון החיים המיוחד אשר לכל נושא, שתיאור ההתגמלות של הנושאים, בואם בגבול המפעל, והערכתם לגבי העולם החיצוני לערכם, והכשרון לשאוב מכל מקור המזדמן להם, לינק מכל מבוע של חיים ושפעת כח הבא בהתנגשות עמם, זה כולו מתמם את ערך המזל, העושה חטיבה קבועה על המהלכים של הפרטים מתוך המהות הכללית, שרק בהנשא הרוח למעלה מהעיבוי הגבולי, ובהתרוממו ממעל להדלות העולמית, הרי הוא מתנשא למעלה מן המזל, אין מזל לישראל. אבל בהיות ההגמלה מחוברת לשאיבה, ועם דלות ההקצבה, ופתיחת התפיסה המוחשית, או ההצטיירות ההבנית, כשמתאגדים יחד, נעשה המורד מוכן לערך מזלי, ובא גד [עפ"י ר"מ קמד]. ע"ע מזל, יסוד המזל. ע"ע כוכבים. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מערכת, (מערכת הכוכבים).