מילון הראי"ה:גיהנם
|
|
הכח הכללי, ים הכליון וההעדר, המתיך ומחדש חידוש אופי גמור [עפ"י ע"א ד יב נא]. הכח המעדיר והמהרס שמגמתו לשנות את הצורות הראשונות על ידי כחו המכלה, עד שיצאו בפנים חדשות [עפ"י שם מז]. כח המכלה שמגמתו השכלול הכללי שבא באחרית, על ידי ההירוס והכליון. <המגמה של מציאותו היא מגמת השכלול הבאה במקום שיש הכרח של הירוס ושברון, כדי להגיע אל הכונה האחרונה של השלמת ההויה, על ידי הסרתם של הסיגים המוחלטים, וחידוש יצירה חדשה, בצורה מחודשת, מתוך היסוד המקולקל שקדם> [עפ"י שם מט].
שאיפתו של הגיהנם
מגמת התיקון ע"י הרס וכליון הקדום [שם מז].
גיהנם
המירוק של הנשמות מזוהמתן (ב)צער העמוק הנחשולי [קובץ ח ק]. מירוק בדרך הפועלת לשנות את טבע הנפש עצמה [עפ"י ע"א א א קסט]. שינוי עצמיות הנפשות להכשירם לצד הטוב המתקן קלקולים הנדבקים בעצם טבעם [עפ"י ע"א ג ב רעד].
תפקידו של הגיהנם
לשנות את הצורה העצמית של הנשמה, נשמת החיים, הרוח והנפש, על ידי הכליון של החלקים העצמיים הגרועים שנתעצמו בקרבם, עד שאחר ההיתוך הצורי הזה, יצאו כחות החיים הפנימיים בצורה אחרת, לגמרי חדשה [ע"א ד יב נ].
גיהנם
הבוץ בו מרגשת הנשמה את צרתה הגדולה כאשר טבעה בו, בבא זמן האורה והנשמה מתנשאת למרום טבעה. הרשמים הטבעיים שישנם בנפש האדם להיותו יורד על ידם לשפל מדרגת הבהמות, כשהם פועלים את פעולתם ע"י כשלונו המוסרי של האדם שלא כהוגן, נמשך האדם על ידם במצב רוחני הפוך מטבע הנשמה הטהורה והאלהית שבקרבו; ומיעוט הכח, שנתדלדל מקרב הנשמה חילה הפנימי ע"י דרכיה הפרועים, הוא מועיל לא להחיותה כולה בשלמותה, כ"א להטעימה את מעמדה האומלל והאיום ולהבעיר את תשוקתה להחלץ מחשכת הדמיונות הגרועים שכסו את שמיה הבהירים [עפ"י ע"א ג ב רלד]. כור מצרף להרוחות והנשמות שבגלל חטאיהם יצאו מעולמם החומרי במצב של קלקול. הכח שעל ידו יבואו לידי יצירה חדשה ויותר מושלמת, יסורו הסיגים מהכסף הטהור של כוחות החיים ושל כל מה שיחובר להם. כח המכלה והמשבר, הים הגדול השוטף כליון על כל הצורות הקדומות, המעבר המשלים את צביונה של היצירה בכללותה [עפ"י ע"א ד יב מג]. מקום ששם מתגלה לעצם הנפש המרגשת הרגש האכזרי שפועלת עליה ההשקפה האמתית של אבדן הטוב היותר נחמד, האוצר היותר יקר שבכל אוצר החיים, שם מתגלה כח הצער בכל כחו, הצער המגיע מהכליון המוסרי [עפ"י ע"א ב ט קיב]. חוסר התורה [א"ת ז ו]. גיהנם - "שרה של גיהנם"[1]- הכח המשבר את הצורה הרוחנית ביסודה, בכח ההרס האכזרי שלו [ע"א ד יב מה]. גיהנם - "אשו של גיהנם" - כח הצורב של ההעדר הנורא [עפ"י שם מד, נ]. הצירוף והזיקוק, המהרס בזעפו [שם מח]. יסורי גיהנם[2]- צער הנשמה שאינה מוציאה את מעלות רוחה מן הכח אל הפועל, המתענה בעינויים נוראים [עפ"י קבצ' ב קנז]. הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה במעשים, בידיעות, ובדעות, ביחוד בקנין תורה [א"ת ז ה]. מצרי גיהנם - שטף הרצון החיצוני, שנגד הרצון הפנימי, הוא מצרי גיהנם המתגברים לפי אותו הערך של מניעת אור התורה [א"ת ז ו]. מצרים האוחזים בכל מי שריפה ידיו מן התורה; הצער הגדול על מעוט התורה, שבא מצד בטול תורה וצמצום הדעת, המאפיל על אורה הרוחני של תורה [עפ"י א"ת ז ח]. צער הגיהנם בעולם הזה - שחשים את כיעור הנפילה בעמקי הרע, ואי אפשר להושיע את עצמו [קבצ' ב קז]. המחשבה מוכרחת להתעלות כפי אותה המדה שגנוז בכחה, ואם אין מוציאים אותה מן הכח אל הפועל היא מתענה בעינויים נוראים, שרק המתמכרים אל החושים יכולים הם לשכחם. אבל מי שהוא איש רוחני, מרגיש את צער נשמתו איך היא נתונה ממש בתוך אשה של גיהנם, כל זמן שאינה מוציאה את מעלות רוחה מן הכח אל הפועל [קבצ' ב קנז]. ע"ע שְאוֹל. ע' במדור מלאכים ושדים, "דּוּמָה". ע"ע ערבה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קילוסו של הקב"ה עולה מגיהנם כשם שעולה מגן עדן. ושם, עדן, דישון עדן.
הערות שוליים
- ↑ שבת קד. זוהר ח"ב יח.
- ↑ 1 יסורי גיהנם, הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה וכו'. שטף הרצון החיצוני, שנגד הרצון הפנימי - ע"ע אור השם, לר"ח קרשקש, מאמר ג ח"א כלל ג פרק ג ד"ה ואמנם השני והשלישי (מהדורת הר"ש פישר עמ' שלה).